הרובאים הלטביים
הרובאים הלטביים (ברוסית:Латышские стрелки, בלטבית:Latviešu strēlnieki) - סגל יחידות רובאים שהוקמו בשנת 1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר מהפכת אוקטובר הם תמכו בבולשביקים ונהפכו ליחידות עילית של הצבא האדום. היקף היחידה הגיע ל-40 אלף לוחמים. בשנת 1920, עם סיום מלחמת האזרחים ברוסיה היחידה פורקה ורוב החיילים חזרו ללטביה.
מלחמת העולם הראשונה
באפריל 1915 הצבא הגרמני פלש לשטח קורלנד. התקדמות מהירה של הצבא הגרמני הביאה לבריחת אוכלוסייה אזרחית לריגה ולחלקים הפנימיים של האימפריה הרוסית. לאור המצב חברי הדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית ממוצא לטבי קראו להקמת יחידות לאומיות על בסיס אוכלוסייה לטבית. כעיקרון, הממשל הצארי התנגד לקיום יחידות לאומיות, אך במקרה זה הסכים להצעה. תוך זמן קצר ממתנדבים היה ניתן להקים מספר גדודים שהצליחו לייצב את החזית מערבית מריגה ואף להביא לנסיגה מסוימת של הצבא הגרמני.
באביב 1916 קרבות בחזית התחדשו. לקראת הקיץ בסגל היחידה היו כבר 11,500 חיילים וקצינים. בחורף 1916/17 היה ניסיון למתקפה רוסית במהלכה היו כ-9 אלף הרוגים ופצועים מקרב הרובאים הלטביים, מסך של 35 אלף חיילים וכאלף קצינים. כתוצאה מהיקף כה גדול של האבידות בקרב החיילים הורגש אי-אמונה למפקדים של הצבא הצארי. ב-7 בפברואר 1917 מיכאיל אלכסייב דרש להקים וועדת חקירה אך לאור מהפכת פברואר הדבר לא בוצע.
בפברואר 1917 החיילים אורגנו ב-2 חטיבות, 4 גדודים בכל אחד. לאחר מהפכת פברואר בצבא הרוסי החלה הקמת סובייטים של החיילים. בהתאם לתוצאות הבחירות הרוב בסובייט זה היה למנשביקים והמפלגה הסוציאל-רבולוציונית. בהתאם לכך, הם תמכו בממשלת המעבר הרוסית.
בקרב החיילים נמשכה ללא הפסקה תעמולה בולשביקית חזקה ועם הזמן הכוח בסובייט החיילים החל לעבור לבולשביקים. ביולי 1917 הובלת סובייט החיילים עברה לבולשביקים. בספטמבר 1917 למרות כל הניסיונית של לאוור קורנילוב יחידות שהיו ממוקמות באזור ריגה נסוגו מערבה והעיר נפלה לידי הגרמנים ללא קרב. זה הייתה תוצאה ישירה של התעמולה בולשביקית נגד המשך הלחימה.
ב-20 באוקטובר לקומיסר פוליטי של כלל הגדודים הלטביים מונה סמיון נחימסון, חבר מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. בהתאם להנחיותיו, חיילי היחידות הלטביות מנעו העברת לפטרוגרד של יחידות צבאיות שתמכו בממשלת המעבר ועל ידי כך עזרו להפיכה שלטונית של מהפכת אוקטובר.
מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים
לאחר מהפכת אוקטובר, בהתאם להנחיות שהתקבלו מהשלטון החדש, יחידות לטביות עזבו את החזית והחלו לנוע צפון מזרחה. בתמיכתם באזור צסיס וולמירה הוקם אזור סובייטי שהוכרז כרפובליקה עצמאית. שלטון זה התקיים מספר חודשים עד שהשטח נכבש על ידי הגרמנים. ב-22 בנובמבר גדוד שכלל 2500 חיילים הועבר לפטרוגרד להגנת הממשל החדש. זמן קצר לאחר מכך יחידות לטביות נוספות הועברו לפטרוגרד להגנת הממשל.
במהלך מעבר הממשלה מפטרוגרד למוסקבה ב-10-11 במרץ 1918 מלאכת האבטחה הייתה מופקדת על הרובאים הלטביים.
ב-13 באפריל 1918 כל היחידות הלטביות אורגנו מחדש לאוגדה רובאית בפיקוד של יואכים ואצטיס שהיה מפקד בכיר בדרגת קולונל בצבא האימפריה הרוסית אך עבר לתמוך בשלטון הסובייטי. האוגדה כללה 3 חטיבות ובכול חטיבה היו 3 גדודים ו-2 פלוגות תותחנים. בנוסף לכך האוגדה כללה גדוד פרשים, פלוגת הנדסה, פלוגת קשר ו-18 מטוסים. לקראת סתיו 1918 היחידה כללה 24 אלף חיילים.
במהלך שנת 1919 היחידה ספגה אבידות משמעותיות בקרבות. לקראת מרץ 1920 היא אורגנה מחדש וכללה כ-17 אלף לוחמים ב-9 חטיבות.
עבור השתתפות בקרבות ל-2 חטיבות היחידה הוענק הדגל האדום המהפכני של וועד הפועל המרכזי ולחיילים הוענק עיטור הדגל האדום שהיה באותה תקופה העיטור הגבוה של המדינה הסובייטית.
מפקדי אוגדה לטבית
- יואכים ואצטיס - אפריל-יולי 1918. הוצא להורג בשנת 1938
- פיוטר אבן - יולי 1918-ינואר 1919. עזב את רוסיה הסובייטית בשנת 1920 ונפטר בבריטניה בשנת 1951.
- גוסט מנגולי - ינואר-מרץ 1919. עזב את רוסיה הסובייטית ונפטר בלטביה בשנת 1931.
- אנטון מרטוסביץ' - מרץ-אוקטובר 1919. עזב את רוסיה הסובייטית נפטר בליטא בשנת 1944.
- פרידריך קלנינש - אוקטובר 1919-יולי 1920. הוצאה להורג בשנת 1938.
- קיריל סטוצקה - יולי נובמבר 1920. הוצאה להורג בשנת 1938.
קרבות מלחמת האזרחים
במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, הרובאים הלטביים שולבו בקרבות בחזיתות שונות (לפעמים תוך פיצול היחידה למספר חזיתות), בהתאם לצורך של הפיקוד העליון:
- ינואר 1918 - קרבות נגד מרד היחידות הפולניות של צבא האימפריה הרוסית שסירבו לקבל פקודות מהממשל הסובייטי ושיתפו פעולה עם גרמניה. לאחר חתימת חוזה ברסט-ליטובסק היחידות של הרובאים הלטביים חזרו לאזור מוסקבה.
- פברואר 1918 - קרבות נגד צבא המתנדבים בדרום רוסיה.
- יולי 1918 - דיכוי מרד האסרים השמאליים במוסקבה והתקוממויות בירוסלבל וערים נוספות. התערבות הרובאים הלטביים היית המכרעת לדיכוי המרד במוסקבה.
- קיץ 1918 - קרבות סביב קאזאן נגד יחידות בפיקוד של ולדימיר קאפל ושל הלגיון הצ'כי.
- ינואר-יולי 1919 - קרבות בלטביה במטרה לבסס את השלטון הסובייטי במדינה. בתחילת המהלך הרובאים הצליחו להעביר לשליטת הסובייטית כמעט כל שטח לטביה. במסגרת זו הרובאים הלטביים שהיו חלק של הצבא האדום אורגנו מחדש ל"צבא הלטביה הסובייטית" ומפקד של הצבא החדש היה יואכים ואצטיס. בהמשך, לאחר אבידות כבדות הרובאים נסוגו תחת הלחץ הכבד של הצבא הפולני, הצבא האסטוני וצבא לטביה העצמאית. מפקדי צבא לטביה העצמאית היו ברובם קצינים של צבא האימפריה הרוסית שלא הצטרפו עם רוב חיילי הרובאים הלטביים לצד הבולשביקי. לאחר נסיגה משטח לטביה וקריסת השלטון הסובייטי בלטביה, הרובאים שולבו מחדש בצבא האדום.
- סתיו 1919 - קרבות נגד מתקפה של אנטון דניקין לכיוון מוסקבה. הלחימה האיכשת איפשרה ללטביים לעצור את ההתקדמות של כוחות הצבא הלבן ובהמשך להביא לקריסה כללית של החזית ותבוסת צבא המתנדבים בפיקוד של אנטון דניקין.
- אפריל 1920 - כיבוש חצי האי קרים במהלך מבצע פרקופ.
ב-28 בנובמבר 1920 היחידה פורקה, כ-12 אלף חיילים חזרו ללטביה העצמאית. מפקדים בכירים נקלטו ביחידות שונות של הצבא האדום. רובם הוצאו להורג במהלך הטיהורים הגדולים.
לאחר פירוק היחידה
רוב הרובאים הלטביים שנקטלו ביחידות הצבא האדום התקדמו במהלך שנות ה-20. חלק מהם נקלטו בנ.ק.וו.ד והיו בין ראשי גולג. אמנם רובם הוצאו להורג במהלך הטיהורים הגדולים.
לוחמי היחידה שחזרו ללטביה העצמאית בחלקם נקלטו בצבא של המדינה הצעירה. רוב קציני צבא לטביה היו קצינים לשעבר של צבא האימפריה הרוסית ששרתו ביחידות הרובאים הלטביים אך לא עבדו לצד הסובייטי לאחר מהפכת אוקטובר.
בתקופה הסובייטית היחידה הייתה נחשבת ליחידת עילית של הצבא האדום וכמגן העיקרי של המדינה הצעירה לאחר המהפכה. בשנות ה-70 בריגה הוקם מוזיאון לרובאים הלטביים ובו נאסף חומר רב על פעילות הרובאים לטובת התבססות השלטון הסובייטי.
לאחר קבלת עצמאות, המוזאיון נסגר ושמו הוחלף ל"מוזיאון הכיבוש הסובייטי" ומוצג בו עתה חומר על כיבוש לטביה על ידי ברית המועצות בשנת 1940.
קישורים חיצוניים
