ורוניקה אייכמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ורוניקה אייכמן
Veronika Eichmann
כינויים נוספים ורה

ורוניקה (ורה) אייכמןצ'כית: Veronika Eichmann ‏; 3 באפריל 1909 מלאדה (צכ') - 21 בנובמבר 1997 בערך) הייתה אשתו של פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן.

ביוגרפיה

ורוניקה נולדה למתיאש ומריה ליבל[1] במלאדה הסמוכה לצ'סקה בודייוביצה (היום היא חלק מהעיר). בני הזוג ליבל היו מהמשפחות העשירות במלאדה, והיה בבעלותם חווה גדולה במקום, כיום המקום משמש כחנות נוחות.

כל משפחת ליבל הייתה חברה במפלגה הנאצית האח הבכור פרנץ היה מפקד הגסטפו בהראדץ קראלובה, אח נוסף היה אריזטור ועסק בהחרמת רכוש יהודי.

ורוניקה נישאה לאדולף אייכמן בברלין ב-1935, והיא גרה איתו במספר מקומות. תחילה בגרמניה ואחר כך בפראג. בתום המלחמה, היא ובניה (קלאוס - ברלין 1936, הורסט - וינה 1940, דיטר - פראג 1942) נסעו למקום מבטחים, תחילה לאלטאוסזה ולאחר מכן לאוסי (צכ').[2] היא גרה שם עד לאביב 1951 בזמן מגוריה שם היא טענה שבעלה מת.

ב-1947 הגישה בקשה לבית המשפט לאשר את מותו של בעלה על סמך עדותו של אדם בשם קארל לוקאש, לאחר שהשופט גילה שלוקאש הוא גיסה, הוא דחה את הבקשה.[3]

ב-1951 הגיע לידה מכתב בו כתוב שהדוד של ילדיה חי בארגנטינה, ב-15 באוגוסט באותה שנה היא הגיעה לטוקומאן שבארגנטינה, בהמשך עברו הזוג וילדיהם לבואנוס איירס.

לאחר ארבע שנים (1955) נולד לזוג בן רביעי והוא נקרא ריקרדו פרנסיסקו - על שמו של הנזיר הפרנציסקני שעזר לאייכמן להימלט מאיטליה לאמריקה.

אייכמן סיפר לבניו שהוא דודם, אך הודה על האמת לאחר ויכוח עם בנו הורסט.[4]

ב-11 במאי 1960 נלכד אייכמן בבואנוס איירס, ולאחר 12 ימים הובא לישראל, והחל משפט אייכמן, ב-15 בדצמבר 1961 נמצא אייכמן אשם ונידון למוות.

ורוניקה יחד עם חמשת אחיו ומספר אנשי רוח ישראלים[5] שלחו בקשות חנינה לנשיא המדינה, יצחק בן-צבי, שפרטיהן פורסמו בשנת 2016,[6] בין הדברים כתבה "לאחר דחיית הערעור נתון גורלו של בעלי בידיך. כרעיה ואם לארבעה ילדים מבקשת אני מכבודו על חיי בעלי",[7] הנשיא דחה את הבקשה, וכתב בכתב ידו על גבי מסמך הבקשה את דברי הנביא שמואל לאגג: "כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ" (ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוק ל"ג. פירוש: כשם שחרבך הפכה נשים לשכולות, כך תהפוך כעת אימך לשכולה).[8]

חודשיים לפני תליית אייכמן ביקשה ורוניקה משר המשפטים דב יוסף לסדר לה פגישה עם בעלה. הממשלה דנה בבקשתה ב-18 במרץ 1962, דב יוסף אמר בדיון כי: "ראש הממשלה חושב שיהיה לישראל קשה לעמוד בביקורת בינלאומית אם לא תאפשר את הביקור", הממשלה אישרה את הביקור ושרת החוץ גולדה מאיר הביאה את הדברים לפני ועדת חוץ וביטחון שאישרה את הביקור.

ב-30 באפריל 1962 ביקרה ורוניקה את בעלה ושוחחה עמו מספר דקות, בסיקור העיתונאי נכתב כי "לעומת האשה הנרגשת לא הראה איכמן כל סימני התרגשות".[9]

לאחר המשפט, ורוניקה חזרה לגרמניה יחד עם בנם הצעיר ריקרדו שהיה בן 5. ריקרדו, ארכאולוג שמתמחה במזרח התיכון, הוא היחיד שהתנער מאביו. בראיון בשנות ה-90 אמר שלאביו הגיע למות בשל מעשיו. הוא גינה אותו בגלוי: "הוצאתו להורג הייתה מוצדקת, הוא רק דמות היסטורית עבורי".[10]

בנה הורסט קרא לבתו על שמה.[11]

תאריך מותה לא ברור, וניתנו מספר תאריכים, סתיו 1977, 1993,[12] ו-21 בנובמבר 1997.

בסרט התיעודי על הלכידה מבצע פינאלה מגלמת גרטה סקאקי את ורוניקה אייכמן.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בצ'כית נהגה ליבלובה
  2. ^ א.ספיר, המוסד השתלט על גילוי אייכמן, המחנה החרדי, גיליון 564, י"ז שבט תשנ"ז, עמ' 7, באתר אוצר החכמה
  3. ^ Adolf Eichmann - PALBA.CZ, www.palba.cz
  4. ^ בנו של אייכמן טוען כי לא הכיר את אביו, דבר, 31 במאי 1960
  5. ^ גרשום שלום, מרטין בובר, הוגו ברגמן ולאה גולדברג - צבי צמרת, כשאנשי הרוח ביקשו לחון את אדולף אייכמן, באתר מידה, 28 בינואר 2016.
  6. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, בקשת החנינה של אייכמן מהנשיא: "הושפעתי מרגשות אנושיים, ביקשתי לעבור תפקיד", באתר הארץ, 27 בינואר 2016
  7. ^ יהונתן גוטליב, שבת זכור: התשובה של הנשיא יצחק בן צבי לאשתו של אדולף אייכמן, באתר ערוץ 7, 5 במרץ 2023
  8. ^ אריק בנדר, ‏המסמך נחשף: בקשת החנינה המקורית של אייכמן מהנשיא בן צבי, באתר מעריב אונליין, 27 בינואר 2016
  9. ^ אשת אייכמן ביקרה אצל בעלה בכלא, למרחב, 2 במאי 1962
  10. ^ חדשות 2, ‏מה עלה בגורלה של משפחת אייכמן?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏3 בנובמבר 2018‏
    ynet, ה"דיילי מייל" חושף: זה בנו של אייכמן, שחי בארגנטינה, באתר ynet, 3 בנובמבר 2018
  11. ^ ה"דיילי מייל" חושף: זה בנו של אייכמן, שחי בארגנטינה, באתר ynet, 3 בנובמבר 2018
  12. ^ טל בשן, ‏משפחת אייכמן: הסיפור המלא על בני הזוג אדולף וורוניקה, באתר מעריב אונליין, 16 ביוני 2015
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0