ולנטין יפימוביץ' שפירו
| לידה |
20 ביולי 1922 בתומי, הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של אג'ריה, הרפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז, ברית המועצות  |
|---|---|
| פטירה |
25 בספטמבר 1996 (בגיל 74) ישוב זאריה, אזור באלאשיחה, מחוז מוסקבה רוסיה  רוסיה |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1940–1978 (כ־38 שנים) |
| דרגה | קולונל |
| תפקידים בשירות | |
| קשר | |
| פעולות ומבצעים | |
| |
| עיטורים | |
|
על השירות למולדת בכוחות המזוינים של ברית המועצות מדרגה שלישית שני עיטורי הכוכב האדום שני עיטורי המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה ארבעה עיטורי הדגל האדום גיבור ברית המועצות (מס' 8983; 15.05.1946) עיטור לנין[1] ומדליות אחרות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מורה | |
| הנצחה | |
|
על הבית בו התגורר ביישוב זאריה הוצב לוח זיכרון אות זיכרון בשדרת הגיבורים של העיר באלאשיחה | |
ולנטין יפימוביץ' שפירו (ברוסית: Валентин Ефимович Шапиро; 20 ביולי 1922 - 25 בספטמבר 1996) היה יהודי סובייטי שעוטר כגיבור ברית המועצות על פועלו כטייס בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
נולד בעיר בתומי במשפחתו של איש צבא ששירת בחייל בקרת גבולות. סיים עשר כיתות שלאחריהם גויס לצבא האדום ב-1940 והתחיל ללמוד בבית הספר לטיסה של סטלינגרד. במסגרת השירות נודע לו כי אביו ששירת בגבול הבלטי של ברית המועצות נהרג עם תחילת הפלישה הגרמנית. במהלך לימודיו בבית הספר עבר אווקואציה איתו לקוסטאנאי באוגוסט 1942 אז גם נשלח לחזית.
בספטמבר 1942 התחיל את שירותו בלהקת מטוסי עליונות אווירית המעוטרת ה-9 של האוגדה האווירית של טייסת עליונות אווירית מס' 268, בתוך ארמיית האוויר השמינית. בהמשך הועבר ללהקת מטוסי עליונות אווירית מס' 273 (בהמשך מספרו שונה ל-31) באותה האוגדה. ב-194 האוגדה שלו הועברה תחת פיקודה של ארמיית האוויר השנייה ואחר כך ארמיית האוויר החמישית. חבר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות משנת 1943.
לאחר שתי פציעות סיים את המלחמה בחזית האוקראינית השנייה בדרגת לייטננט בכיר לאחר 592 טיסות[2], ביניהם 455 לטיסות גילוי אויב, וב 48 קרבות אוויר הפיל 12 מטוסי לופטוואפה השונים תחילה על מטוס יאק-1 ובהמשך על יאק-9[3].
ב-1950 סיים אקדמיית כוחות אוויר ובהמשך פיקד על להקת מטוסים. משנת 1978 יצא לגמלאות וחי במחוז באלאשיחה. נפטר ב-25 בספטמבר 1996.
ב-15 במאי 1946 הוענק לו עיטור "גיבור ברית המועצות" על פעילותו במהלך המלחמה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
