ויקטור קראפט
| לידה | 4 ביולי 1880 |
|---|---|
| פטירה | 3 בינואר 1975 (בגיל 94) |
| זרם | פוזיטיביזם לוגי |
| תחומי עניין | פילוסופיה של המדע, פילוסופיה של ההיסטוריה |
| השפיע על | פייראבנד, אנסקומב |
ויקטור קראפט (בגרמנית: Victor Kraft; ) פילוסוף אוסטרי חבר החוג הווינאי.
ביוגרפיה
קראפט, יליד וינה, למד פילוסופיה, היסטוריה וגאוגרפיה באוניברסיטת וינה, ונהג להשתתף בכנסי הפילוסופיה של האוניברסיטה, כמו גם במפגשים פרטיים (בפרט עם אוטו ויינינגר ואותמר ספאן).
ב-1912 החל לעבוד למחייתו באוניברסיטת וינה כספרן, ובמקביל המשיך לעסוק במחקר פילוסופי. קראפט משתתף קבוע בדיוני החוג הווינאי, מיסודו ועד התפרקותו. בנוסף היה חבר גם בחוג גומפרץ והתדיין עם "הפריפריה" של החוג הווינאי (למשל, קרל פופר). קראפט זכה לתואר של פרופסור חבר בפילוסופיה תאורטית ב-1924, וב-1930 לתואר דוקטור על עבודתו בנושא "הידע על העולם החיצוני". לאחר מכן המשיך את לימודיו בברלין תחת גאורג זימל, וילהלם דילתיי ואחרים.
לאחר האנשלוס נאלץ קראפט לפרוש ממשרתו כספרן בגלל מוצאה היהודי של אשתו. כך איבד גם מעמדו כמרצה באוניברסיטה. קראפט המשיך את מחקרו תחת השלטון הנאצי במעמד של "מהגר פנימי" ובתנאים קשים ביותר. ב-1945 מונה מחדש לספרן. שנתיים אחר כך הפך ל"ספרן לאומי" (Generalstaatsbibliothekar) והוחזרה לו משרתו כפרופסור חבר. ב-1950 הפך לפרופסור מן המניין ושותף להנהלת בית הספר לפילוסופיה עד לפרישתו, כעבור שנתיים. ספרו "מקורות הנאו-פוזיטיביזם" נאסר לפרסום ב-1950. קראפט המשיך במחקר ובפרסום מאמרים עד למותו בווינה, ב-1975.
עבודתו
קראפט היה יוצא דופן בין הפוזיטיביסטים הלוגיים בכך שתמך באמפיריציזם שאינו מתבסס על רשמי החושים ובעל מבנה דדוקטיבי. לפני מלחמת העולם הראשונה (ואחריה, יחד עם חברי החוג הווינאי), הקדיש חלק גדול מהרצאותיו ומאמריו לקידום פילוסופיה מדעית. בנוסף תרם לביסוס האתיקה כמדע, ועסק בתאוריה של הגאוגרפיה ובפילוסופיה של ההיסטוריה.
לקריאה נוספת
- Stadler, Friedrich: The Vienna Circle. Studies in the Origins, Development, and Influence of Logical Empiricism
| החברים המייסדים של החוג הווינאי | |
|---|---|
|
