ז'יל גד
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ז'יל בזיל גֵד (בצרפתית: Jules Basile Guesde; 11 בנובמבר 1845 - 28 ביולי 1922) היה עיתונאי ומנהיג סוציאליסטי צרפתי. למרות שהנהיג פלג מרקסיסטי של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית במסגרת האינטרנציונל השני, גינו מרקס ואנגלס את פרשנותו לתורתם ומרקס אף כתב שאם גד מרקסיסט הרי שלפיכך הוא-עצמו איננו מרקסיסט.
תולדות חייו
נולד באיל סן לואי בפריז. בצעירותו עבד כפקיד וערך את העיתון לזכויות האדם (Les Droits de l'Homme). ב-1871 פרסם בעיתונו מאמר שהגן על הקומונה הפריזאית, דבר שהוביל לתביעה נגדו, בשלה נאלץ להמלט לז'נבה, שם הכיר את "הקפיטל" של מרקס. עקב חוסר שליטתו בגרמנית השיג רק ידיעה שטחית בספר[1]. עם שובו לצרפת ב-1876, היה לראשי התועמלנים למרקסיזם. ב-1878 נכלא בכלא לשישה חודשים עקב מעורבותו בכינוס הראשון של "האינטרנציונל השני" בפריז. באותה עת ערך את העיתון "הסוציאליסט" (Le Socialiste) ואת השבועון "שוויון" (Égalité).
ב-1880 חבר לפול לאפארז' (חתנו של קרל מרקס) והציג בכינוס מפלכת הפועלים הצרפתית בלה הבר תוכנית להפיכתה לגוף מרקסיסטי-מהפכני הדוגל במלחמת המעמדות. המרקסיזם הפשטני שהציגה המפלגה, ושנקרא "גדיזם", קרא למהפכה של הפרולטריון כנגד הבורגנות, ללא ניתוח דיאלקטי-תאורטי של מבנה הכלכלה הצרפתית[1]. הגדיסטים, שסירבו לכל פשרה או שיתוף פעולה עם הבורגנות, פילגו את המפלגה, שהתפלגה לפלג גדיסטי, פלג בלאנקיסטי ופלג פשרני-רפורמיסטי (למעשה ניצן הסוציאל-דמוקרטיה) בראשות ז'אן ז'ורס שהוביל אפשרות של השגת מטרות סוציאליסטיות ללא מהפכה ומלחמת מעמדות (אותו כינה גד "אופורטוניסטי" ו"בורגני"). הפלג הגדיסטי זכה להצלחה מקומית במספר עיריות ומועצות מקומיות. הגדולה והיציבה ביותר מבחינת התמיכה בזרם זה הייתה בעיר רובה).
גד עצמו נבחר לבית התחתון של מועצת העם כנציג ליל ב-1894, איבד את מושבו ב-1902. ב-1905 שבו הפלגים הסוציאליסטים השונים והתאחדו תוך יצירת המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית או "הסניף הצרפתי של האינטרנציונל הסוציאליסטי" ( SFIO), אך גד המשיך להתבדל בראש הפלג הלוחמני השמאלי של המפלגה. ב-1906 שב ונבחר לפרלמנט כנציג המפלגה המאוחדת.
ב-1914, במהלך מלחמת העולם הראשונה היה גד חבר בממשלת החירום בראשותו של רנה ויויאני (René Viviani) כשר בלי תיק. הוא המשיך בתפקידו עד 1916 ובאותה תקופה נראה שנואש מן ה"סולידריות של הפרולטריון" (ברוח הסיסמה המרקסיסטית שהכזיבה, פועלי כל העולם, התאחדו!) ואימץ קו פטריוטי ואף לאומני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 זאב שטרנהל, לא ימין ולא שמאל, עם עובד ספריית אופקים 1988, עמ' 109
