התבטאות בלתי פרלמנטרית
התבטאות בלתי פרלמנטרית היא התבטאות שנאמרת מפי חבר פרלמנט בישיבה של הפרלמנט או ועדה מוועדותיו, וכוללת ביטוי שאינו ראוי להישמע בפרלמנט או שהיא אינה מכבדת את הפרלמנט או חבריו.
בית הנבחרים הבריטי
מקור הביטוי ("Unparliamentary Language") בבית הנבחרים הבריטי. לפי הנוהג והמסורת בבית הנבחרים, ביטויים הכוללים עלבונות, גסויות או לשון פוגענית, במיוחד כאשר הם מופנים לחבר אחר בבית הנבחרים, נחשבים כהתבטאויות בלתי פרלמנטריות. האשמה של חבר פרלמנט אחר בשקרים או בשכרות נחשבת אף היא כהתבטאות בלתי פרלמנטריות, וכך גם קריאות מסוימות כלפי חבר פרלמנט אחר, כגון "פחדן", "בוגד", "חזיר", "עכברוש", "חוליגן" או "ילד רחוב". רשימה זו אינה רשימה סגורה, וההחלטה אם התבטאות נחשבת לבלתי פרלמנטרית מסורה ליושב ראש הישיבה.
כאשר חבר פרלמנט מתבטא באופן בלתי פרלמנטרי, על היושב ראש להורות לו לחזור בו מדבריו. אם הוא מסרב לכך, היושב ראש רשאי להורות על סילוקו מהאולם, או לפתוח בהליך המכונה "naming", המאפשר את הרחקתו מחמישה ימי דיונים במקרה שזו הפעם הראשונה בה נפתח נגדו ההליך, עשרים ימי דיונים אם זו הפעם השנייה, או תקופה המסורה להחלטת חברי הבית אם זו הפעם השלישית.
כדי שלא להתבטא באופן בלתי פרלמנטרי, כמה מחברי הפרלמנט נוהגים להתנסח באופן עקיף. וינסטון צ'רצ'יל נחשב לאחד הבולטים בין חברי הפרלמנט שאימצו דרכי התבטאות כאלה. בין התבטאויותיו המפורסמות, שנועדו להתחמק מאמירה מפורשת כי בני הפלוגתא שלו הם שקרנים: "Terminological inexactitude" ("אי-דיוק טרמינולוגי") ו-"Economical with the truth" ("חסכן באמת").
הכנסת
תקנון הכנסת אינו קובע הוראות מפורשות בדבר התבטאויות בלתי פרלמנטריות. עם זאת, התקנון מסמיך את יושב ראש הכנסת לקרוא לסדר את מי שמתנהג "בצורה הפוגעת בכבוד הכנסת או בכבוד אחד מחבריה", ולהרחיקו מהדיון אם נקרא לסדר שלוש פעמים. סמכות דומה מסורה לראשי ועדות הכנסת.
מלבד הסעד המיידי, רשאי כל אדם להגיש קובלנה נגד חבר הכנסת לוועדת האתיקה, וזו רשאית להטיל על חבר הכנסת סנקציות שונות, אם מצאה כי התבטאותו מגיעה לכדי פגיעה בכבוד הכנסת. בשנת 2001 החליטה הוועדה כי היא "רואה בחומרה מיוחדת שימוש בביטויים שיש בהם האשמת אדם פלוני ברצח, בהסתה לרצח, בהריגה, בשפיכות דמים, בגרימת מוות, בבגידה, בהשתייכות לקבוצות טרור וכן הכינוי "נאצי"[1].
בדרך כלל, מסתפקת ועדת האתיקה בעונש של הערה או נזיפה אך במספר מקרים הטילה עונשים חמורים יותר. באחד המקרים הבולטים נדון עניינו של חבר הכנסת עיסאם מח'ול, שבזמן נאום במליאה כינה את הממשלה "ממשלת דמים". הוועדה קבעה כי מדובר בפגיעה בכבוד הכנסת, אסרה עליו להשתתף בישיבות הכנסת למשך עשרה ימים, ושללה את זכות הדיבור שלו לשלושה ימים[2]. לאחר שהכנסת דחתה את ערעורו, עתר מח'ול לבג"ץ. בעתירתו טען כי חסינותו מגנה עליו מפני פעולות משפטיות עקב מעשים שעשה במסגרת מילוי תפקידו, ועל כן החלטת ועדת האתיקה בטלה. בג"ץ דחה את העתירה, וקבע שהחסינות נועדה להגן מפני התעמרות הרשות המבצעת, ולא מפני הליכים פנים-פרלמנטריים. עוד נקבע, כי אם תתקבל עתירתו של מח'ול, המשמעות היא שמוסד ועדת האתיקה ירוקן מתוכן[3].
לעיתים דנה ועדת האתיקה גם בהתבטאויות בלתי פרלמנטריות שלא מופנות כלפי חבר כנסת אחר. כך, למשל, דנה הוועדה בעניינו של מאיר פרוש, שכינה את השופט מישאל חשין "חזיר" במהלך נאום במליאת הכנסת[4]. במקרים אחרים, קבעה הוועדה כי אף שהתבטאויות מסוימות הן קשות, הרי שהן חלק מחופש הביטוי של חבר הכנסת כמייצג ציבור[5].
קישורים חיצוניים
- Some Traditions and Customs of the House, באתר הפרלמנט הבריטי
- Unparliamentary Language באתר הפרלמנט הניו זילנדי
הערות שוליים
- ^ החלטת ועדת האתיקה מיום 27.6.2001.
- ^ החלטת ועדת האתיקה מיום 21.12.2004
- ^ בג"ץ 12002/04 ח"כ עיסאם מח'ול נ' הכנסת
- ^ החלטת ועדת האתיקה מיום 3 בפברואר 2004
- ^ החלטת ועדת האתיקה מיום 29.9.2009
