ורה אטקינס
| לידה | גאלאץ, רומניה |
|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| תפקיד | קצינת מודיעין בריטית (במלחמת העולם השנייה) |
ורה אטקינס (באנגלית: Vera Atkins; 16 ביוני 1908 – 24 ביוני 2000) סייעה רבות לבריטים בכיבוש אדמת צרפת מהגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה בתור מפעילה של סוכנים בריטיים, ובכך תרמה לסיום המלחמה בגרמנים.
קורות חיים
ורה אטקינס נולדה בעיר גאלאץ שברומניה. ורה הייתה בת יחידה להילדה אטקינס ולמקס רוזנברג שהיה איש עסקים יהודי מצליח ברומניה. עסקיו והצלחתו הכלכלית של אביה תרמו לפיתוח קשריו הדיפלומטיים ברחבי אירופה. קשרים אלה, הקנו לורה מעמד שאפשר לה איסוף מידע חשוב (שעניין את המודיעין הבריטי) בתוך הסגל הדיפלומטי הגרמני בבוקרשט.
בשנת 1931 ורה נשלחה לבריטניה ולמדה שם בקורס למזכירות בכירות. בשנת 1933 נפטר מקס אביה, ולאחר מכן החליטה לאמץ את שמה האמצעי של אימה, אטקינס, כשם משפחתה, בשאיפה לקבלת אזרחות בריטית נייטרלית, בגלל האנטישמיות שרבצה באירופה. שינוי שמה תרם לעיסוקיה בתקופה זו בענייני מודיעין. ורה חזרה לרומניה תוך שהיא עובדת כמזכירה בכירה, מתורגמנית ומנהלת יחסי ציבור של חברות זרות במשך כ-7 שנים. באותה תקופה אף התחילה לפעול כסייענית לשירות המודיעין הבריטי.
לקראת סוף שנת 1937, ורה הרגישה שהאנטישמיות ברומניה לא מאפשרת לה ולאמה להמשיך באורח החיים שניהלו בבוקרשט, ולכן היגרו לאנגליה. לעומת אמה, שמיד קיבלה את האזרחות הבריטית, ורה בהיותה ילידת רומניה נחשבה לנתינה זרה. החלטתן לעזוב את רומניה התגלתה כחשובה ביותר, משום שבדיוק באותה תקופה החלה מלחמת העולם השנייה שפגעה גם ביהודי רומניה.[1][2]
פעילותה של ורה במהלך מלחמת העולם השנייה
מאז שורה עזבה את רומניה ועד לשנת 1941, היא חיה באנגליה במעמד בעייתי מאוד. משום שהייתה תושבת מדינה זרה היא לא קיבלה רישיון עבודה, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה (1939), נאסר עליה להתנדב לכל תפקיד בשירות הביטחון בבריטניה. באותה תקופה ורה המשיכה לקיים קשרים עם מכריה משירות המודיעין הבריטי מתקופת מגוריה ברומניה.
בפברואר 1941, כאשר ורה הוזמנה לראיון במשרד המלחמה הבריטי, המנהל למבצעים מיוחדים שהוא חלק ממשרד זה (SOE- Spacial Operations Executive) עדיין נאבק על מעמדו. כמעט שנה מאז נפילתה של צרפת ותשעה חודשים לאחר היווסדו של הארגון, נראה היה שמטרתו, לוחמה חשאית על אדמת צרפת מול הגרמנים, הגיעה למבוי סתום. עד כה אף לא סוכן בריטי אחד הצליח להסתנן לשטחה של צרפת, ובבריטניה הייתה תחושה של ניתוק מוחלט מהיבשת האירופאית. לכן, באביב 1941 הייתה עדיפות להחדרת סוכנים לצרפת בשביל לכבוש בחזרה את אדמת צרפת מהגרמנים. סוכנים אלו היו צריכים להיות אנשים מאומנים היטב שיימצאו בשטח. הם היו צריכים להעריך את הפוטנציאל הקיים בצרפת לפעילות חתרנית. רק אחרי שסוכנים וסוכנות אלו קיימו תאי גרילה פעילים, אפשר היה לחשוב על אספקת אמצעי לחימה ומשאבים אחרים ללוחמי תנועת ההתנגדות הצרפתית.[3]
לקראת סוף המלחמה, ורה קבלה את התפקיד החשוב להפעיל סוכנים אלה מעבר לקווי האויב, אולם כאשר התחילה את שירותיה ב- SOE באפריל 1941 לא היה לה ולעמיתיה מושג איך להתחיל במלחמה חשאית זו.
ורה אף פעם לא פעלה מעבר לקווי האויב, אך הייתה למפעילה המרכזית של 470 סוכנים שפעלו שם. היא הייתה אחראית להכנות להחדרתם לצרפת, והיה לה מידע על כל משימה חשאית שהוטלה על כל אחד מהסוכנים באופן אישי. היא נשאה באחריות לפעילותו של כל אחד מ"חבריה" (כפי שנהגה לכנות את הסוכנים). היא הזדהתה במיוחד עם הנשים, הסוכנות שהפעילה מעבר לקווי האויב.[1][2]
תוצאות המלחמה
אחד השיאים בפעילות סוכניה של ורה היה בהשתלבותם בנחיתת בעלות הברית בנורמנדי. הסוכנים הבריטים עסקו בניתוק כל קווי התקשורת הגרמנים במרחב הנחיתה. בנוסף, הם גרמו לניתוק רבים מהכוחות הגרמנים מיכולת דיווח או קבלת הנחיות מהרמות המפקדות עליהם.
לאחר המלחמה, כאשר 118 מסוכנים וסוכנות אלו לא שבו בחזרה לבריטניה, ורה פעלה באופן כמעט בלעדי כדי לסרוק את אירופה, לאתר אותם ולהבין מה קרה להם. היא הצליחה בכך עבור 117 מתוכם.
תוך התגברות על אי הסדר בגרמניה אחרי המלחמה, הלכה ורה בעקבותיהם של סוכניה עד למחנות הריכוז וההשמדה וסייעה לתפוס רבים מפועלי המלחמה שהרגו את הסוכנים. היא סיפקה עדויות שאפשרו להעמיד לדין רבים מהנאצים שנטלו חלק בפשעי המלחמה ולהכריע את דינם.[2]
ההכרה בתרומתה של ורה במהלך המלחמה
במשך מרבית שנות המלחמה, תוך שירותה במנהל למבצעים מיוחדים, ורה עדיין לא קיבלה אזרחות בריטית, ומ-6 בדצמבר 1941, יום הכרזת המלחמה על רומניה, היא אף נחשבה לנתינת מדינת אויב.
רק בשנת 1944, אישר משרד הפנים הבריטי את אזרחותה. הדבר אפשר לגייס אותה סוף סוף באופן רשמי לשירות העזר לנשים של חיל האוויר הבריטי (WAAF) ולהעניק לה דרגה של רב-סרן.
בשנת 1946 נסגר המנהל למבצעים מיוחדים וורה אטקינס סיימה את תפקידה בלי שסיפורה ייחקר ויפורסם עד לשנת 2005. רק בשנת 1997 החליט משרד ההגנה הבריטי להעניק לה "עיטור מפקד" במסדר האימפריה הבריטית. ורה נפטרה ב-24 ביוני 2000.[1][2]
הערות שוליים
