ז'וזף בבינסקי
 | |
| שם לידה | Joseph Jules François Félix Babinski |
|---|---|
ז'וזף ז'ול פרנסואה פליקס בבינסקי (17 בנובמבר 1857 - 29 באוקטובר 1932) היה נוירולוג צרפתי ממוצא פולני. הוא ידוע בעיקר בתיאור שלו משנת 1896 של רפלקס בבינסקי, רפלקס פתולוגי המעיד על נזק למסלול הקורטיקוספינאלי.
ביוגרפיה
בבניסקי שנולד בפריז, היה בנו של קצין פולני, אלכסנדר בבינסקי (1824–1889), ואשתו הנריטה ורן בבינסקה (1819-1897),[1] אשר בשנת 1848 ברחו מוורשה לפאריס.
בבינסקי רכש את התואר הרפואי שלו מאוניברסיטת פריז בשנת 1884. הוא הפך לתלמידו האהוב של פרופסור שארקו בבית החולים Salpetriere בפריס.
מותו של שארקו ב -1883 הותיר את בבינסקי ללא תמיכה, ולכן הוא מעולם לא השתתף יותר בתחרויות אקדמיות. חופשי מחובות ההוראה, תוך כדי עבודה בבית החולים, הוא נותר עם מספיק זמן כדי להקדיש את עצמו לנוירולוגיה קלינית. הוא היה קלינאי מחונן שהיה תלוי במידה מזערית בבדיקות נוירופתולוגיות ובבדיקות מעבדה.
באבינסקי התעניין גם בפתוגינזה של ההיסטריה, והיה הראשון שהציג קריטריונים מקובלים לאבחנה מבדלת להפרדת היסטריה ממחלות אורגניות וטבע את המושג הפיתיות.
בשנת 1896, הוא דיווח לראשונה על מה שקרא לו "phenomène des orteils": גירוי כף הרגל כשיש פגיעה במסלולים הפירמידיים תגרום למתיחה של אצבעות הרגליים כלפי מעלה בזמן שהרפלקס הנורמלי יהיה כיווץ של האצבעות.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, בבינסקי טיפל במקרים רבים של נוירולוגיה טראומטית בבית החולים Pitié.
הוא היה פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת פריז.
בבינסקי כתב למעלה מ -200 מאמרים על הפרעות עצביות. עם ז'ול פרומנט הוא פרסם את ההיסטרופיתיאטיזם של נוירולוגיה דה גואר (1917), שתורגם לאנגלית ב -1918. באבינסקי פרסם כמה מעבודותיו בפולנית .
בבינסקי נפטר באותה שנה כשני נוירולוגים פולנים גדולים, אדוארד פלטאו וסמואל גולדפלם. בשנותיו האחרונות סבל ממחלת פרקינסון .
הכרה
בבינסקי זכה לראות את הישגיו בנוירולוגיה הצרפתית שזכו לשבחים בינלאומיים. הוא זכה בפרסים על ידי אוניברסיטת וילנה בליטא, על ידי האגודה האמריקאית לנוירולוגיה, ועל ידי חברות זרות אחרות.
קישורים חיצוניים
- ז'וזף בבינסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Joseph Babinski. nndb.com
