ולדימיר ארסנייב
 |
ולדימיר קלאבדייביץ' ארסנייב (10 בספטמבר 1872 - 4 בספטמבר 1930) היה אוטודידקט, אתנוגרף, חוקר המזרח הרחוק ומזרחן צבאי שסיפר את מסעותיו בסדרת הספרים "לאורך חבל האוסורי" (1921) ו"דרסו אוזאלה" (1923) המספרים על מסעותיו הצבאיים לאגן האוסורי עם דרסו אוזאלה, צייד ילידי משנת 1902 עד 1907. הוא היה הראשון שתיאר מינים רבים של צמחייה סיבירית ואת אורחות החיים של עמים אתניים ילידים בסיביר ובמזרח הרחוק הרוסי. שירת בצבא האימפריה הרוסית במשך 26 שנה ושימש כפקיד למשימות מיוחדות שתחת המושל הכללי של אמור והוביל משלחות חקר רבות לאזור המזרח הרחוק הרוסי.
בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה, שימש תחת הממשלה הרוסית הזמנית כנציב לענייני ילידים של מחוז אמור. היה חבר מלא בחברה לחקר אמור, החברה הגיאוגרפית הרוסית הקיסרית, החברה הלאומית הגאוגרפית של וושינגטון, החברה המלכותית הגאוגרפית וארגונים מדעיים רבים אחרים.
כסופר, ארסנייב ידוע ברבים בזכות ספרי ההרפתקאות שלו "לאורך חבל האוסורי" ו"דרסו אוזאלה", המספרים על משלחותיו דרך הטייגה האוסורית יחד עם חברו ומדריכו, דרסו אוזאלה מבני השבטים הילידיים בסיביר. ספרים אלה, אפילו במהלך חייו של המחבר, זכו לפופולריות רבה ברוסיה ומחוצה לה, ומאוחר יותר אף היוו בסיס לסרטים עלילתיים. בין שאר יצירותיו הספרותיות של ארסנייב ניתן למנות את הסיפורים "דרך הטייגה" ו"בהרי סיחוטה-אלין".
למרות העובדה שלדימיר ארסנייב מעולם לא למד באוניברסיטה וסיים רק בית ספר לצוערים, באמצעות חינוך עצמי הוא הצליח להפוך לחוקר מוכשר. תחומי העניין המדעיים שלו היו מגוונים ונרחבים: הוא עסק בגאוגרפיה ואתנוגרפיה, קרטוגרפיה, סטטיסטיקה, ארכאולוגיה, גאולוגיה, הידרולוגיה, מטאורולוגיה ובלשנות.
המוקד העיקרי של מחקרו של ארסנייב היה אתנוגרפיה וארכאולוגיה. במשך שלושים שנה חקר ארסנייב את העמים הילידים של המזרח הרחוק, בעיקר שבטי החוג'ים. עם זאת, חלק נכבד מהמורשת המדעית שלו מעולם לא פורסמה, ולכן תרומתו למדע לא זכתה להערכה מלאה. העבודה המדעית העיקרית היא מונוגרפיה בת שני כרכים על אנשי אודגה "ארץ אודגה", המסכמת כמעט שלושים שנות מחקר אתנוגרפי שלו, ברם בשל מותו בטרם עת של המחבר, היא נותרה בלתי גמורה ולא פורסמה ובסוף שנות הארבעים של המאה העשרים נעלם כתב היד שלו ולא נמצא.
בשנים האחרונות לחייו היה ארסנייב נתון שוב ושוב להכפשות ולרדיפות אידאולוגיות קשות. הוא נרדף על ידי הרשויות הסובייטיות משום שהיה קצין בצבא הצאר ופרסומים מדעיים נדחו בהיעדר גישה מדעית מרקסיסטית-לניניסטית בעבודותיו. זמן קצר לאחר מותו של ארסנייב, הרדיפה שלו קיבלה אופי תכליתי. בהאשמה מופרכת של השתתפות ב"ארגון חבלה טנטי-מהפכני", שמנהיגו היה לכאורה ארסנייב עצמו, אלמנתו, מרגריטה ניקולאייבנה, נעצרה ולאחר מכן נורתה. רק בשנות הארבעים, אישיותו ויצירתו זכו להערכה מחודשת, כל ספריו העיקריים פורסמו מחדש ואוסף של שישה כרכים של יצירותיו יצא לאור לראשונה.
ראשית חיים
ארסנייב נולד בסנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית. אביו, שנולד כצמית, הפך למפקד רכבת מחוז מוסקבה. לאחר שרכש השכלה צבאית החל ארסנייב במסעותיו ליערות המזרח הרחוק. הוא חי בוולדיווסטוק בשנות מלחמת האזרחים הרוסית והיה קומיסר למיעוטים אתניים של הרפובליקה העצמאית של המזרח הרחוק. לאחר שהרפובליקה נבלעה בתוך רוסיה הסובייטית ב-1922 סירב ארסנייב להגר ונשאר בוולדיווסטוק.[1]
עבודותיו
ארסנייב מפורסם בעיקר כמחבר ספרים רבים על מחקריו, כולל כ-60 יצירות על הגאוגרפיה, חיות הבר והאתנוגרפיה של האזורים שבהם טייל. ספרו המפורסם ביותר של ארסנייב, דרסו אוזאלה, הוא ספר זיכרונות של שלוש משלחות לטייגה האוסורית (יער) של צפון אסיה לאורך ים יפן וצפונה עד ולדיווסטוק. הספר נקרא על שמו של מדריך הטיולים של ארסנייב, יליד השבט האוסורי וננאי. בסופו של דבר עובד הספר לשני סרטים, האחד של הבמאי הסובייטי אגסי באבאיין בשנת 1961, והשני נוצר על ידי הקולנוען היפני אקירה קורוסאווה בשנת 1975. הסרט דרסו אוזאלה של קורוסאווה זכה באותה שנה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הספר השלישי בטרילוגיה של ארסנייב, "בהרי סיחוטה-אלין", יצא לאור לאחר מותו ב-1937.
ספריו של ארסנייב תורגמו למספר שפות כולל אנגלית, גרמנית, צרפתית, ספרדית, יפנית ועוד. "טרילוגיית דרסו אוזאלה" תורגמה לראשונה ב-1924 לגרמנית כסט בן שני כרכים (In der Wildnis Ostsibiriens).[2] בשנת 2016 תורגמה לאנגלית מהדורה לא מצונזרת של "לאורך חבל האוסורי" משנת 1921.[3]
חיים אישיים
ארסנייב מת ב-1930 בוולדיווסטוק בגיל 57. אלמנתו, מרגריטה ניקולאייבנה ארסנייבה, נעצרה ב-1934 ושוב ב-1937 לאחר שהואשמה בהיותה חברה בארגון מחתרתי של מרגלים וחבלנים שבראשו עמד לכאורה בעלה המנוח. הדיונים בבית המשפט הצבאי בתיק (21 באוגוסט 1938) ארכו 10 דקות בלבד ונגזר עליה גזר דין מוות. היא הוצאה להורג מיד. גם בתו של ארסנייב, נטליה, נעצרה באפריל 1941 ונשלחה לגולאג.[4]
מורשת
בית משפחתו של ארסנייב בולדיווסטוק הפך למוזיאון. על שמו נקראה ארסנייב, עיירה השוכנת בחבל פרימוריה. בשנת 2018 שונה שמו של נמל התעופה הבינלאומי ולדיווסטוק על שמו.
ספריו
- "По Уссурийскому краю (Дерсу Узала). Путешествие в горную область "Сихотэ-Алинь", לאורך חבל האוסורי) (ולדיווסטוק 1921), הספר הראשון בטרילוגיית דרסו אוזאלה.
- "Дерсу Узала Из воспоминаний о путешествиях по Уссурийскому краю в 1907 г. Владивосток" (דרסו אוזאלה) (1923).
- "דרסו אוזאלה" בתרגום מלקולם בור כ"דרסו הלוכד". קינגסטון, ניו יורק: McPherson & Company, 1996.
- "В горах Сихотэ-Алиня" (בהרי סיחוטה-אלין), הספר השלישי בטרילוגיית דרסו-אוזאלה, שפורסם לאחר מותו ב-1937.[4]
- "Мифы, легенды, предания и сказки народов Дальнего Востока" (מיתוסים, אגדות, מסורות ואגדות עמי המזרח הרחוק). סדרת מונוגרפיות, המכון הבינלאומי ללימודים אתניים ולשוניים (IIEOS),ISSN 1230-3283 ; 10,מסת"ב 83-902273-4-7
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Sergey Krivshenko. "Vladimir Klavdievich Arsenyev and his heritage" (ברוסית). Vladivostok. אורכב מ-המקור ב-13 בספטמבר 2007. נבדק ב-19 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ W.A. Unkrig. "Reviewed Work: In der Wildnis Ostsibiriens by Wladimir K. Arsenjew" (באנגלית). JSTOR 40445084. נבדק ב-19 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Michelle Nijhuis. "A Fuller Vision of Russia's Far East" (באנגלית). נבדק ב-19 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 Sergey Krivshenko. "Vladimir Klavdievich Arsenyev and his heritage" (ברוסית). Vladivostok. אורכב מ-המקור ב-13 בספטמבר 2007. נבדק ב-10 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה)
