הרפובליקה הצ'כוסלובקית השלישית
| |||
 | |||
| מוטו לאומי | האמת מנצחת | ||
|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
היכן ביתי? ברק מעבר לטטרה | ||
| ממשל | |||
| משטר | דמוקרטיה | ||
| שפה נפוצה |
צ'כוסלובקית (עד 1938) צ'כית, סלובקית (בפועל)[1] | ||
| עיר בירה |
פראג 50°05′N 14°25′E / 50.083°N 14.417°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | כניעת גרמניה הנאצית | ||
| תאריך | מאי 1945 | ||
| פירוק | ההפיכה הצ'כוסלובקית 1948 | ||
| תאריך | 25 בפברואר 1948 | ||
| ישות קודמת |
 הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה הרפובליקה הסלובקית גרמניה הנאצית ממלכת הונגריה הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה | ||
| ישות יורשת |
הרפובליקה הצ'כוסלובקית הרביעית  זקרפטיה | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | קורונה צ'כוסלובקית (אנ') | ||
הרפובליקה הצ'כוסלובקית השלישית (בצ'כוסלובקית: Československá republika) הייתה מדינה שהוקמה מחדש ב-1945 לאחר מלחמת העולם השנייה, והתקיימה עד לשנת 1948, אז הפכה למדינה קומוניסטית..
רקע
במרץ 1939 פלשה גרמניה הנאצית לשארית צ'כוסלובקיה שנותרה לאחר הסכם מינכן והקימה את הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה, אשר היה תחת שליטה גרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה. מאידך, הרפובליקה הסלובקית הייתה חלק ממדינות הציר עד לכיבושה במהלך המרד הסלובקי בשנת 1944. הקרב האחרון שהתרחש בזירה האירופית במהלך המלחמה היה הקרב על פראג במאי 1945.
היסטוריה
לאחר מלחמת העולם השנייה, הוקמה המדינה מחדש (להוציא את רוס התת-קרפטית, שסופחה לברית המועצות). ב-4 באפריל 1945 הוקמה ממשלה של החזית הלאומית הצ'כוסלובקית בקושיצה, ובמאי 1945 עברה הממשלה לפראג. החזית הלאומית נשלטה על ידי שלוש מפלגות: המפלגה הקומוניסטית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הסוציאליסטית לאומית. המיעוט הגרמני הוגלה לגרמניה.
בבחירות שהתקיימו במאי 1946 זכתה המפלגה הקומוניסטית ב-38% מהקולות. אדווארד בנש המשיך לכהן כנשיא הרפובליקה ומנהיג המפלגה הקומוניסטית, קלמנט גוטוולד, התמנה לראש הממשלה. הקומוניסטים החזיקו במספר משרדי מפתח בממשלה, בהם משרד הפנים ומשרד האינפורמציה ופעלו להשתלט על מוקדי הכוח במדינה. הממשלה הגבילה הוצאת עיתונים למפלגות ציבוריות כדי למנוע עשיית רווחים מעיתונות שהיא "שירות ציבורי"[2]. בשנת 1947, בלחץ הקומוניסטים, חוקק חוק שחייב עיתונאים להשתייך לאיגוד העיתונאים ואסר על עיסוק בעיתונות בידי מי שאינו חבר באיגוד. חוקי האיגוד נקבעו בידי שר האינפורמציה הקומוניסטי[3].
ב-13 בפברואר 1948 פיטר שר הפנים ואצלב נוסק (שהיה חבר המפלגה הקומוניסטית) 8 קצינים בכירים ממשטרת צ'כוסלובקיה. הפיטורים גרמו לפרוץ משבר קואליציוני בממשלה. שרים מהמפלגה הלאומית הסוציאליסטית האשימו את שר הפנים בכך שהקצינים פוטרו על רקע פוליטי, מכיוון שלא היו תומכי המפלגה הקומוניסטית. הם דרשו מגוטוולד את פיטוריו של שר הפנים. כאשר תביעתם נדחתה, הגישו את התפטרותם לנשיא. תקוותם הייתה, שכל השרים שאינם חברי המפלגה הקומוניסטית יפעלו כמותם ויתפטרו, הממשלה תתפרק והנשיא יצטרך להכריז על פיזור הפרלמנט ועריכת בחירות חדשות.
אך, השרים מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית לא תמכו במהלך ולא התפטרו. כתוצאה מכך זכה גוטוולד לרוב בממשלה (14 מתוך 26 שרים). הוא פנה אל הנשיא וביקש מהנשיא לאשר את התפטרות השרים ואישור למנות שרים חדשים. בינתיים ארגנה המפלגה הקומוניסטית שביתות במפעלים והפגנות ברחבי המדינה כאות תמיכה בפעולות של גוטוולד. בסופו של דבר נאלץ הנשיא אדווארד בנש להיכנע ללחץ הקומוניסטים ולאשר את דרישותיו של גוטוולד. השרים המתפטרים הוחלפו בקומוניסטים.
במאי 1948 אישרה האספה הלאומית של צ'כוסלובקיה חוקה חדשה אשר התבססה על קווי יסוד מטעם המפלגה הקומוניסטית. הנשיא בנש סירב לחתום על החוקה החדשה והתפטר מתפקידו. מרגע זה הפך קלמנט גוטוולד דה פקטו לשליט צ'כוסלובקיה. ב-14 ביוני 1948 נבחר גוטוולד רשמית לנשיא צ'כוסלובקיה.
לאחר מכן
בעקבות ההפיכה הצ'כוסלובקית 1948 הפכה צ'כוסלובקיה למדינה קומוניסטית ולגרורה של ברית המועצות. בשנת 1968 הנהיג אלכסנדר דובצ'ק רפורמות פוליטיות שכונו "האביב של פראג". רפורמות אלו הסתיימו כאשר ב-20 באוגוסט פלשו צבאות ברית ורשה לפראג, ועד מהרה הושלטו על המדינה אנשי הקו הנוקשה בראשות גוסטב הוסאק, ששלטו במדינה עד מהפכת הקטיפה בשנת 1989.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שפות מוכרות נוספות: גרמנית, רוסינית, יידיש
- ^ חוק העיתונות בטשכיה, הצופה, 10 בדצמבר 1947
- ^ Communism in Czechoslovakia, 1948-1960, page 556
