הרכבת התחתית של מקסיקו סיטי
.png)
הרכבת התחתית של מקסיקו סיטי (שמה הרשמי: Sistema de Transporte Colectivo, ובראשי תיבות STC) היא מערכת הסעת המונים המשרתת את מטרופולין העיר מקסיקו סיטי, בירת מקסיקו. היא הרכבת התחתית השנייה בגודלה בצפון אמריקה.[א] בשנת 2012 השתמשו בשירותיה 1.609 מיליארד נוסעים, ובכך הייתה לרכבת התחתית השמינית בעולם מבחינת מספר הנוסעים שבה.
מאז החלה לפעול ב-1969 התרחב מערך הקווים של הרכבת התחתית בהדרגה, והוא כולל כיום 12 קווים באורך כולל של 226.49 קילומטרים, המשרתים 195 תחנות. מקצת התחנות מצויות מחוץ לתחומי המחוז הפדרלי של הבירה, בשטחה של מדינת מקסיקו.
פיתוח הרכבת התחתית
הרכבת התחתית באה לעולם בעקבות בעיות תחבורה חמורות שהתפתחו במקסיקו סיטי במחצית השנייה של המאה העשרים, כאשר כבישי העיר נפקקו מדי יום בתנועת 91 קווי אוטובוסים ובכ-150 אלף מכוניות פרטיות. התרומה הגדולה ביותר להקמת הרכבת התחתית הועלתה על ידי המהנדס ברנרדו קינטנה אריוחה (Bernardo Quintana Arrioja) אשר בעקבות מחקריו יצר את התוכנית הראשונית לרכבת. הוא פעל למימוש תוכניתו החל מסוף שנות החמישים, אך רק בשנת 1967 החליטה ממשלת מקסיקו לאמצה. בניית הרכבת התחתית החלה באותה שנה, והקו הראשון בה, באורך של 12.7 קילומטרים ובו 14 תחנות (מתוך 20 כיום) החל לפעול ב-4 בספטמבר 1969.
מאז פתיחת הקו הראשון הורחב מערך הקווים במספר שלבים. ב-1970 הופעלו שני קווים נוספים (2 ו-3). לאחר הפסקה ארוכה, במהלך שנות השמונים, נוספו לרכבת חמישה קווים (4, 5, 6, 7, ו-9), ובשנות התשעים נבנו והופעלו עוד שלושה קווים (קו 8 ושני הקווים הפרבריים המזינים המסומנים כ-A ו-B). הקו החדש ביותר של הרכבת, מס' 12, החל לפעול ב-2012. במקביל להקמת הקווים החדשים הוארך תוואי הקווים הוותיקים ונפתחו בהם תחנות חדשות.
מקצת קטעי קווי הרכבת ניבנו מעל פני הקרקע, במקומות שבהם הדבר הסתייע. עקב כך נמצאות 115 מתחנות הרכבת מתחת לפני הקרקע (בעומק של עד 35 מטרים), 54 מצויות בגובה פני הקרקע ו-26 תחנות פועלות במפלס מוגבה.
בעשרה מהקווים פועל ציוד נייד בעל צמיגי גומי, ורק בשניים מהם (A ו-12) פועל ציוד בעל גלגלי מתכת סטנדרטיים. באפריל 2012 פעלו בקווי הרכבת 335 רכבות בנות 6 עד 9 קרונות כל אחת.
בעת הקמת הקו הראשון של הרכבת הגיע שיעור האנאלפביתיות של תושבי מקסיקו לכשליש מהאוכלוסייה. לכן זוהתה כל תחנת רכבת גם על ידי לוגו מינימליסטי שעוצב במיוחד עבורה, ושיטה זו נוהגת גם כיום, למרות שכבר אין בה צורך כבעבר. מעצב השיטה שעל פיה נוצר כל לוגו היה המעצב הגרפי האמריקאי לאנס ויימן (Lance Wyman), שהיה גם אחד ממעצבי הלוגו של משחקי אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968). סימון התחנות על ידי לוגו אומץ גם על ידי מערכות הרכבות התחתיות בערים גוודלחרה ומונטריי שבמקסיקו.
לקווי הרכבת התחתית תחנות מעבר למערכות תחבורה אחרות של המטרופולין - המטרובוס, הרכבת הקלה (el Tren Ligero) ורכבת הפרברים (Ferrocarril Suburbano de la Zona Metropolitana del Valle de México). החיבור איננו מתקיים במסגרת תחנות מאוחדות אלא באמצעות מעבר הולכי רגל במפלס הרחוב.
קווי הרכבת
| קו | מספר התחנות | אורך (קילומטרים) | מועד פתיחה |
|---|---|---|---|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ^ הרכבת התחתית הגדולה ביותר בצפון אמריקה פועלת בעיר ניו יורק שבארצות הברית.
