ויליאם לה מסורייר
תבנית אישיות ריקה וויליאם ג'יימס לה-מסורייר ג'וניור (12 ביוני 1926 - 14 ביוני 2007) היה מהנדס מבנים (אנ') אמריקאי. תכנן את מרכז סיטיקורפ, בניין עיריית בוסטון, בניין האוצר של סינגפור (אנ') והמרכז הראשי של דאלאס (אנ'). הוא ידוע בכך שנאלץ להעריך מחדש את חישוביו במהלך המשבר ההנדסי במרכז סיטיקורפ.
ראשית חייו וחינוך
ווילאם, שנולד בפונטיאק, מישיגן (אנ'), היה הצעיר מבין ארבעה ילדים של ברטה (שרמן) וויליאם ג'יימס לה-מסורייר האב, בעלי עסק לניקוי יבש. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, הוא עזב את מישיגן כדי ללמוד מתמטיקה במכללת הרווארד (אנ'). בשנת 1947 סיים תואר ראשון במתמטיקה, ולאחר מכן למד בבית הספר לעיצוב של הרווארד (אנ'). מאוחר יותר עבר למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, שם קיבל בשנת 1953 תואר שני בהנדסת בניין ובנייה.[1][2][3]
קריירה
בזמן שעבד ב-MIT, עבד לה-מסורייר עבור אלברט גולדברג, מהנדס מבנים ותיק מבוסטון; בסופו של דבר, לה-מסורייר הפך לשותף ושמה של החברה שונה ל-Goldberg-LeMessurier Associates. באפריל 1961, השניים נפרדו ווילאם השיק את חברתו LeMessurier Consultants.[4]
לה-מסורייר היה אחראי על הנדסת המבנים במספר רב של מבנים בולטים, כולל בניין עיריית בוסטון, הבנק הפדרלי של בוסטון (אנ'), בניין האוצר של סינגפור (אנ') והמרכז הראשי של דאלאס (אנ').
לה-מסורייר ידוע אולי בעיקר בזכות תפקידו במהלך המשבר ההנדסי במרכז סיטיקורפ, כאשר העריך מחדש בסתר את חישוביו על מגדל המטה של סיטיקורפ בניו יורק לאחר שהבניין הושלם בשנת 1977. ביוני 1978, סטודנטית להנדסה באוניברסיטת פרינסטון, דיאן הרטלי, יצרה קשר עם משרדו של לה-מסורייר לאחר שזיהתה רוחות שעלולות להפיל את הבניין בנסיבות מסוימות.[5] מאוחר יותר, סטודנט צעיר אחר, לי דה-קרוליס, גרם ללה-מסורייר לבצע מחדש את הניתוח שלו. הוא גילה שהקבלן החליף את המחברים המרותכים הנדרשים במחברי ברגים זולים יותר, וייתכן שחלשים יותר. חולשה זו הייתה עלולה לתרום לקריסת הבניין ברוחות אלכסוניות. הבנה זו גרמה לשיפוץ חפוז וחשאי, שתואר במאמר משנת 1995 בניו יורקר תחת הכותרת "משבר חמישים ותשע הקומות".[6] המקרה הוא כיום מקרה בוחן אתי בתוכניות לתואר באדריכלות.[3]
פרסים
בשנת 1968 זכה ויליאם לה-מסורייר במדליית מקצועות הברית של המכון האמריקאי לאדריכלים, בשנת 1978 נבחר לאקדמיה הלאומית להנדסה (אנ'), בשנת 1988 נבחר לחבר כבוד במכון האמריקאי לאדריכלים, ובשנת 1989 נבחר לחבר כבוד באגודה האמריקאית למהנדסים אזרחיים (אנ').[4] בשנת 1999 קיבל את פרס ג'יי לויד קימברו מטעם המכון האמריקאי לבנייה בפלדה, אות הכבוד הגבוה ביותר שלו. בשנת 2004 הוא מונה לחבר כבוד לאומי של צ'י אפסילון (אנ'), אגודת הכבוד הלאומית להנדסה אזרחית.
מותו
בעקבות נפילה שהתרחשה ב-31 במאי 2007 נכנס לה-מסורייר לניתוח יום לאחר מכן (ב-1 ביוני 2007). כתוצאה מסיבוכים לאחר ניתוח שעבר נפטר לה-מסורייר נפטר ב-14 ביוני 2007 בקאסקו, מיין (אנ').[3]
קישורים חיצוניים
- LeMessurier's site
- Boston Globe William LeMessurier Obituary
- Brief Slate article on the Citicorp building
- Article about the potential problem caused by poor decisions made by contractors working on the Citicorp building.
- MIT article
- OnlineEthics.org article
- (Re)examining the Citicorp Case: Ethical Paragon or Chimera
- The Most Dangerous Building in Manhattan on YouTube (Veritasium channel, posted 2025-04-26)
הערות שוליים
- ↑ William LeMessurier: Builder of Elegant Cutting-edge Structures
- ↑ MIT Spectrum
- ^ 3.0 3.1 3.2 Ramirez, Anthony (June 21, 2007). "William LeMessurier, 81, Structural Engineer, Dies". The New York Times. Retrieved August 10, 2022.
- ^ 4.0 4.1 Harvard Design School Faculty Archived 2006-09-08 at the Wayback Machine
- ↑ McGinn, Robert (2018). The Ethical Engineer: Contemporary Concepts and Cases. Princeton University Press. p. 82. מסת"ב 978-1-4008-8910-5. According to The New Yorker in 1995, an unidentified male student at a New Jersey college approached LeMessurier about the problem, but the engineer initially dismissed its existence before deciding to recalculate the loads.
- ↑ Morgenstern, Joe (May 29, 1995). "The Fifty-Nine-Story Crisis". The New Yorker. pp. 45–53.
ויליאם לה מסורייר41958286Q3568782