ויקטור בראק
ויקטור בראק (בגרמנית: Viktor Brack; 9 בנובמבר 1904 - 2 ביוני 1948) היה פושע מלחמה נאצי מארגן תוכנית האותנזיה T4, במסגרתה השלטון הנאצי רצח באופן שיטתי נכים מבין בני העם הגרמני.
עם תום התוכנית היה בראק אחד האחראים להשמדת יהודים באמצעות גז במחנות ההשמדה ויעץ לאודילו גלובוצניק כיצד יש ליישם את הפתרון הסופי[1], נראה גם שבארק היה אבי הרעיון להסוות את תאי הגזים כמקלחות.
בין לבין היה התנדב בארק לוואפן אס אס ושירת בדיב' החמישית (הנסיך אויגן) והשביעית (ויקינג).
בראק נידון למוות ב-1947, במשפט הרופאים בגרמניה והוצא להורג ב-1948.
ביוגרפיה
בראק הצטרף למפלגה הנאצית ולאס אס בשנת 1929. בשנת 1936 התמנה לראש משרד 2 בלשכת הקנצלר של היטלר בברלין. המשרד בראשו עמד טיפול בנושאים הנוגעים למשרדי הממשלה השונים, לכוחות המזוינים, למפלגה הנאצית, ובקשות חנינה ותלונות שנשלחו להיטלר מכל חלקי גרמניה. בנובמבר 1940 בראק קודם לדרגת אוברפיהרר באס אס.
בדצמבר 1939 הורה בראק לאוגוסט בקר לטפל בהשמדה בגז של חולי נפש ואזרחים אחרים שהנאצים ראו בהם "כאלה שאינם ראויים לחיות". תוכנית זו הפכה מאוחר יותר לתוכנית T4. בעת משפט הרופאים בגרמניה העיד בראק כי לאחר 1941, כאשר השמדת היהודים הייתה בשיאה, היינריך הימלר הורה לו ליצור קשר עם רופאים שהיו מעורבים בתוכנית T4 כדי לפתח דרכים לעקר גברים יהודים צעירים וחזקים המסוגלים לעבוד בשרות המאמץ המלחמתי הגרמני. הרעיון היה לפתח שיטת עיקור שבה הקורבן אינו מודע להליך.
בראק פיתח שיטות של הקרנה ישירה על אברי הרבייה שנוסו על ידי הורסט שומאן בבלוק 10 באושוויץ, שיטה זו נוסתה על כ 1000 בני אדם, עם סיבוכים קשים של כוויות, פריטוניטיס, ספסיס ומוות.
בהמשך הציע בראק שיטת הונאה שנקראה "שיטת האשנב". המועמדים לעיקור היו נקראים למלא טפסים אצל פקיד, ובעמדם ליד הדלפק היו מקרינים את אברי הרבייה שלהם על ידי זוג צינורות שהיו חבויים מתחת לאשנב.[2]
במרץ 1941 בראק מילא את משימתו וחיבר דו"ח להימלר שבו תיאר שיטת עיקור המונית בעזרת קרני רנטגן מבלי שהקורבן מודע למעשה, אלא לאחר שכבר עוקר.
ב-23 ביוני 1942 כתב בראק להימלר את המכתב הבא:
רייכספירר היקר, בין עשרות מיליוני היהודים באירופה קיימים, להשערתי, לפחות שניים או שלושה מיליוני גברים ונשים המסוגלים לעבוד. בהתחשב בקשיים יוצאי הדופן בשטח כוח האדם, אני מחזיק בדעה שיש לבחור ולשמור במיוחד את אותם שניים או שלושה מיליונים. אולם זאת ניתן לעשות אך ורק אם באותה עת ניתן למנוע מהם להתרבות. לפני כשנה דיווחתי לך כי שליחי השלימו את הניסויים ההכרחיים למטרה זו. הייתי מבקש להזכיר ממצאים אלה פעם נוספת. עיקור, כפי שמבוצע בדרך שגרה על אנשים עם מחלות תורשתיות, אינו בא בחשבון במקרה זה, כיוון שהתהליך גוזל זמן רב והוא יקר מדי. עיקור באמצעות קרני רנטגן אינו רק זול באופן יחסי, אלא שניתן אף לעשותו על אלפים בזמן קצר ביותר. אני חושב שבשלב הזה אין זה רלוונטי עוד אם, בתוך מספר שבועות או חודשים, אותם אנשים הופכים מודעים לכך שעוקרו, לאחר שחשו בתוצאות ההליך. אם תבחר, הרייכספירר, בדרך זו למען שימור כוח העבודה, אזי רייכסלייטר בוהלר מוכן להקצות את כל הרופאים ושאר הצוות הדרוש לבצע את העבודה הזו בשרותך. באותה מידה הוא ביקש ממני ליידע אותך כי אז יהיה עלי להזמין את המכשיר הנדרש בדחיפות רבה.
הייל היטלר! שלך
ויקטור בראק
בעקבות מכתב זה הורה הימלר לבצע ניסוי בהליך העיקור על אסירים באושוויץ. כיוון שבראק התנדב לשירות בוואפן אס אס, סגנו בלנקנבורג הוא שנטל את המשימה וניגש לבצעה.
בראק אף היה זה אשר ככל הנראה הגה את הרעיון להסוות את תאי הגזים במחנות ההשמדה כמקלחות.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ברק, ויקטור (1904-1948), באתר יד ושם
- ^ פרופ' שאול מ. שאשא, העיקור ככלי ליישום תפישות יוג'ניות, באתר המרכז הרפואי לגליל
- ^ Leo Alexander, Medical Science Under Dictatorship. The New England Journal of Medicine July 14, 1949
