ז'וז'אנה לוראנטפי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. ז'וז'אנה לוראנטפי (בהונגרית: Lorántffy Zsuzsanna , 1602 אונוד - 18 באפריל 1660 שארושפטק) הייתה אצילה הונגרייה, אשתו של גיירג' ראקוצי הראשון, נסיך טרנסילבניה. קלוויניסטית אדוקה, היא עזרה לבעלה במאבקו המוצלח להנהיג רפורמות פרוסטנטיות בטרנסילבניה. נחשבת הפופולרית בנשות השליטים של טרנסילבניה.
רקע משפחתי והיסטורי
ז'וזאנה לוראנטפי נולדה בשנת 1600 במצודת אונוד בהונגריה. היא הייתה בתם השלישית של האציל העשיר מיהאי לוראנטפי ושל בורבאלה זלמרי קמראש. אחיותיה נקראו ארז'בט ומריה. משפחת לוראנטפי נמנתה לפי המסורת עם צאצאי הקלאן ראטוט, שלפי הכרוניקן שימון קזאי, הגיע להונגריה מן העיר קזרטה באיטליה. חייה של ז'וז'אנה לוראנטפי התנהלו במאה ה-17 באחת התקופות הסוערות ביותר. בשליש האחרון של המאה ה-16 עידן שלו יחסית הופסק בשנת 1593 על ידי מלחמה חדשה. האימפריה העות'מאנית ניסתה הפעם למוטט מה שנשאר מהממלכה ההונגרית - החלק בצורת סהר דקה שבשליטת ההבסבורגים. בשנת 1596 הצליחו הטורקים אחרי מצור קצר וקשה לכבוש את שער ה"הונגריה העילית" - מצודת אגר. קרב מזקרסטש היה אחרי קרב מוהאץ' המפגש הראשון פנים אל פנים בשדה הקרב בין צבא הסולטן העות'מאני לצבא ההונגרי המלכותי. בעקבות הקרב עקוב בדם יד הסולטן נותרה על העליונה. המסע הצבאי העות'מאני הביא להרס ערים רבים באזור בורשוד הדרומי, ביניהם עיר-היריד מוהי. בשנת 1599 פלשו גם הטטרים וזרעו חורבן באזור. נותרה בידי באזור הספר מצודת אונוד שעל נהר שאיו, על ארבעת מבצריה וכל מגדליה והחפירות שמסביב. פרט לאונוד, קו ההגנה ההונגרי התבסס באותם הימים גם על דיושג'ר וסמדרבו (בהונגרית - סנדרה Szendrő). אספה לאומית קבעה כי יש לערוך עבודות נרחבות לחיזוקם של המבצרים הנ"ל, בהשתתפות האיכרים הצמיתים במחוז אבאוי וזמפלן ותושבי העיר אונוד. באותם הימים כיהן מיהאי לוראנטפי כקפטן העיר אונוד.
קורות חייה
ילדות וצעירות
ז'וז'אנה בילתה את שנותיה הראשונות באונוד. היו אלה שנים של מלחמת החירות שניהל הנסיך אישטוואן בוצ'קאי נגד ההבסבורגים. בשנת 1604 פתחה העיר אונוד את שעריה בפני לוחמיו. הסכם השלום משנת 1606 בין הטורקים לאוסטרים התלווה בפרעות של יחידות ההיידוקים המתוסכלות. באו אחר כך בשנים 1606–1608 המאבקים על כתר נסיכות טרנסילבניה בין גיירג' הומונאי, האמידים שבאצילי המחוז זמפלן, לגאבור באטורי. בשנת 1608 עברה המשפחה לשארושפטק, בה החזיקה משפחת אמה טירה, הרבה יותר בטוחה, רחבת ידיים ויפה מהבית באונוד. שארושפטק הפכה למושבם הראשי של בני לוראנטפי. בשנת 1609 נפטרה האם בורבאלה והאב, אחרי שנת אבל, התחתן בשנית עם קאטי אנדראשי בת למשפחה אמידה מהונגריה העליונה. נישואיו השניים ארכו ארבע שנים בלבד, מפני ש ב-26 בנובמבר 1614 נפטר מיהאי לוראנטפי עצמו. הוא הובא לקבורה בכנסייה בשארושפטק. אחריו נותרו שלוש בנות: ז'וז'אנה ומריה, מנישואיו הראשונים, וקטלין, מנישואיו השניים. אחרי תקופת חוסר ודאות של מאבקים משפטיים סביב הירושה, התוודעה ז'וז'אנה אל ג'יירג' ראקוצי, יליד סרנץ' 1593, בן של ז'יגמונד ראקוצי, ששלט כנסיך טרנסילבניה לתקופה קצרה אחרי מות בוצ'קאי. לפני כו היה ז'יגמונד ראקוצי גבור המאבק בטורקים, כיהן בעבר כקפטן של סמדרבו ואגר. גיירג' ראקוצי עצמו הצטיין כלוחם וב-1611 בגיל 22 ב-1615 התמנה לאישפאן (מושל) של המחוז בורשוד ואחר כך לברון "ארחאי על שולחן המלך" (étekfogómester) וקפטן של מצודת אונוד.
נישואיה
שני הצעירים התחתנו ב-18 באפריל 1616. הזוג התגורר זמן קצר בסרנץ', מקום הולדתו של הבעל, ואחר כך עברו לשארושפטק, שהפכה לאחוזה המרכזית של משפחת ראקוצי, לצד מונקאץ'. נולדו להם בהמשך 4 בנים, אך רק שניים מהם - ג'יירג' וז'יגמונד - הגיעו לגיל מבוגר. ז'יגמונד מת בגיל 30, בעוד הג'יירג' יעלה לימים על כס הנסיכות של טרנסילבניה תחת השם גיירג' ראקוצי השני. רוב שנות הנישואים נאלצה ז'וז'אנה להתרגל להיעדרות בעלה העסוק בלי הרף במלחמות, חלקן רחוק מהבית.
תחת השפעתה, הגיע לשארושפטק המחנך הקלוויניסטי המפורסם יאן עמוס קומניוס בנה הבכור, גיירג' ראקוצי השני היה לנסיך טרנסילבניה. בנה הצעיר, ז'יגמונד ראקוצי (1652-1622) נשא לאשה את הנרייטה מאריה מפפאלץ, בתה של אליזבט מבוהמיה.
ז'וז'אנה לוראנטפי הקימה ונתנה חסות למספר מוסדות חינוך, ביניהם המכללה הרפורמית בשארושפטק. אמונתה הדתית הכריחה אותה להימנע מחיי הפינוקים האריסטוקרטיים ולבטא את השקפתה על ידי השקעה בחינוך לבנות עמה. בעת שהותה הנאג'וואראד דאגה שהבנות המקומיות תלמדנה לא רק משק בית וחובות אימהיות אלא גם לקרוא, לכתוב, חשבון וכתבי הקודש. היא נתנה חסות לתרגום החדש של כתבי הקודש הנוצריים - ה"ביבליה מוואראד", שונה מ"הביבליה הקלוויניסטית מוויז'וי".
קישורים חיצוניים
Oborni Teréz Lorántffy Zsuzsanna in
- Beke László, Gazda István, Szász Zoltán, Szörényi László (ed) Nemzeti évfordulóink 2010
