התרסקות מטוס B-36 בקולומביה הבריטית
.jpg) | |
| מטוס קונבאייר B-36 פיסמייקר של חיל האוויר של ארצות הברית, מאותו סוג שהתרסק | |
| גורם | כשל מנועים |
|---|---|
| ניצולים | 12 |
| המעורבים באסון | |
| מטוס | קונבאייר B-36 פיסמייקר |
| זיהוי | 44-92075 |
| מוצא | בסיס חיל האוויר איילסון |
| יעד | בסיס חיל האוויר קרסוול |
| מפעיל | חיל האוויר של ארצות הברית |
| נוסעים | 1 |
| אנשי צוות | 16 |
ב-14 בפברואר 1950 מטוס של חיל האוויר של ארצות הברית מסוג קונבאייר B-36 פיסמייקר מספר סידורי 44–92075, שהוקצה לזרוע ההפצצה ה-7 של ארצות הברית מבבסיס חיל האוויר קרסוול בטקסס, התרסק בצפון מערב קולומביה הבריטית בהר קולגט לאחר שהפיל פצצה גרעינית סימן 4. היה זה אובדן הנשק הגרעיני הראשון בהיסטוריה. ה-B-36B היה בדרך מבסיס חיל-האוויר איילסון ליד פיירבנקס, אלסקה לבסיס חיל האוויר קרסוול, יותר מ-3,000 מיילים לדרום-מזרח, במשימה שכללה התקפה גרעינית מדומה על סן פרנסיסקו.
התאונה
המטוס טס במשימת קרב מדומה של תקיפה גרעינית נגד ברית המועצות. ה-B-36 המריא ב-13 בפברואר 1950מבסיס איילסון עם צוות קבוע של 15 איש וכן מפקד נשק ופצצה. תוכנית הטיסה שהייתה אמורה להמשך 24 שעות כללה טיסה מעל צפון האוקיינוס השקט, מכיוון מערבה של אלסקה וקולומביה הבריטית, ולאחר מכן פניה פנימה מעל מדינות וושינגטון ומונטנה. בשלב הזה ה-B-36 יטפס לגובה 40,000 רגל (12,000 מטרים) להפעלת פצצה מדומה מדרום לקליפורניה ולאחר מכן לסן פרנסיסקו, לאחר מכן הטיסה הייתה צפויה להמשיך ישירות לפורט וורת', טקסס. תוכנית הטיסה לא כללה כל חדירה למרחב האווירי של קנדה. המטוס נשא פצצת גרעינית סימן 4, המכילה כמות ניכרת של אורניום טבעי ו-2,300 קילוגרמים של חומרי נפץ רגילים. לפי חיל האוויר, הפצצה לא הכילה את ליבת הפלוטוניום הדרושה לפיצוץ גרעיני.
מזג אוויר קר של כמינוס 40 מעלות צלזיוס על הקרקע בבסיס איילסון השפיע לרעה על המטוס המעורב בתרגיל זה. לאחר שבע שעות מההמראה, שלושה מתוך ששת מנועי הבוכנה החלו לפלוט להבות וכובו. שלושת מנועי הבוכנה האחרים לא סיפקו מספיק כוח. החקירה שלאחר מכן תלתה את האשמה בהצטברות קרח בפתחי האוויר של הקרבורטור.
הצוות החליט לנטוש את המטוס מכיוון שהוא לא יכול היה להישאר באוויר עם שלושה מנועים שאינם מתפקדים וכשהוא נושא מטען כבד. פצצת האטום הושלכה והתפוצצה באוויר, וכתוצאה מכך אירע פיצוץ קונבנציונלי גדול. חיל האוויר הצהיר מאוחר יותר כי ליבת התרגול המזויפת שהייתה על סיפון המטוס הוכנסה לתוך הנשק לפני שהוא הושלך.
המטוס היה בקשר רדיו מתמיד עם מפקדת פיקוד האוויר האסטרטגי ותוך דקות מהנטישה פתחת חיל האוויר המלכותי הקנדי במבצע בריקס כדי למצוא את הנעדרים. מזג אוויר גרוע הפריע למאמצי החיפוש; למרות זאת 12 מתוך 17 הגברים נמצאו בסופו של דבר בחיים. על פי השמועות, אחד מחמשת ההרוגים, הנשק, נמצא כעבור ארבע שנים (1954) באתר ההתרסקות. על פי ההערכות, ארבעת הטייסים הנותרים נחלצו מהמטוס מוקדם יותר מאנשי הצוות ששרדו, וההנחה היא שהם נחתו באוקיינוס ומתו מהיפותרמיה. לרשויות הקנדיות מעולם לא נאמר שהמטוס נושא נשק גרעיני.
