ויקטור בן-נעים
ויקטור בן-נעים (נולד ב-1947), הוא מנהלה לשעבר של המחלקה לספריות בישראל במשרד התרבות והספורט. עבד במחלקה במשך 41 שנים, תחילה כעוזר ראשי למנהל המחלקה וב-31 השנים האחרונות כמנהל המחלקה. פעל למען קידום הספריות הציבוריות בישראל וספריות בתי-הספר, ופעל רבות ליישום ומימוש חוק הספריות הציבוריות[1]. הודות לפועלו הנמרץ בתחום הספריות, החלה מהפכת המחשוב בספריות הציבוריות. בן-נעים הוביל רפורמה בהכשרה של הספרנים בארץ, וביוזמתו הוקמו מסגרות להכשרת ספרנים. יזם הקמת ספריות חדשות והנחה את פעילותן.
ביוגרפיה
נולד ב-15 במאי 1947 בטנטא שבמצרים כילד הרביעי והאחרון לאב סוחר טבק ואם עקרת בית. ילדותו עברה בנועם ברובע העשיר של קהיר – הליופוליס עד שנת 1956 כאשר גמאל עבד אל נאצר החליט להלאים את תעלת סואץ. בתגובה צרפת ואנגליה בשיתוף עם ישראל פתחו במבצע קדש כדי להחזיר את הבעלות ואת הפקוח על התעלה עקב זאת ומכיוון שרוב מוחלט של היהודים במצרים היו נתיני מדינות זרות [2] נאצר גירש את נתיני צרפת ואנגליה והצר את רגליהם של שאר יהודי מצרים.
בדצמבר 1956 המשפחה גורשה לצרפת, על גבי האנייה של חברה יוונית "אכילאוס". המעבר גרם טראומה לאבי המשפחה והוא נפטר בגיל צעיר. ויקטור התייתם בגיל 9 ואמו הפכה אלמנה בגיל 40 עם 4 ילדים. את המשך ילדותו בילה בפרבר שליד פריז ואת למודיו התיכוניים סיים בבית ספר יבנה בשילוב עם פעילות נמרצת בצופים היהודים (EIF) שם גם הכיר את אשתו לעתיד, ונשא אותה לאישה בעודו בן 20.
בשנת 1969 סיים את לימודי התואר הראשון בלשון ותרבות עברית, מאוניברסיטת ליל, ובמקביל למד לימודי תעודה בבית הספר הגבוה לשפות שמיות. במהלך לימודי התואר הראשון (1969-1968), שימש עוזר הוראה, במחלקה לעברית, בבית הספר הלאומי הגבוה לשפות המזרח, בפריס. אחר-כך המשיך ללימודי תואר שני בעברית בסורבון בפריז, וכן לימודי תעודת ספרן בבית הספר הגבוה לספרנות בפריז, את שניהם סיים ב-1970.
לאחר מלחמת ששת הימים ובהשפעת הרב ליאון אשכנזי (מניטו) החליט הזוג הצעיר לעלות לארץ, ובשנת 1970 עלו והשתקעו בירושלים.
לאחר שעלה לארץ ב-1970 עבד כספרן בספרייה העירונית בית העם בירושלים.
כעולה חדש מבוגר התגייס לצה"ל לשירות מקוצר (שלב ב') ב-1974, ולאחר מכן שירת במילואים עד שנת 1992 בהנדסה קרבית.
תחילת עבודתו במשרד החינוך והתרבות כעוזר ראשי למנהל המחלקה, החלה בשנת 1971 תחת ניהולו של ק"י גולן, מקים המחלקה לספריות, ולאחר מכן תחת ניהולו של ד"ר דוד שביט. ב-1981 נבחר לנהל את המחלקה לספריות, תפקיד אותו מילא עד פרישתו לגמלאות בשנת 2012.
מנהל המחלקה לספריות
המחלקה לספריות תומכת ב-210 רשתות של ספריות ציבוריות המאגדות כ-680 ספריות צבוריות. במסגרת תפקידו היה בן-נעים אחראי על חלוקת התקציב לספריות, על התוויית החזון ועל ביצוע תוכניות העבודה.
כמנהל המחלקה לספריות, היה אחראי על צוות העובדים במחלקה ועל המפקחים-מנחים לספריות הציבוריות ולספריות בתי הספר בכל הארץ. ביחד עם חברי המועצה לספריות ציבוריות, קבע את המדיניות להפעלת הספריות בארץ. במסגרת הטיפול בספריות הציבוריות ובספריות בתי-הספר עבד בשיתוף פעולה הדוק עם כל הרשויות המקומיות בארץ, ועם מערכת החינוך. מהפכת המחשוב בספריות הציבוריות (החל מ- 1982) נעשתה בהובלת צוות המחלקה לספריות והמפקחים, וכללה בהמשך חיבור הספריות לאינטרנט ולמאגרי מידע.
המהלך המשמעותי אשר השפיע על קידומן של הספריות הציבוריות אותו קידם בן-נעים הוא יישום חוק הספריות הציבוריות אשר נחקק בשנת 1975, אך לא מומש במלואו. החוק הטיל על הרשויות המקומיות והמשרד את החובה להפעיל ספריות ציבוריות. בשנת 2007 אחרי מאמץ של גורמים רבים תוקן החוק[3], ונקבע כי התמיכה של המשרד תלך ותגדל כדי לכסות 50% מכלל ההוצאות של הספריות הצבוריות. בזכות ההגדלה המשמעותית נאכפה לשון החוק משנת 1975 האוסרת גביית כספים עבור רישום מנוי ושאילת ספרים בספריות.
המחלקה לספריות הייתה בתחילה במשרד החינוך, אך מעת שפוצל המשרד משתייכת המחלקה למשרד התרבות והספורט. האתגרים השונים עם התפתחות רשת הספריות וטכנולוגיות המיחשוב דרשו יכולות ניהול, קידום ושילוב כח אנושי מיומן וטכנולוגיות חדישות. עם גידול מספר הספריות והספרנים התעוררה דרישה לתכנון, הנחיה ולקביעת תקנים ונורמות רצויות לתפעול מיטבי.
אחד התהליכים החשובים היה אקדמיזציה של הכשרת ספרנים והרחבת לימודי הספרנות לכלל לימודי ספרנות-מידענות במכללות: לקראת תואר "ספרן מורשה" בסמינר אורנים, מכללת בית-ברל, במכללת גורדון בחיפה, במכללת דוד ילין בירושלים ובמכללת קיי בבאר-שבע.
במהלך השנים היה בן-נעים שותף להקמת ספריות ציבוריות במגזר היהודי ובמגזר הערבי, וליווה את תכנונם והקמתם של מבני ספריות ציבוריות, מרביתם מבנים חדשים ומיעוטם מבנים משופצים.
במשך שנות ניהולו ליוותה המחלקה ופיקחה על בניית כ-290 מבנים של ספריות צבוריות במימון ובשיתוף גורמים ממשלתיים שונים.
עם השינוי בדפוסי הקריאה והתרבות בשנות האלפיים, עודד בן-נעים את המגמה להפוך את הספריות למרכזי למידה, תרבות ופנאי, בין השאר על ידי הכנסת מדיה מגוונת לספריות כגון: תקליטורי מוזיקה וסרטים,[4], על ידי הקמת מרכזי מורשת מקומית, מימון פרויקט אתר אינטרנט לכל ספריה ופורטל מקיף לקוראים, לסופרים ולספריות בשיתוף עם מרכז הספר והספריות, ועל ידי מתן סיוע תקציבי ניכר לקיומן של פעילויות תרבות בספריות.
המחלקה לספריות משלמת לסופרים תשלומים שנתיים כדי שיפנו זמן נוסף לכתיבה על בסיס פופולריות השאלת הספרים בספריות הציבוריות.
חיים פרטיים
נשוי לאני לבית לוי. הורים לשלושה: דוד, אוצר "יהדות" ואוסף הספרים הנדירים וכתבי היד בספריית אוניברסיטת בר-אילן; מיכאל ותמר. אחיו, הרב שלמה בן נעים זצ"ל, שימש מורה לתנ"ך ואיש קבלה שחי ברובע היהודי
לקריאה נוספת
- נחם אילן (עורך); מצרים, מתוך סדרת: קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים; ירושלים: יד בן-צבי, עמ' 46.
קישורים חיצוניים
- המחלקה לספריות באתר משרד התרבות והספורט
- מצגת סיכום הישגי הספריות והמחלקת לספריות לשנת 2010, באתר משרד התרבות והספורט
- מרב יודילוביץ', הספרניות נושמות לרווחה, באתר ynet, 6 ביוני 2007
ויקטור בן נעים, "האבא של הספריות הציבוריות", בערוץ של רפי שרגאי (במאי הסרט) באתר YouTube, נובמבר 2012
הערות שוליים
- ^ חוק הספריות הציבוריות תשל"ה-1975, עמ' 10-11
- ^ יהודי מצרים במאות ט"ז-כ' / יצחק בצלאל; ירושלים: מכון בן-צבי, אוניברסיטה עברית, תשמ"ג
- ^ תיקון לחוק הספריות משנת 2007, באתר הכנסת
- ^ ראה: ערעור לבג"ץ של עיריית חולון בנושא הזכות להשאיל תקליטורים וקלטות לציבור קוראי הספרייה. (פסק דין בחוק ע"א 326/00)
