קלימנט וורושילוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף וורושילוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קלימנט וורושילוב
קלימנט וורושילוב, תמונה משנת 1935
קלימנט וורושילוב, תמונה משנת 1935
לידה 23 בינואר 1881
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
פטירה 2 בדצמבר 1969 (בגיל 88)
מוסקבה ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום הצבא האדום
תקופת הפעילות 19181944 (כ־26 שנים)
דרגה מרשל ברית המועצותמרשל ברית המועצות
תפקידים בשירות
שר ההגנה של ברית המועצות
פעולות ומבצעים
עיטורים
גיבור ברית המועצות 3 פעמים גיבור ברית המועצות
עיטור לנין 8 עיטורי לנין
עיטור הדגל האדום 6 עיטורי הדגל האדום
עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור סובורוב מדרגה ראשונה
תפקידים אזרחיים
יושב ראש של הסובייט העליון

קלימנט יפרמוביץ' ווֹרוֹשילוברוסית: Климе́нт Ефре́мович Вороши́лов, להאזנה (מידעעזרה) ,23 בינואר 1881 - 2 בדצמבר 1969) היה מצביא ומדינאי סובייטי.

קורות חייו

וורושילוב נולד בכפר ורחניה (Верхнее), ליד העיר יקטרינוסלב (דניפרופטרובסק) באימפריה הרוסית. עד גיל 12 היה רועה ולא למד קרוא וכתוב. בגיל 12 קורב על ידי מורה הכפר ולמד במשך שלוש שנים. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית (שטרם נקראה בשם זה) ב־1903 ובשנת 1905 היה ציר בוועידה הבולשביקית בלונדון. בשובו לרוסיה נשלח לסיביר לחמש שנים[1]. בעקבות המהפכה הקומוניסטית היה לחבר בממשלה הזמנית האוקראינית וכיהן כקומיסר לענייני פנים. במהלך קרבות ההגנה על העיר צאריצין במלחמת האזרחים היה לידידו הקרוב של סטלין.

הוא היה ממייסדי המיליציה הסובייטית ומראשי המשטרה הסובייטית בפטרוגרד. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה היה בין מפקדי ארמיית הפרשים הראשונה.

וורושילוב התקדם בפוליטיקה הסובייטית, ולאחר מותו של מיכאיל פרונזה ב־1925 הוא התמנה לקומיסר האחראי על הצבא והצי[2][3]. הוא היה לחבר בפוליטבירו ב־1926 כמקורבו של סטלין[4][5] ונשאר בו עד 1960. וורושילוב היה מעורב בטיהורים הגדולים של שנות השלושים, ומעמדו התחזק מאוד לאחר הוצאתו להורג של המרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי[6]. עם זאת, נטען שגם בעת הטיהורים בצבא "התאמץ לשמור על מעין שלמות ההמשך בין כוחות הצבא הנבוכים, וזכה עקב כך להערצה וליחס של כבוד מצד הקצינים והחיילים"[7].

הוא התמנה למרשל ברית המועצות ב־1935. בחודשים הראשונים של 1939 היה וורושילוב בין המתנגדים לכריתת ברית עם צרפת ובריטניה נגד גרמניה הנאצית[8]. עם זאת, באוגוסט 1939 הוא השתתף במשלחת הסובייטית לשיחות עם צרפת ובריטניה, במה שנתפרש כרצינות שייחסה ברית המועצות לשיחות[9]. בספטמבר 1939 הוא פיקד אישית על השתלטות ברית המועצות על מזרח פולין[10].

וורושילוב פיקד על כוחות הסובייטים במלחמת החורף נגד פינלנד מנובמבר 1939 ועד ינואר 1940. ישנם היסטוריונים המאשימים את חוסר ניסיונו ופיקודו הכושל כגורמים לאבדות הכבדות בצד הסובייטי. בפברואר 1940 החלו לצאת ידיעות שסר חינו בעיני סטלין והוא יודח בקרוב[11]. השמועות לא התאמתו, אולם במאי 1940 הוא קודם לתפקיד סגן ראש הקומיסרים[12], והוחלף בתפקיד שר הצבא על ידי סמיון טימושנקו, גיבור המלחמה בפינלנד[13].

לאחר תחילת מבצע ברברוסה פיקד וורושילוב על הכוחות בחזית הצפון מערבית[14] וגילה אומץ לב רב (מסופר עליו כי הנהיג אישית מתקפה נגד כוח שריון גרמני בעודו חמוש באקדח בלבד). צבאו של וורושילוב עצר את הצבא הגרמני לפני לנינגרד. היו ששיבחו את תפקודו[15], בעוד אחרים ביקרו אותו על שלא הצליח למנוע את המצור על לנינגרד[16]. לקראת סוף 1941 הוחלף וורושילוב על ידי ז'וקוב ונשלח להקים את צבא הוולגה. בהמשך מונה לפקד על כוחות הצבא על הגבול עם יפן[17]. הוא שב לחזית הצפונית בסוף ינואר 1942[18]. בסוף 1943 השתתף בועידת טהראן[19].

אחרי המלחמה הוא פיקח על הקמת המשטר הקומוניסטי בהונגריה עד 1947.

ב־1952 התמנה לנשיאות הסובייט העליון. מותו של סטלין שנה לאחר מכן הביא לשינויים משמעותיים במנהיגות הפוליטית הסובייטית, וורושילוב היה ליו"ר הנשיאות (נשיא ברית המועצות) כשניקיטה חרושצ'וב מזכ"ל המפלגה ומלנקוב ראש הממשלה. שלושתם הביאו למעצרו של לברנטי בריה ב־1953 ולהוצאתו להורג.

עם התנערותו של חרושצ'וב מסטלין ב־1956, הצטרף וורושילוב לקבוצה האנטי-מפלגתית השמרנית, ביחד עם לזר קגנוביץ' וויאצ'סלב מולוטוב. הם ניסו להדיח את חרושצ'וב ביוני 1957, אך כשלו, וורושילוב עבר לצדו של חרושצ'וב.

ב־1960 הודח וורושילוב בהדרגה מכל תפקידיו, ואף הודח מהוועד המרכזי של המפלגה, תחת הכיסוי של התפטרות בגלל בריאות רופפת[20]. ברז'נייב החזיר את וורושילוב לפוליטיקה, אך בתפקידים סמליים בלבד. הוא נבחר שוב לוועד המרכזי של המפלגה ב־1966 והוענקה לו מדליה נוספת של "גיבור ברית המועצות" ב־1968. שנה לאחר מכן הוא נפטר במוסקבה.

סדרת טנקי ה־KV של מלחמת העולם השנייה נקראת על שמו, ולתקופת מה נקראו על שמו גם הערים לוהנסק ואלצ'בסקאוקראינה) ואוסוריסק (אנ') (במזרח הרחוק הרוסי), וכן אקדמיית השריון של הצבא האדום.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלימנט וורושילוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בין השיטין, הבוקר, 6 בפברואר 1940
  2. ^ המנון המלחמה של וורושילוב, דבר, 24 באוקטובר 1929
  3. ^ אחד במאי בעולם, דבר, 5 במאי 1930
  4. ^ הועידה הקומוניסטית ברוסיה, דואר היום, 16 בנובמבר 1926
  5. ^ חלק האופוזיציה חוזר בתשובה, דבר, 20 בדצמבר 1927
  6. ^ ה. נ. בריילספורד, אחרי המתת הגנרלים, דבר, 19 ביולי 1937
  7. ^ הרוסים במורד בהתקפתם המכרעת בפינלאנד, דבר, 28 בינואר 1940
  8. ^ המרשל האדום, המשקיף, 26 ביוני 1939
  9. ^ סטראנג חוזר ללונדון - המשלחות הצבאיות דרך קופנהגן, דבר, 6 באוגוסט 1939
  10. ^ מדינת חיץ פולנית בפיקוח סובייטי?, הצופה, 20 בספטמבר 1939
  11. ^ בליכר במקום וורישלוב?, הצופה, 2 בפברואר 1940
  12. ^ וורושילוב - סגנו של מולוטוב, הבוקר, 8 במאי 1940
  13. ^ י. נוביקוב, המרשל טימושנקו, המשקיף, 31 ביולי 1942
  14. ^ אבידות הגרמנים ברוסיה נערכות במיליון נפש, דבר, 13 ביולי 1941
  15. ^ הסובייטים מחזקים את צבאם במזרח הרחוק, הבוקר, 23 בדצמבר 1941
  16. ^ התפקיד שמילאה צאריצין ברוסיה הצארית ובימי מלחמת-האזרחים, המשקיף, 13 בדצמבר 1942
  17. ^ משקיף מדיני, המשקיף, 15 בינואר 1942
  18. ^ הרוסים הגיעו לוויאזמה ואוריול, המשקיף, 28 בינואר 1942
  19. ^ נקבע היקף ומועד הפעולות, המשקיף, 7 בדצמבר 1943
  20. ^ וורושילוב התפטר ברז'נייב במקומו, דבר, 8 במאי 1960


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0