ואסקאר
 |
ואסאקר אינקה (בקצ'ואה: Waskar Inka, בספרדית: Huáscar Inca; 1491–1503) היה קיסר של אימפריית האינקה (שלט 1527–1532). הוא ירש את אביו הקיסר ואיינה קאפאק, ואת אחיו נינאן קויוצ'י (Ninan Cuyochi), שניהם מתו מאבעבועות שחורות בזמן מערכה צבאית ליד קיטו.[1]
ביוגרפיה
מקור שמו אינו ברור. סיפור אחד הוא שוואסקאר נקרא על שם שרשרת זהב ענקית שנעשתה לרגל הולדתו. "ואסקה" (Huasca) בקצ'ואה פירושה "שרשרת". מכיוון שאביו לא חשב ש"שרשרת" היא שם מתאים לנסיך, הוא הוסיף רי"ש לסוף השם כדי ליצור "ואסקאר".[2] סיפור נוסף הוא ששמו הוא ממקום הולדתו, ואסקארפטה (Huascarpata).
האירועים בפועל שהביאו לעלייתו לשלטון של ואסקאר אינם ברורים. פלגים יריבים והעובדה שהדיווחים של הכרוניקנים הספרדים מבוססים על מה ששמעו מהמנצחים במלחמת האזרחים שהתחוללה הובילו לגרסאות סותרות של מה שהתרחש בפועל. לפיכך, אף על פי שוואיינה קאפאק בחר בתינוק נינאן קויוצ'י כיורש הראשון שלו, מקורות שונים חלוקים לגבי העובדות. האם הילד מת ראשון, לא היה מקובל בגלל חיזוי עתידות שלילי או אפילו אם ואיינה פשוט שכח שהוא בחר בו כשהתבקש לאשר את המינוי. בכל מקרה, התבקשה בחירה שנייה ושוב המקורות חלוקים. ייתכן שהוא בחר באטוואלפה, אחיו למחצה של ואסקאר שסירב אז או שבחר בוואסקאר בעצמו או אולי אפילו האצילים הציעו את ואסאקר.[3] תהיה האמת אשר תהיה, התוצאה של עלייתו של ואסאקר לשלטון והמחלוקת עליה לפני ואחרי הובילו למלחמת אזרחים בין ואסקאר (שהפך לקיסר בתמיכת פלג שבסיסו בקוסקו) לבין אטוואלפה (בגיבוי מנהיגים שבסיסם בצפון יחד עם ואיינה).[4]
הכרוניקן הספרדי חואן דה בטנסוס (אנ') שסיפק מידע הנוגע למלחמת האזרחים בין ואסקאר לאטוואלפה, מתאר את עריצותו של ואסקאר. עם זאת, מדובר בתיאור מוטה מאוד, שכן אשתו של בטנסוס, שעל עדותה מבוססת חלק ניכר מהכרוניקה שלו, הייתה נשואה בעבר לאטוואלפה. בטנסוס מתאר כיצד ואסקאר לקח את נשות האצילים שלו אם הו מצאו חן בעיניו. חשוב מכך, הוא השתלט הן על אדמות הקיסרים הקודמים והן על ארצות השמש. בחברה של האינקה, אדמותיהם של קיסרי האינקה הקודמים נותרו חלק ממשק הבית שלהם כדי לתמוך בפולחן האלוהי שלהם. באופן דומה אדמות נשמרו לפולחן השמש. לפיכך, ההשתלטות של ואסקאר על אדמות אלו ייצגה את חוסר הכבוד וחוסר הרגישות שלו לדת האינקה.
לאחר מכן הכריז ואסקאר מלחמה על אטוואלפה. הוא הובס בקרב צ'ימבורסו (אנ') ואחר כך בקרב קיפאיפאן (אנ'). ואסקאר נשבה והמצביאים של אטוואלפה, קיסקיס (Quizquiz) וצ'אליקוצ'ימה (Chalicuchima) כבשו את קוסקו. הדיווח של בטנסוס מתאר את האופי העקוב מדם של מלחמות האינקה. אטוואלפה העניש את הלוחמים היריבים המובסים בכך שעקר את ליבם של מצביאיהם והכריח את פקודיהם לאכול אותם.
המלחמה הסתיימה בניצחון מוחץ של אטוואלפה כאשר פרנסיסקו פיסארו הגיע לאזור. עם זאת מלחמת האזרחים המתמשכת סייעה לפיסארו לנצח. ראשית, צבאות האינקה הדלדלו ממלחמת האזרחים. שנית, אימפריית האינקה הייתה מפולגת ושבייתו של אטוואלפה על ידי פיסארו התקבלה בשמחה באזור קוסקו (שתושביו היו נאמנים לוואסקאר).
יתר על כן, אטוואלפה הורה להוציא להורג את ואסקאר כדי שהוא לא היה בעמדה להציע לפיסארו כופר זהב גדול יותר ממה שאטוואלפה הציע לשחרורו שלו. אטוואלפה צוטט כאומר "איך אחי יקבל כל כך הרבה זהב וכסף לעצמו, אני אתן פי שניים ממה שהוא יכול, אם יהרגו אותו ויותירו אותי כשליט". גופתו של ואסקאר הושלכה לנהר ינאמאיו (אנ').
על שמו של ואסקאר קרויים הר וסקראן, ההר הגבוה ביותר בפרו, ופארק הלאומי שבתחומי ההר, ואוניית המערכה ואסקאר (אנ') ששירתה בצי הפרואני ונלכדה על ידי הצי הצ'יליאני במלחמת האוקיינוס השקט.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Pedro Sarmiento de Gamboa, History of the Incas, Chapter LXII
- ^ Edward Hyams, George Ordish, The Last of the Incas: The Rise and Fall of an American Empire, Dorset Press, 1990, מסת"ב 9780880295956
- ^ Niles, Susan A. (1999). The Shape of Inca History: Narrative and Architecture in an Andean Empire. University of Iowa Press. pp. 105–106. ISBN 978-0877456735.
- ^ McEwan, Gordon Francis (2006). The Incas: New Perspectives. ABC-CLIO. p. 179. ISBN 978-1851095742.
