התיכון היהודי בטימישוארה
התיכון היהודי בטימישוארה (ברומנית: Liceul Israelit din Timișoara או Liceul Confesional Israelit din Timișoara) היה בית ספר תיכון של הקהילה היהודית בחבל באנאט ובאזור אראד שברומניה שפעל בעיר טימישוארה בשנים 1919–1948.
במוסד חינוך זה למדו כ-700 תלמידים. בשיא פעילותו כלל התיכון 4 כיתות גימנסיה לבנות, 8 כיתות תיכון עיוני לבנים ו 8 כיתות תיכון מסחרי. התיכון נסגר על ידי השלטון הקומוניסטי ברומניה יחד עם שאר מוסדות החינוך ובתי הספר הפרטיים והקהילתיים-דתיים. החל משנת 1948 הבניינים שלו שימשו את התיכון לספורט והתיכון לאמנויות בטימשיארה.
בשנת 2003 הוחזר הבניין לארגון "קאריטאטיה" המנהל את הנכסים היהודיים ברומניה והוא מכר אותו לבעלים פרטיים בשנת 2014. תוכנית הבעלים החדש דורשת הריסת המקום, דבר שעורר מחלוקות גבי הצורך בשמירת המורשת ההיסטורית של העיר ובנוגע לייעוד המקום בעתיד.
החינוך היהודי בטימישוארה
לקהילת היהודים טימישוארה היסטוריה מתועדת החל מן המאה ה-17.חינוך היהודים התנהל למשך תקופה ארוכה בכיתות תלמוד תורה דתיות שבהן למדו קריאה, כתיבה וחשבון. במאות ה-18 וה-19 עד שנת 1867 בטימישוארה וחבל באנאט שהיו חלק מהאימפריה ההבסבורגית או (אחרי 1804) האוסטרית שפת ההוראה בבתי הספר הייתה הגרמנית החל משנת 1867, שנת השכנת השלטון הדואלי אוסטרי-הונגרי, האזור סופח לממלכת הונגריה שבמסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בהתאם לחוק ההונגרי של האתניות (החוק 44) היהודים הוגדרו כהונגרים בני דת יהודית. בנוסף חוק החינוך (החוק 38) הנהיג חינוך יסודי חובה בשפה ההונגרית. חוקים אלה נועדו לאקולטורציה ואף לטמיעה ההדרגתית של המיעוט היהודי בתרבות ההונגרית.
עם התפתחות העיר והאמנציפציה ההדרגתית של היהודים באימפריה האוסטרית-הונגרית, לפני מלחמת העולם הראשונה הגיעה אוכלוסיית היהודים בטימישוארה ל-7,000 תושבים, כ-10% מאוכלוסיית העיר. הרצון להמינע מהתבוללות ומחשיפה לתופעות אנטישמיות העמיד בפני הקהילות היהודיות הלא חרדיות את הצורך להקים מסגרות לימודים חילוניות, שבהן ילמדו את השפה העברית, הדת היהודית ומסורת החגים היהודים.[1][2] אולם החברה היהודית הייתה מפולגת לשלושה פלגים:הפלג הנאולוגי או קונגרסיסטי, שתמכה בהחלטות הקונגרס של הקהילות היהודיות מהממלכה הונגרית שהתקיים בפשט בשנים 1869-1868 ושתמך בשילוב התרבותי של היהודים בחברה הסובבת, הפלג האורתודוקסי, על סיעותיו השונות, שדחה את האותן ההחלטות, והפלג "סטטוס קוו אנטה" שתמך בהישארות המצב שלפני הקונגרס.[3] הוראת מקצועות מסוימים, בעיקר הוראת הדת, הייתה שונה בפלגים השונים, מה שגרם לבתי הספר של כל קהילה לשמר את אופיים הקהילתי-דתי ומנע מהם את התמיכה שממנה נהנו בתי הספר הממלכתיים. עם זאת, מיוזמת פרופ' אלכסנדר מרמורק ובתמיכת חברת "התקווה" הוקם בעיר בשנת 1917 גן הילדים היהודי בראשון. ב-1918 ברובע יוזפין, ברחוב פרבל, בסמוך לבית הכנסת האורתודוקסי, הוקם בית הספר היסודי היהודי הראשון בניהולו של הפילולוג והמורה לעברית יהודה לייב לאופולד פליישר.[3] במקביל פעל בשכונת פבריק בית ספר יסודי נוסף הסמוך לבית הכנסת הנאולוגי, בניהולו של זולטן סיקיי.[4]
התיכון היהודי
בין שתי מלחמות עולם
בתום מלחמת העולם הראשונה יהודי טרנסילבניה ובאנאט, אזורים שאוחדו[5] עם ממלכת רומניה התארגנו באיחוד הלאומי של יהודי באנאט וטרנסילבניה (Uniunea Națională a Evreilor din Banat și Transilvania ), ארגון שנאבק בעד הכרת היהודים כמיעוט לאומי.[3] המעמד של מיעוט לאומי ברומניה, בהתאם להצהרת אלבה יוליה מ-1918, דרש כתנאי מוסדות הוראה בשפה הלאומית של המיעוט, במקרה זה העברית או יידיש. לפנייתו של ד"ר אדולף ורטש, ראש קהילת יהודי טימישוארה, אל רשות הדתות והחינוך שבמסגרת המועצה המנהלת של טרנסילבניה, באנאט ופרטיום, הגיע, באיחור, אישור בכתב ב-2 בינואר 1920 (האישור מס.23527/1919) "התיכון הדתי היהודי" (Liceul Confesional Israelit), כפי שנקרא בהתחלה, התחיל את פעילותו ב-4 באוקטובר 1919 עם 650 תלמידים - 401 בנים ו-249 בנות. מתוכם 70 תלמידים לא היו יהודים. מכיוון ששפת האם של כל התלמידים הייתה הונגרית, שפה זו אומצה כשפת הוראה. בנוסף הוחלט על כמה שעות הוראה בעברית. מנהל התיכון היה ד"ר ויקטור דזנאי. באותה תקופה למוסד לא היה בניין משלו, ושיעוריו התקיימו בכמה מקומות בעיר: בבניין "לויד", בבית קהילה היהודית ברובע צ'טאטה, בבניין המכון הפוליטכני ברחוב טלביס ובכמה בתי ספר.[6] מלכתחילה התעוררו מחלוקות. הרבנים דרשו שיעורי דת נפרדים לכל שלושת הפלגים הדתיים-קהילתיים, אך דרישתם נדחתה. השלטונות אישרו רק תוכנית לימודים אחידה.[7]
כבית ספר קהילתי-דתי בלבד, הדיפלומות שהוצאו על ידי התיכון החדש לא היו מוכרות על ידי השלטון. זו הייתה זכות בלעדית של בתי הספר הממלכתיים. בנסיבות אלה נעשו מאמצים להשיג את הפיכתבית הספר לממלכתי. בהתאם לחוקי החינוך רומניה נדרש ויתור על כיתות מעורבות של בנים ובנות, שפת ההוראה הייתה צריכה להיות הרומנית, בעוד שפות אחרות כמו עברית, הונגרית, גרמנית וצרפתית היו צריכות היו אמורות להתלמד כשפות זרות, המורים היו צריכים להיות בעלי אזרחות רומנית, המורים לרומנית היו צריכים להיות מורים מוסמכים מוכרים על ידי המדינה, נדרשה הוראה בהתאם לתוכנית הלימודים הממלכתיים והתקנונים בתוקף, לפי ספרי לימוד מאושרים, השכר וזכויות הפנסיה של המורים הלא מוסמכים על ידי המדינה היו צריכים להיות מבוטחים, והמוסד נדרש לבניין משלו.[7] אישורים מס.52,51 ו-53 של משרד החינוך הלאומי הכירו איפשרו לתיכון לפעול כתיכון ממלכתי.
הסוגיה המסובכת ביותר הייתה זו של שפת ההוראה. באותה תקופה של התחלת השלטון הרומני בעיר התלמידים היהודים, שהיו לרוב דוברי הונגרית, לא שלטו מספיק בשפה הרומנית כדי ללמוד בה את כל המקצועות. הם לא שלטו מספיק למטרה זו אף בשפה העברית. עם זאת השפה הרומנית נחשבה שימושית למען עתידם בממלכה הרומנית והעברית לצורך שמירת הקשר עם היהדות ועם יהודי העולם. אושר בסופו של דבר השימוש בשפה ההונגרית בהוראה כ"שפת מעבר" בלבד.[8] החל משנת הלימודים 1926–1927 השפה והספרות הרומנית, ההיסטוריה של רומניה והגאוגרפיה של רומניה היו אמורות להתלמד ברומנית. השפה העברית, הספרות וההיסטוריה של היהודים ולימודי הדת היו אמורים להתלמד בעברית.[8]
במטרת השגת בניין עצמאי נתקבל אישור מעיריית טימישוארה לרכישת מגרש בשטח 8000 מ"ר, באזור שבין הרחובות הנקראים בימינו שדרות דיאקונוביץ' לוגה, 20 בדצמבר 1989, שדרות מיכאי אמינסקו והרחוב פטריארך מירון קריסטיה.. בצד הצפוני, לכיוון רחוב אמינסקו, נבנה התיכון, עצמו, כשמימון הבנייה נעשתה בעזרת התרמות ותרומות מהקהילה היהודית. האדריכל היה גדעון נויבאואר.(נפטר בישראל ב-1960)[9][10]
הבניין המשופץ
הבניין שהיה בעל קומת קרקע בלבד, נחנך בשנת 1923. הוא כלל 16 כיתות, אולם התעמלות, כיתת ציור, מעבדה לפיזיקה וכימיה, ספרייה בת 1600 ספרים, חדר מורים ומשרד המנהל. בשנת 1928 נוספה קומה. באגף שפנה לרח כרמן סילבה (בימינו רח' אמינסקו) בקומת קרקע משמאל פעלה הגימנסיה לבנות ומימין התיכון העיוני לבנים. באותה שנה, 1928, בצד שדרות ק.ד.לוגה, הוקם בניין התיכון המסחרי לבנים והפנימייה, לפי תוכנית האדריכל לאסלו סייקיי שתכנן רבים מבנייניה של טימישוארה המודרנית. סגנון בניין זה היה אקלקטי, עם יסודות מן הזצסיון הווינאי והאדריכלות הקלאסית. הפנימייה הייתה אמורה לארח 60 תלמידים.[11][12][13]
ימי הרדיפות נגד היהודים והשואה
בשנת 1936 אסר משרד הדתות והחינוך הרומני את לימודי הדת לתלמידים יהודים בתוך כותי בתי הספר הממלכתיים. בימי הדיקטטורה המהלכותית של קרול השני, ב-29 באוגוסט 1940 הנהיגה ממשלת יון ג'יגורטו "חוקי גזע" נגד המיעוט היהודי ברומניה. במסגרתם נאסר על יהודים ללמוד בבתי ספר תיכון ובאוניברסיטאות. תחת המשטר הפאשיסטי-צבאי שקם ברומניה בספטמבר 1940, הצו-חוק מ-11 באוקטובר 1940 גרש את התלמידים היהודים מכל בתי הספר הממלכתיים, תוך הישארות האפשרות להקים בתי ספר יסודיים ותיכונים לשימושם של היהודים בלבד, כשהמורים והתלמידים הם אך ורק יהודים.[14] [15] בנסיבות אלה התיכון היהודי המשיך לפעול גם בימי משטר הפרו-נאצי של אנטונסקו וקלט תלמידים יהודים שגורשו מבתי ספר אחרים.[16]אולם בסתיו 1940 בניין התיכון הופקע על ידי השלטונות. בשנת 1941 בקומה נפתח בית חולים צבאי גרמני. בשנת 1942 פוו כל בניין התיכון והפנימייה כדי לאכסן את מפקדת המשטרה של טימישוארה. הלימודים של הבנים המשיכו בבניין בית הספר היהודי היסודי ברובע פבריק (בימינו רח' קאראג'אלה 1) ובתוך מתחם בית הכנסת בשכונת פבריק, שיעורי התיכון למסחר לבנים - במתחם בית הכנסת בפבריק, ושיעורי הגימנסיה לבנות - בבניין הקהילה היהודית ברחוב גאורגה לאזר 5 ובבתים פרטיים.[17]
אחרי 23 באוגוסט 1944. השלטון הקומוניסטי
אחרי נפילת המשטר הרודני הצבאי-פאשיסטי הוחזרה החוקה הדמוקרטית. התיכון קיבל בחזרה את בנייניו ואת ההכרה הממשלתית לתעודותיו.[18] בשנת 1948 בעקבות הרפורמה בתחום החינוך שהונהגה על ידי השלטון הקומוניסטי, נסגרו על בתי הספר הפרטיים ושל העדות הדתיות, כולל התיכון היהודי בטימישוארה.[19][20] החל מ־2 באוגוסט 1948 בבניין התיכון היהודי לשעבר פעל התיכון לספורט והתיכון לאמנויות פלסטיות.[21][22] תחת המשטר הקומוניסטי ברומניה התקבלו תלמידים יהודים בכל מוסדות החינוך הממלכתיים. כמו במקרה התלמידים הרומנים וממוצאים אתניים אחרים הונהגו בשנות ה-1950 עד התחלת שנות ה-1960 מחסומים והגבלות לגבי קבלתם לבתי ספר תיכון ואוניברסיטאות עבור תלמידים שהוגדרו כבעלי "מוצא לא בריא" מבחינה פוליטית (בני מעמדות "נצלניים", בני פעילים במפלגות בורגניות או אנטיקומוניסטיות לשעבר, בני אסירים פוליטיים וכו')
אחרי מהפכת 1989
בעת תהליך הדמוקרטיזציה שהתחיל ברומניה בעקבות מהפכת 1989, בהתאם להחלטה 116 מ-5.11.2003 של הוועדה המיוחדת להחזרת נדל"ן שהשתייך בעבר לעדות הדתיות, בנייני התיכון היהודי לשעבר הוחזר לקרן "קריטאטיה" שנועד לנהל את המורשת התרבותית והרוחנית של יהדות רומניה. עד שנת 2008 פעל במקום התיכון לאמנויות פלסטיות בתנאי שכירות. עקב העלאה ניכרת בדמי השכירות, בשנת 2011 החליטה עיריית טימישוארה להעביר משם את התיכון לאמנויות. באופן זמני פועל כעת בבניין המנהל לפיקוח החינוך של מחוז טימיש.
בשנת 2010 הודיעה קרן "קריטאטיה" על כוונתה למכור את הנכס. כל הלקוחות הפוטנציאליים היו מעוניינים רק בשטח ולא בבניינים אותם ביקשו להרוס. מכיוון שהוא נמצא באזור היסטורי הנועד לשימור, בשנת 2014 העירייה נתבקשה על ידי "קריטאטיה" להסיר את הסיווג הזה של הבניינים. בשנת 2014 מכר הקרן "קריטאטיה" את בניינים ומגרשים סמוכים לבעלים פרטיים תמורת 5 מיליון אירו. המקום נועד להריסה לצורך הרחבות עורקי תנועה ובניית בניין גבוה. קמו מחאות מצד האיגוד התרבותי "הצילו את מורשת טימישוארה" וחברי השלוחה המחוזית של איגוד האדריכלים של רומניה.
מנהלים
- ויקטור דזנאי, 1925-1919
- ד"ר יוסיף מרכוס, 1945-1925
- איזידור מרטון 1945–1948
הגימנסיה לבנות
- ד"ר פדורה וייס
- ד"ר סידוניה הרץ
התיכון למסחר
- איזידור מרטון
מורים
- מקס אייזיקוביץ'
- פרדריק האובן
- ארנסט נוימן
- יהודה לייב לאופולד פליישר
- מריה נוימן
- פרנצ'יסק פרוכט (אדם ענבי)
- פרנץ ראדו
תלמידים
- שאמואל איז'אק
- קונסטנטין אנטול
- שארל בריק
- יואן הולנדר
- פרדיננד וייס
- יואן טאוב
- מרים ירדני
- תומא ג'ורג'ה מאיורסקו
- אישטוואן סֶני
- עזרא פליישר
- ג'ון פרבר
- פיטר פרוינד
- אברהם קליין
- ברנהרד רותנשטיין
לקריאה נוספת
- Tomi Lászlo, Scurt istoric al Liceului Israelit din Timişoara, bjt2006.org, accesat la 20 martie 2017
- Ioan Krausz Elev la Liceul Israelit Timișoara (1948-1941)- Amintiri, pe saitul bjt accesat la 17 aprilie 2017
- ג'טה נוימן - התיכונים היהודים בטימישוארה
- , Liceele israelite din Timişoara în anii 1919–1948. Între istorie şi memorie, Euroregionalia, Anul I, nr. l, Timişoara: 2014, pp. 133–159
- Ladislau Gyémánt Învăţământul evreiesc din Transilvania. Perspectivă istorică adatbank.ro on line 2007
- Gyémánt, Ladislau. Învăţământul evreiesc din Transilvania. Tradiție istorică. Perspectivă istorică (L'école juive de Transylvanie. Tradition historique). În: "Lingua" B. Cultură și civilizație. s.l., 2002, I, p.129-140
הערות שוליים
- ^ Getta Neumann ע'134
- ^ Getta Neumann ע'135
- ^ 3.0 3.1 3.2 L.Gyémánt 2007
- ^ Ioan Krausz
- ^ חבל באנאט בחלקו
- ^ Getta Neumann ע' 136-137
- ^ 7.0 7.1 Getta Neumann ע' 138-139
- ^ 8.0 8.1 Getta Neumann ע' 136-137
- ^ Primăria Timișoara vrea să distrugă o clădire de o imensă valoare istorică, culturală și patrimonială,adevarul.ro, 11 septembrie 2014 כתבה בעיתון "אדוורול" 11 בספטמבר 2014
- ^ Atentat la istoria Timișoarei כתבה מאת שטפאן בוט בעיות "אדוורול" 20 במרץ 2014
- ^ Getta Neumann ע' 144
- ^ Stephan Bott 2014,2017
- ^ זיכרונות יואן קראוס
- ^ Vasile Pantelimonescu, Statutul evreilor din România, București: Ed. ziarului Universul, 1941, ע'.77–84
- ^ Lya Benjamin, Evreii din România între anii 1940-1944, Vol. I – Legislația antonesciană, București: Ed. Hasefer, 1993, מסת"ב 973-950068-4
- ^ T.Laszlo
- ^ Getta Neumann ע' 151-150
- ^ Getta Neumann ע' 156
- ^ Getta Neumann ע' 158
- ^ Decret nr. 176 din 2 august 1948 pentru trecerea în proprietatea Statului a Bunurilor bisericilor congregațiilor, comunităților sau particularilor, ce au servit pentru funcționarea și întreținerea instituțiilor de învățămînt general, tehnic sau profesional העיתון "מוניטורול אופיצ'יאל"- הרשומות הרשמיות ברומניה, מס. 177, 3 באוגוסט 1948
- ^ Getta Neumann ע' 158
- ^ Stephan Bott 2014
