וילם סאסן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות תקשורת ריקה. וילהלמוס (וילם) אנטוניוס סאסןהולנדית: Wilhelmus Antonius Sassen; ) היה עיתונאי נאצי הולנדי, חבר אס אס, שפעל בשרות הנאצים בהולנד בזמן מלחמת העולם השנייה. סאסן נודע בשנות ה-60 בעקבות ראיון שערך עם אדולף אייכמן, לפני שהאחרון נתפס ונחטף לישראל בידי סוכני המוסד.

לפני ותחילת המלחמה

סאסן נולד בהולנד, למשפחה קתולית מסורתית, בעיירה חרטרוידנברח (Geertruidenberg) שבצפון בראבנט בדרומה של הולנד. אביו התעניין באידאולוגיה פשיסטית. סאסן למד משפטים בלוון ובגנט, ובזמן לימודיו הצטרף לקבוצת העבודה הפלמית-גרמנית (בהולנדית: Duitsch-Vlaamsche Arbeidsgemeenschap, נודע יותר בשם DeVlag), ארגון סטודנטים פרו-נאצי. כסטודנט, צפה באולימפיאדת ברלין, ממנה חזר כמעריץ של היטלר. עקב דעותיו גורש מבלגיה, והפסיק את לימודיו. ב-1938 גויס כתותחן לצבא ההולנדי. עם הפלישה הגרמנית להולנד ב-1940 נלקח בשבי הגרמני לזמן קצר.

שיתוף פעולה עם הנאצים

עם הפלישה הגרמנית לרוסיה, התנדב סאסן לעבוד בתעמולה הנאצית בהולנדית. הוא סיקר את המלחמה במזרח ואף נפצע ברוסטוב, והשתקם בבתי חולים משך שמונה חודשים.

לאחר מכן שימש כעורך של רדיו בריסל, וב-6 ביוני 1944 דיווח מהחזית על פלישת בעלות הברית בנורמנדי. אף על פי שקיבל הוראה לסגת לגרמניה נשאר בהולנד, ודיווח על מהלך המלחמה שם. בשלב מסוים המליץ לרעבי אמסטרדם הרועדים מקור לשדוד דלק ואוכל מאזורים עשירים יותר. בעקבות דבריו אלה פוטר מעבודתו בשירות התעמולה הנאצי.

בריחה ופעילות בארגנטינה

סאסן נאסר על ידי הבריטים ב-5 ביוני 1945. הוא ארגן הצגה בכלא, שהוצגה בערב חג המולד ושימשה ככיסוי לבריחתו.[דרוש מקור]

בשנות ה-70 שימש יועץ תקשורת למשטרים הדיקטטוריים של פינושה בצ'ילה ושל סטרסנר בפרגוואי.

ראיונות עם אייכמן

בסוף שנות ה-50 ראיין סאסן את אדולף אייכמן בארגנטינה, בעיקר על חלקו בפתרון הסופי. חלקים מהראיונות פורסמו ב-1960, לאחר מעצרו של אייכמן, בשני מאמרים במגזין LIFE. המידע בראיונות (שכונו "מסמך סאסן")[1] או "מסמך סאסן"[2], נחשב אמין מזה שהופיע בכתבי אייכמן מן הכלא הישראלי, שכן ניתן מרצונו של אייכמן ובהיותו חופשי ואילו יומנו של אייכמן שנכתב בכלא נחשב כאפולוגטיקה מוטית מפיו של נאצי. ב-1980 הועברו רשימות סאסן (כ-600 עמודים) לאלמנתו של אייכמן.

בראיון המצטט מ"מסמכי סאסן" מובאים בין השאר הדברים הבאים מפי אייכמן:

"כאמור, שוחחתי על כל הדברים האלה עם ד"ר קסטנר ומסרתי לו בדיוק נמרץ על הפקודה שקיבלתי. הוא הסכים להניא את היהודים מהתנגדותם לגירוש ואף לדאוג לסדר במחנות הריכוז, בתנאי שאעצום עין ואניח למאות אחדות או אלפים אחדים של יהודים צעירים לעלות באורח בלתי חוקי לארץ ישראל. היה זה עסק טוב בשבילי - המחיר של 15,000 - 20,000 יהודים לא היה גבוה מדי תמורת הסדר במחנות ... ומשום שקסטנר העניק לנו שירות גדול בכך שסייע לשמירת השקט במחנות, הנחתי לקבוצות שרצה בהן להימלט. אחרי ככלות הכול לא הייתי מעוניין בקבוצות קטנות של כאלף יהודים."

"מסמכי סאסן" לא הובא כראיה במשפט אייכמן: אייכמן וסנגורו סירבו, מטבע הדברים, לאשר את אמיתותו. התובע, גדעון האוזנר, ניהל משא ומתן לרכישת סלילי ההקלטה אך לא הצליח לעשות זאת ובחר שלא להביא את סאסן מארגנטינה בשל הסיבוכים הכרוכים בכך (גזר דין מוות התלוי ועומד כנגדו בהולנד). תמלול חלק מההקלטות נמצא בקבצים סרוקים בארכיון המדינה[3].

רבות מהקלטות דיברי אייכמן במהלך הראיונות פורסמו בשנת 2022 בסדרה תיעודית[4]. חלק קטן מההקלטות הוצגו בשנות החמישים של המאה ה-20[5]. סאסן – שהיה נתון למתקפות ולאיומים, בין היתר על ידי בניו של אייכמן – נפטר במהירות מסלילי ההקלטות. ההקלטות התגלגלו, ככל הנראה, מסאסן למשפחת אייכמן, ומשם להוצאות לאור בשווייץ ולארכיון בגרמניה, מבלי שאיש כמעט זכה להאזין להן (קטע קצר שודר בסרט גרמני ב-1998)[6].

בהקלטות, בין היתר, התגאה אייכמן בחלקו בהובלת יהודים בהמוניהם אל מותם[7] ואמר:

"אינני מתחרט על דבר. אילו המתנו 10.3 מיליון יהודים, הייתי אומר בסיפוק: 'יופי, חיסלנו את האויב' ..."[4].

חיים אישיים

סאסן התחתן עם פאולה פיסט (Fisette) ב-1940, התגרש והתחתן שנית עם מייפ ואן דר וורט (Voort), ממנה נולדו לו שתי בנות, המבוגרת שבהן, ססקיה סאסן, ילידת 5 בינואר 1947, היא פרופסור לסוציולוגיה, אשר תחומי עיסוקה העיקריים הם גלובליזציה והגירה. בשנות ה-70 התחתן בשלישית עם אלס דלבאר (Delbaere), בתו של אמן פלמי שברח לארגנטינה עקב עברו הנאצי.

קישורים חיצוניים

שרה ליבוביץ-דר, דיל עם השטן: האם ועד כמה ישראל קסטנר שיתף פעולה עם אדולף אייכמן?, אתר מעריב, 19.3.2017

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0