אמפיריציזם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
לוגו המכלול לאתר.png
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אֶמְפִּירִיצִיזְם (לפי האקדמיה ללשון העברית "נְסוּתָנוּת"[1]; מקור המילה במילה "אמפירי" שמשמעותה תצפיתי) הוא זרם מרכזי באפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) של תקופת הנאורות. על פי האמפיריציזם המקורות היחידים של הידע האנושי הם הניסיון החושי והתצפית המדעית. על פי האמפירציזם כל ידע הוא אפוסטריורי (ידע הנובע מהניסיון) ולכן מה שמכונה "ידע א-פריורי" (שאינו תלוי בניסיון, הנובע מהשכל בלבד) אינו אפשרי. כל ידיעה מקורה או בניסיון או בהסקה אינדוקטיבית (הסקה מאוסף מקרים פרטיים אל הכלל) מן הניסיון. הזרם המקביל והמנוגד לאמפיריציזם באותה תקופה, היה הרציונליזם על פיו הרציו (השכל) הוא מקור הידע האנושי. האמפיריציזם והרציונליזם היו ניסיונות לבנות את הידע האנושי מאפס, גישה רדיקלית זו איפיינה את הפילוסופיה של תקופת הנאורות שבהשפעת המהפכה הקופרניקאית דחתה את כל הפילוסופיות שקדמו לה. שלושת ההוגים המרכזיים של האמפיריציזם היו בריטים: ג'ון לוק (אנגלי), ג'ורג' ברקלי (אירי) ודייוויד יום (סקוטי). לרעיונות האמפיריציסטים, מקום מרכזי גם בזרם פילוסופי מאוחר יותר (במאה ה-20) המכונה פילוסופיה אנליטית או פילוסופיה אנגלו-אמריקאית.

מבוא לאמפיריציזם: פרנסיס בייקון והמרד בסכולסטיקה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פרנסיס בייקון

מבשר האמפיריציזם היה פרנסיס בייקון, מדינאי שחי בין השנים 1561-1626, כלומר במהלך המהפכה הקופרניקאית בה אמיתות בנות מאות שנים החלו להתערער. בייקון היה רדיקליסט והגותו התבססה על דחיית הסכולסטיקה שהייתה אופן הדיון הפילוסופי של זמנו, הוא ניסה לגרום למהפכה בפילוסופיה כפי שגלילאו גרם במדע. הוויכוחים הפילוסופיים בני זמנו נראו לבייקון ויכוחי סרק: כל פילוסוף מפרש את העולם באמצעות דעותיו, יוצא שהוא מבין מה שדעותיו מלמדות אותו ולכן העובדות תואמות תמיד את הדעות בלי קשר לאמיתותן. לגישתו, בני אדם רואים מה שנוח להם ונוח להם לראות שצדקו, כך הופכת כל דעה לשיפוט מוקדם, לדעה קדומה ולאמונה טפלה. הפילוסופים הם דיקטטורים של ממלכת הרוח וצריך להשתחרר מהם. בעוד שעל פי הפילוסופיה הקלאסית תפקיד הוויכוח הוא גילוי האמת, על פי בייקון תפקיד הוויכוחים (על אף שהם רציונליים) הוא שכנוע הזולת בצדקת הטוען. בייקון הסכים עם הפילוסופיה הקלאסית שגילוי האמת עומד במרכז המדע אך טען שהאסטרטגיה לגילוי האמת אינה הוויכוח אלא הוויתור מרצון של המתדיינים על דעותיהם האישיות. בייקון ניסה לפתח שיטה מובנית לחיסול ויכוחים ולמיגור אמונות קדומות וכשלים, אותם חילק לארבעה סוגים:

  • אלילי השבט - הנובעות מהנטייה למצוא סדר בכל דבר.
  • אלילי המערה - השלכות אישיות ספציפיות של הטוענים, על הטיעונים המדעיים.
  • אלילי השוק - השפעות אופני הביטוי של השפה.
  • אלילי התיאטרון - ההסטה מן העיקר ובלבול בין הרלוונטי לבלתי רלוונטי.

שיטתו של בייקון לגילוי האמת המדעית מבוססת על התצפית המדעית והביקורתיות המדעית. הוא היה איש חזון והעניק למדע אופי ציבורי, המדע הוא גוף שצריך להתקשר אל הקהילה ולהיות ממומן על ידה. בניגוד למיתוס "המדען הבודד", המדע על פי בייקון הוא מפעל אדיר עם חלוקות עבודה מתוכננות. באמצעות מבנה זה, ניתן יהיה לחלץ את האמת המדעית מתוך דיוק בתצפיות והסקת מסקנות אנליטיות הכרחיות. בעוד שהמחשבה המדעית האריסטוטלית עסקה בתיאור הטבע כפי שהוא, בייקון דיבר על ניסוח חוקי טבע ונוסחאות שהן האלמנט הנסתר של התופעות. מאחר שהמדע מצריך הסברים, יש לייחס חשיבות לדוגמאות השליליות והמפריכות, כלומר לאלמנטים הביקורתיים במדע. כך בשיטת האלימינציה, יצבור המדע עוד ועוד עובדות מדעיות מבוססות והידע האנושי ילך ויגדל. בייקון קרא למיסוד דוקטרינות לברירת העובדה המדעית מן הדעות הקדומות וליצירת חברה חדשה המושתתת על המדע. לחזונו של בייקון היה תפקיד מרכזי בהקמת החברה המלכותית של לונדון למדע.

ג'ון לוק

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ג'ון לוק

ג'ון לוק (1704-1632) הוא אבי הדרישה לפילוסופיה של "השכל הישר" (common-sense) בגרסתה המודרנית, הוא דרש מן הפילוסופיה שלו בהירות ונהירות. אם אין אנו יכולים להצביע על מקור המלים או המושגים בהם אנו עושים שימוש, אזי איננו אומרים דבר. בדרישות אלה עשו שימוש מאוחר יותר (המאה ה-20) הפילוסופים של הזרם האנליטי וג'ורג' אדוארד מור במיוחד. לוק ביקש להתרחק מכל מסקנה ספקולטיבית ולבסס את העובדות המדעיות בניסיון. בעקבות דקארט וגלילאו הבחין לוק בין תכונות ראשוניות ותכונות משניות של עצמים. התכונות המשניות תלויות יותר באדם והן יכולות להיות מופרדות מהעצמים הנצפים. התכונות הראשוניות לעומתן, הן חלק בלתי נפרד מן העצם הנצפה ולכן אובייקטיביות יותר. בעזרת התכונות הראשוניות, קיווה לוק ליצור תמונת עולם שתעלה בקנה אחד עם השכל הישר. יש לפרק את מה שאנו רואים ולבחון איזה מרכיב בא מהטבע ואיזה מרכיב הוא ניחוש שלנו (פיתוח של תורת בייקון). לדוגמה: כיצד ייתכן שהשמש עומדת במקומה למרות שנתוני החושים מראים לנו שהיא נעה? תשובתו של לוק הייתה שמה שאנו רואים אינו תנועה אלא מצבים שונים מהם אנו מסיקים תנועה, ראיית התנועה היא איכות משנית שמקורה באדם ולא בטבע.

האלמנט החשוב במדע לדעת לוק הוא ההוכחה המדעית, זו מאפשרת לכל אדם בר-דעת לקבל את אשר נאמר לא מחמת הסמכות אלא משום שהוא מוכח. החזון המדעי של לוק היווה המשך לחזונו של בייקון: עולם ללא סמכות, עולם שבו הכל יסתמך רק על שיקולים מדעיים טהורים. כל אדם מסוגל לפקוח את עיניו ולהיות איש מדע, כל מה שנדרש הוא בניית המדע על יסוד אוסף העובדות האמפיריות. הראייה והשמיעה ושאר החושים שכולנו ניחנו בהם במידה שווה, מאפשרים לכל אחד להיות מדען. לוק כפר בידע א-פריורי, התינוק לדעת לוק הוא המדען הטוב ביותר, התבוננותו בעולם לא מוסחת על ידי דעות קדומות של בני אדם אלא על פי מה שלמד מהטבע. לוק היה אמפיריציסט קיצוני וטען שמה שאין אנו רואים בניסיון, לא קיים. את המדע העתידי ביקש לוק לבנות מקביעות פשוטות וודאיות, אפילו מאיסוף פרטים טריביאליים, כל עוד הם מחוסנים מטעויות (בפילוסופיה האנליטית נקראו קביעות אלה "משפטי פרוטוקול").

במבט לאחור ועם התובנות של חקר ההיסטוריה והפילוסופיה של המדעים, נראות השקפותיהם של בייקון ולוק נאיביות, מה גם שמחקרים מדעיים מאוחרים הוכיחו שהם התבססו על טעויות רבות. עם זאת, חזונם של בייקון ולוק והמתודה המדעית שהתוו, הם שהובילו לרבים מהגילויים וההישגים המדעיים של המאות ה-18 וה-19.

ג'ורג' ברקלי

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ג'ורג' ברקלי

ברקלי (1753-1685) היה איש דת, הוא כיהן כבישוף בכנסייה האנגליקנית ועסק בפילוסופיה רק בצעירותו, בתקופה קצרה זו השאיר את רישומו בתולדות הפילוסופיה והוא נחשב עד היום, כאחד הפילוסופים הראויים לאיזכור וללימוד בשל השגותיו המקוריות ומעוררות המחשבה.

דייוויד יום

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – דייוויד יום

אמפיריציזם בעולם המשפט

בעשורים האחרונים של המאה ה-20 החלו חוקרים מתחום המשפט לאמץ את הגישה האמפיריציסטית. במסגרת מגמה זו נערכים מחקרים אמפיריים הבוחנים תופעות עובדיות אודות החוק והמשפט. בין היתר נבחנת האפקטיביות של חקיקה ומידת הציות לחוק. נושא נוסף שזכה לבחינה הוא מאפיינים של הליכים משפטיים ושל המתדיינים עצמם. כך למשל, מחקר שנערך בישראל מצא שהפסיקות המרכזיות המעצבות את דיני החוזים הישראליים מבוססות באופן כמעט מוחלט על עסקאות במקרקעין, שאינן העסקאות השכיחות ביותר.[2]
השימוש של חוקרי המשפט בכלים אמפיריים הוא בגדר תופעה חדשה, שכן לפי הגישה הפורמליסטית המסורתית היה נהוג לראות במשפט כתחום טכני שמעוצב ופועל בלי תלות מן ההשלכות התוצאתיות של הכללים המשפטיים. בעבר כאשר החלו משפטנים לחרוג מניתוח משפטי גרידא ועשו שימוש בכלים משדות הכלכלה והסוציולוגיה, הדבר נשאר בגדר מחקר תאורטי במהותו. על כן, הקליטה של כלים אמפיריים אל תוך עולם המשפט היא בגדר מהפכה באופן המחשבה על התחום.[3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אושרה רשימת מונחים גדולה בחקר החברה (סוציולוגיה) (טבת תשע"ו, דצמבר 2015), באתר האקדמיה ללשון העברית, 31 בדצמבר 2015
  2. ^ מנחם מאוטנר "כיצד מתפתחים דיני החוזים של ישראל?" עיוני משפט לד(2-3) 527 (2011).
  3. ^ תיאודור אייזנברג "המחקר האמפירי של המשפט: מקורו, טיבו וההבטחה הגלומה בו" עיוני משפט ל"ד (2-3) 303 (2011).


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשפילוסופיה של הפסיכולוגיהתאולוגיהפילוסופיה של המשפטפילוסופיה של המוזיקהפילוסופיה של הקולנוע
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
דאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםפילוסופיה של הדיאלוגנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסט-סטרוקטורליזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהמנציוסשו'ן קואנגג'ואנג דזהנגרג'ונה
פילוסופים של ימי הביניים שנקרהאוגוסטינוסג'ון סקוטוס אריגנהאבן סינאאבן רושדג'ו שידוגןתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג וילהלם פרידריך הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלברטראנד ראסללודוויג ויטגנשטייןמרטין היידגררודולף קרנפקרל פופרקרל המפלז'אן-פול סארטרחנה ארנדטעמנואל לוינססימון דה בובוארוילארד ואן אורמאן קווייןאלבר קאמיג'ון רולסתומאס קוןז'יל דלזמישל פוקויורגן הברמאסז'אק דרידהמרתה נוסבאוםג'ודית באטלר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהרצון לעוצמההשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0