ועדת הכספים של הסנאט של ארצות הברית
ועדת הכספים של הסנאט של ארצות הברית (באנגלית: United States Senate Committee on Finance) היא ועדה קבועה של הסנאט של ארצות הברית. הוועדה עוסקת בעניינים הנוגעים למיסוי ואמצעי הכנסה אחרים ;איגרות חוב; מכס, גבייה; הפקדת כספים ציבוריים; חלוקת הכנסות כללית; תוכניות בריאות על פי חוק הביטוח הלאומי (בעיקר Medicare ו-Medicaid) ותוכניות בריאות הממומנות על ידי קרן מס או קרן נאמנות ספציפית; ביטוח לאומי לאומי; הסכמי סחר הדדיים; מכסות מכס וייבוא, ועניינים קשורים לכך; וטובין למיניהם.[1] וועדה זו נחשבת לאחת הוועדות החזקות ביותר בקונגרס.
היסטוריה
וועדת הכספים היא אחת הוועדות הוותיקות שהוקמו בסנאט. היא הוקמה לראשונה ב-11 בדצמבר 1815, כוועדה נבחרת שכונת. הוועדה למימון ומטבע לאומי אחיד. הוועדה הוקמה בכדי לשקם את הכלכלה ממלחמת 1812. ב-10 בדצמבר 1816 הגדיר הסנאט רשמית את הוועדה כוועדה קבועה. במקור, לוועדה היה סמכות על מכסים, מיסוי, בנקאות והנפקות מטבע. תחת סמכות זו, הוועדה מילאה תפקיד משפיע בנושאים המשמעותיים ביותר של התקופה; נושאי מכס רבים ומלחמת הבנקים.[2] הוועדה השפיעה גם על הקמת מחלקת הפנים בשנת 1849.[3] בראשותו של ויליאם פיט פסנדן מילאה הוועדה תפקיד מכריע במהלך מלחמת האזרחים - ניכוס כל הכספים למאמץ המלחמתי וכן גיוס מספיק כספים למימון המלחמה באמצעות מכסים ומס הכנסה הראשון בתולדות המדינה. בנוסף על כך, הוועדה חוקקה את חוק המכרזים החוקיים בשנת 1862, שהיווה ההסתמכות הראשונה של המדינה על מטבע נייר.[4]
בשנת 1865 הקים בית הנבחרים ועדת הקצאות להפגת הנטל מוועדת הדרכים והאמצעים. הסנאט הלך בעקבותיו באמצעות הקמת ועדת ההקצבות של הסנאט בשנת 1867.[2]
למרות אובדן אחד מתפקידיה הוועדה המשיכה למלא תפקיד בולט בסוגיות המרכזיות של האומה. הוועדה עמדה במרכז הדיון בשאלות כלכליות במחצית השנייה של המאה ה-19. בתקופה זו עזרה הוועדה לחוקק את חוק רכישת כסף של שרמן.[5] הוועדה המשיכה למלא תפקיד גם בדיון על מס ההכנסה. בסופו של דבר הדיונים הרבים הובילו לחקיקת התיקון ה-16 לחוקת ארצות הברית בשנת 1913 אשר הסדיר את גביית המס.
באותה התקופה הוועדה איבדה את סמכות השיפוט בנושאי בנקאות ומטבעות לועדת הבנקאות, השיכון והעניינים האורבניים. הוועדה אכן קיבלה סמכות שיפוט לגבי הטבות ותיקים כאשר העבירה בהצלחה את חוק ביטוח סיכוני מלחמה ב-1917. המעשה העביר את הפנסיה מתמורה לתגמולים והיוותה אחת התוכניות הפדרליות הראשונות בנוגע לביטוח חיים שנוצרו תחת הממשלה הפדרלית.[2]
ועדת הכספים המשיכה למלא תפקיד חשוב יותר ויותר בנוגע לאוכלוסייה הוותיקה במדינה. הוועדה סייעה לייעל את הביורוקרטיה עבור אוכלוסייה זו. בשנת 1924 העבירה הוועדה אל "הצעת חוק בונוס" לוותיקי מלחמת העולם הראשונה שפיצתה את ותיקי המלחמה על שירותם.[6] סדרות אלה של הגדלת ומתן הטבות טובות יותר לוותיקים הגיעו לקרשנדו בשנת 1944 עם העברת החוק להתאמה מחדש של המשרתים. הסנטור בנט "אלוף" קלארק, שכיהן כיו"ר ועדת המשנה לוותיקים, הבטיח הפלגה חלקה של הצעת החוק דרך הסנאט. הצעת החוק לא רק סיימה את הדרישות הרגילות של ותיקים חוזרים שנראו כמעט בכל מלחמה שאמריקה השתתפה בה, אלא גם סיפקה את ההטבות הנדיבות ביותר שקיבלו ותיקים אי פעם, כולל השתלמות, הלוואות וביטוח אבטלה.[7]
עם זאת, לא כל החקיקה של ועדת הכספים התקבלה בסופו של דבר. בתחילת השפל הגדול הוועדה העבירה את חוק המכסים סמוט – הולי שלמעשה הגדיל מאוד את המכסים. בסופו של דבר, החוק נחשב לכישלון והוחלף. תהליכים אלו לא רק עיצבו את מדיניות הסחר כפי שהיא כיום, אלא העבירה את הובלת מדיניות קבלת סחר מהקונגרס לנשיא.[8]
הוועדה מילאה תפקיד חשוב גם במספר פעולות עיקריות שנוצרו בתקופת הניו דיל ובהן חקיקת חוק התאוששות התעשייה הלאומית.
בנוסף על כך, אחת מפעולות הוועדה הבולטות הייתה חקיקת חוק הביטוח הלאומי.[9]
בשנת 1981, החלטה של הסנאט חייבה את הדפסת ההיסטוריה של ועדת האוצר.[2]
תפקיד
תפקידה של ועדת האוצר דומה מאוד לתפקיד ועדת הבית בדרכים ואמצעים. היוצא מן הכלל היחיד בתחום השיפוט הוא שלוועדת האוצר יש סמכות שיפוטית הן על מדיקר והן על מדיקייד, ואילו לוועדת דרכי הבית ואמצעי בית המשפט יש רק סמכות על מדיקר. לוועדת האנרגיה והמסחר של הבית סמכות שיפוט ביחס למדיקייד. ההבדל הנוסף מבחינת הכוח הוא שכל אמצעי גיוס ההכנסות חייבים להיות מקורם בבית המעניק לוועדת דרכים ואמצעים יתרון קל בקביעת מדיניות המס. בנוסף לסמכות השיפוט של החקיקה לוועדה סמכויות פיקוח נרחבות. יש לה סמכות לחקור, לבחון ולהעריך את החוקים הקיימים ואת הסוכנויות המיישמות אותם.
תחומי אחריות
בהתאם לתקנה XXV של הסנאט של ארצות הברית, כל החקיקה הכוללת הודעות, עצומות, תזכורות ונושאים אחרים הנוגעים לנושאים הבאים מופנית לוועדת הכספים בסנאט:
- איגרות חוב של ארצות הברית, למעט כפי שנקבע בחוק תקציב הקונגרס משנת 1974;
- מכס, מחוזות גבייה ונמלי סחר;
- הפקדת כספים ציבוריים;
- חלוקת הכנסות כללית;
- תוכניות בריאות במסגרת חוק הביטוח הלאומי ותוכניות בריאות הממומנות על ידי קופת מס או קרן נאמנות ספציפית;
- ביטוח לאומי לאומי;
- הסכמי סחר הדדיים;
- אמצעי ההכנסה בדרך כלל, למעט הקבוע בחוק תקציב הקונגרס משנת 1974;
- אמצעי הכנסה הקשורים לרכוש הבודד;
- מכסים ומכסות יבוא, ועניינים הקשורים לכך; וגם,
- הובלת טובין[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Jurisdiction" (באנגלית). The United States Senate Committee on Finance. 1887. נבדק ב-31 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 "History of the Committee on Finance United States Senate". Government Printing Office.
- ^ Simms, Henry Harrison. Life of Robert M.T. Hunter: A Study in Sectionalism and Secession. Richmond: William Byrd Press, 1935
- ^ Jellison, Charles A. Fessenden of Maine, Civil War Senator. Syracuse: Syracuse University Press, 1962.
- ^ Sherman, John. Recollections of Forty Years in The House, Senate, and Cabinet: An Autobiography. 2 vols. 1895. Reprint. New York: Greenwood Press, 1968.
- ^ The Provision of Federal Benefits for Veterans. House Committee Print 171, 84th Congress, 1st Session, December 28, 1955
- ^ Bennett, Michael. When Dreams Come True: The G.I. Bill and the Making of Modern America. Washington: Potomac Books, Inc., 1999.
- ^ Dobson, John. Two Centuries of Tariffs: The Background and Emergence of the U.S. International Trade Commission. Washington:U.S. Government Printing Office, 1976.
- ^ Swain, Martha H. Pat Harrison: The New Deal Years. Jackson: University Press of Mississippi, 1978.
