ז'אן סילבן באיי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'אן סילבן באיי
Jean Sylvain Bailly
ז'אן סילבן (פורטרט של ז'אן-לורין מוסניה (אנ'))
ז'אן סילבן (פורטרט של ז'אן-לורין מוסניה (אנ'))
לידה 15 בספטמבר 1736
פריז, צרפת
הוצאה להורג 12 בנובמבר 1793 (בגיל 57)
פריז, צרפת
מדינה צרפתצרפת צרפת
פעילות בולטת מדען
נשיא האספה הלאומית
ראש עיריית פריז.
תקופת פעילות 1759–1793 (כ־34 שנים)
פרסים והוקרה חבר האקדמיה הצרפתית למדעים
חבר האקדמיה המלכותית השוודית למדעים
חבר האקדמיה הצרפתית
חבר "האקדמיה לכתב ולספרות יפה" (אנ')
חתימה

ז'אן סילבן באיי (בצרפתית: Jean Sylvain Bailly;‏ 15 בספטמבר 1736 – 12 בנובמבר 1793) היה מדען ופוליטיקאי צרפתי שכיהן כחבר האספה המכוננת הלאומית וכראש עיריית פריז בתקופת המהפכה הצרפתית. במהלך מהפכה זו הואשם בפעילות נגד תומכי המהפכה והוצא להורג בגיליוטינה.

ביוגרפיה

נעורים

ז'אן סילבן באיי נולד ב-1736, בפריז לז'אק באיי (Jacques Bailly) שהיה אמן ומנהל מוזיאון הלובר ולמארי ססיל לבית גישון (Guichon), נכד לניקולא באיי (Nicholas Bailly) שהיה גם הוא אמן וצייר בחצר המלך. כבן למשפחת אמנים יועד למסלול אמנותי אך באיי נמשך לעולם המדע, ובמיוחד לאסטרונומיה והחל לעבוד עם האסטרונום ניקולא לואי דה לאקאי.

קריירה מדעית

במהלך לימודי האסטרונומיה חישב באיי את מועד הופעתו של שביט האלי (שהופיע ב-1759) וכן בחן את תצפיותיו של דה לאקאי על 515 כוכבים[1]. בנוסף היה שותף להקמת מצפה כוכבים במוזיאון הלובר. הישגים אלו הביאו לצירופו של באיי לאקדמיה הצרפתית למדעים ב-1763 ולהכרה בינלאומית של מדענים בעולם.

ב-1766 פרסם באיי מאמר בשם " חיבור על תאוריית הלוויינים של צדק". ב-1771 פרסם מחקר בשם " אי-שוויון האור של הלוויינים של צדק". ב-1777 זכה באיי, בעקבות כל אלו, לארח בביתו את המדען האמריקאי בנג'מין פרנקלין. ב-1778 נבחר כחבר באקדמיה המלכותית השוודית למדעים. בתקופה זו החל באיי להתמקד במחקר ופרסום בתחום ההיסטוריה של המדע:

  • ב-1775 פרסם את הספר "ההיסטוריה של האסטרונומיה העתיקה"[2].
  • ב-1777 פרסם את "שיח על מקור המדעים ועמי אסיה"[3].
  • ב-1779 פרסם את הספר "שיח על אפלטון ואטלנטיס"[4]
  • ב-1782 פרסם את הספר "ההיסטוריה של האסטרונומיה המודרנית"[5].
  • ב-1787 פרסם את הספר " חיבור על אסטרונומיה הודית ומזרחית"[6].

הישגים לשוניים

בנוסף להישגיו המדעיים התפרסם באיי ביכולותיו המילוליות. פרסום זה הגיע בעקבות ההספדים שכתב, בשנים 1790-1770, לזכרם של אישים ידועים כמו שארל החמישי, מלך צרפת, ניקולא לואי דה לאקאי, פייר קורניי, גוטפריד וילהלם לייבניץ ואחרים.

הכרת יכולותיו אלו הביאו לצירופו של באיי לאקדמיה הצרפתית ב-1784 ול"אקדמיה לכתב ולספרות יפה" (אנ') ב-1785.

תקופת המהפכה הצרפתית

בשלהי המאה ה-18 פיתח באיי נטיות פוליטיות ומונה לסגן ראש עיריית פריז. ב-20 במאי 1789 נבחר כחבר באספת המעמדות מטעם המעמד השלישי וב-3 ביוני נבחר לנשיא האספה הלאומית. בתפקידו זה הוביל את טקס "שבועת מגרש הטניס" (אנ') של נציגי המעמד השלישי באספה.

כנשיא האספה הלאומית הוביל באיי, ב-1791, את אישורו של צו שהכריז על יהודים כאזרחי צרפת. צו זה ביטל את המיסים המיוחדים שהוטלו על היהודים, כמו גם את כל התקנות שהיו קיימות נגדם. באיי ביצע מהלך זה למרות שנתקל באיומים ובלעג על מעשה זה.

בתקופת המהפכה היה באיי חבר באגודת "החברה הפטריוטית של 1789" (אנ') ובמועדון היעקוביני.

כראש עיריית פריז

ב-15 ביולי 1789, לאחר נפילת הבסטיליה, מונה באיי לראש עיריית פריז תחת אחריותה של הקומונה של פריז. על אף שהיה מתומכי המהפכה הצרפתית קמה לבאיי אופוזיציה של מספר ממנהיגי המרד (וביניהם קאמי דמולן וז'אן-פול מארה) שטענו שבאיי שמרן מדי.

כצעד ראשון פעל באיי לרכז בידיו את מירב הסמכויות במטרה לפעול באופן מיטבי ואפקטיבי כראש העיר.

הרעב בפריז

הרחבת סמכויותיו איפשר לבאיי להתמודד עם המחסור במזון והרעב ששרר בעיר בעקבות המהפכה. הצעדים שהוביל כללו:

  • איסוף תבואה ואגירתה
  • הוצאת צו שקבע שעל החקלאים חלה חובה למכור חיטה
  • הצבת האופים בעדיפות ראשונה בתורים בשוקי הכפר
  • החמרת הקנסות על מי שינסה לשדוד שיירות הובלת תבואה
  • קידום ייבוא תבואה מאפריקה כדי להגדיל את עתודות העיר

באוקטובר 1789 הקים באיי משטר זמני על מנת לייצב את שליטתו והוביל לכינון סדר בתחומי השיפוט השונים ובסופו של דבר איפשר להשתלט על משבר המזון כך שכבר בפברואר 1790 השתפר מצב המזון בפריז.

המשמר הלאומי

תחום נוסף בו פעל באיי, כראש עיר, היה טיפוח המשמר הלאומי של צרפת שהוקם בתקופת המהפכה הצרפתית תחת פיקודו של המרקיז דה לה פאייט. המשמר סבל מיום היווסדו ממחוסר משאבים ובאיי פעל כדי למצוא לו מימון. בתמורה לתמיכתו מילא המשמר הלאומי משימות בפריז שנועדו לשמור על הסדר הציבורי.

הלאמת רכוש הכנסייה

בתחילת 1790 החל באיי ללטוש עיניים לרכוש הכנסייה, שאנשיה היו שייכים למעמד הראשון, כדי להעשיר את קופת האוצר של האספה הלאומית. לשם כך הוסכם על הלאמה של קרקעות של הכנסייה ברחבי פריז ומכירתן לגורמים פרטיים. שווי קרקעות של הכנסייה שיועדו להלאמה היו שווים כ-200 מיליון ליברות צרפתיות (אנ') כשהרווח של מועצת העיר היה אמור להיות כ-50 מיליון ליברות. עד סיום 1790 נמכרות קרקעות כנסייה בהיקף של כ-50 מיליון ליברות.

טבח שאן דה מארס

בחודשים שלאחר מינויו של באיי לראש עיריית פריז התחזקה המחאה של ההמונים נגד המלך לואי השישה עשר. ביוני 1791 ניסו המלך ואנשי חצרו הקרובים לברוח מפריז (אנ') אך נכשלו. באיי ניסה לשמור על ממלכתיות ולמנוע התארגנויות מחאה כנגד המלך תוך שימוש במשמר הלאומי. לב המחאה התרחש בפארק שאן דה מארס שם פעלו כוחות המשמר הלאומי, ב-17 ביולי 1791, לדיכוי המחאה באלימות יתר שגרמה לפצועים רבים ולכ-25 הרוגים באירוע שנקרא טבח שאן דה מארס (אנ').

אנשי המחאה האשימו את באיי ואת מפקד המשמר הלאומי, המרקיז דה לה פאייט, באחריות לאירוע. בנובמבר נאלץ באיי להתפטר מתפקידו והוחלף על ידי ז'רום פטיו (אנ'). באיי עבר מפריז לעיר נאנט שם החל לכתוב את זיכרונותיו מתקופת שירותו הציבורי: "זכרונות של עד" (Mémoires d'un Témoin) שיצאו לאור לאחר מותו.

ההוצאה להורג

ביולי 1793 עזב באיי את נאנט כדי להיפגש עם חברו המדען פייר-סימון לפלס בפרבר של פריז, מלאן. תומכי המהפכה, שלא שכחו לו את תמיכתו במלך ואת אחריותו לטבח שאן דה מארס, תפסו אותו ושמו אותו במאסר. בתקופה בה נכלא נדרש להעיד כנגד מארי אנטואנט אך סירב.

ב-10 בנובמבר 1793 הובא באיי בפני בית הדין המהפכני בפריז, נשפט, וב-11 בנובמבר נידון למוות. גזר הדין בוצע ב-12 בנובמבר כשבאיי הובא בעגלה לפארק שאן דה מארס, שסימל בעיני רבים את בגידתו של באיי במהפכה. לעגלה נקשר דגל אדום איתו נתן באיי את הפקודה למשמר הלאומי לירות בהמונים. באיי הוצא להורג בגיליוטינה לפני ההמון כשלפני שהוצא להורג שרפו מארגני הטקס את הדגל האדום[7]. בין המאשימים של באיי היה מתנגדו בעבר, ז'אן-פול מארה, שהוצא להורג יום אחריו.

הנצחה

  • שמו של באיי מונצח במכתש שנצפה בחלקו הדרומי של הירח. זהו המכתש הגדול ביותר בגזרה זו וקוטרו כ-300 ק"מ.

גלריה

לקריאה נוספת

  • Brucker, Gene A (1950). Jean-Sylvain Bailly: Revolutionary Mayor of Paris. Illinois: University of Illinois Press.
  • Smith, Edwin B. "Jean-Sylvain Bailly: Astronomer, Mystic, Revolutionary, 1736-1793." Transactions of the American Philosophical Society 44 (1954): 427-538.[8][9]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן סילבן באיי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ אדווין בורו סמית, ז'אן סילבן באיי האסטרונום, ספר ב jstor.org
  2. ↑ ז'אן סילבן באיי,ההיסטוריה של האסטרונומיה העתיקה, באתר search.worldcat.org
  3. ↑ ז'אן סילבן באיי, שיח על מקור המדעים ועמי אסיה, באתר search.worldcat.org
  4. ↑ ז'אן סילבן באיי,שיח על אפלטון ואטלנטיס, באתר search.worldcat.org
  5. ↑ ז'אן סילבן באיי,ההיסטוריה של האסטרונומיה המודרנית, באתר search.worldcat.org
  6. ↑ ז'אן סילבן באיי,חיבור על אסטרונומיה הודית ומזרחית, באתר search.worldcat.org
  7. ↑ ציור מעמד הוצאתו להורג של באיי, באתר meisterdrucke.uk
  8. ↑ Jean-Sylvain Bailly: Astronomer, Mystic, Revolutionary, באתר jstor.org
  9. ↑ Jean-Sylvain Bailly: Astronomer, Mystic, Revolutionary, באתר אוניברסיטת פנסילבניה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ז'אן סילבן באיי41422257Q1685301

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ז%27אן_סילבן_באיי&oldid=3434021"