רבי זאב גצל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף זאב גצל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי זאב גצל
זאב גצל.jpg
לידה 18 באוגוסט 1946
כ"א באב תש"ו
רוסיה
פטירה 11 בינואר 2022 (בגיל 75)
ט' בשבט ה'תשפ"ב
ישראל
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים
תאריך עלייה תש"ט
למד ב ישיבת פוניבז'
תחומי עיסוק משגיח ישיבת איתרי ור"מ ישיבת מאורות התורה
רבותיו הרב שמואל אויערבך
חיבוריו אשירה
בת זוג חיה רחל (גולובנציץ)
אב רבי אליעזר
אם שושנה

הרב זאב זליג גצל (כ"א באב תש"ו, 18 באוגוסט 1946ט' בשבט תשפ"ב, 11 בינואר 2022) היה משגיח ישיבת איתרי[1] ור"מ בישיבת מאורות התורה טלז-סטון, מראשוני תנועת התשובה בישראל, מחבר ספר "אשירה"[2].

ביוגרפיה

נולד ברוסיה לרבי אליעזר ולשושנה גצל בשם "זליג" - בילדותו נוסף לו השם זאב[דרושה הבהרה] ומאז היה זה שמו העיקרי.

בשנת תש"ט לאחר עלייתם לארץ ישראל, שוכנו בשיכון עולים באזור פרדסיה ולאחר מכן עבר להתגורר עם הוריו בשיכון ה' בבני ברק. הוא למד אצל הרב יהודה קולדצקי בישיבת היישוב החדש בתל אביב, ולאחר מכן בישיבת פוניבז' בבני ברק, שם התקרב לראשי הישיבה הרב שמואל רוזובסקי, הרב אלעזר מנחם שך ולמשגיח הרב יחזקאל לווינשטיין.

בשנת תש"ל נישא לחיה רחל, בתו של הרב יהושע גולובנציץ שהיה רב קהילת "אגודת אחים אנשי אמריקה" בשכונת אחווה וממונה מטעם המועצות הדתיות על המקוואות והעירובין בארץ. לאחר נישואיו, למד בכולל של רבי בצלאל ז'ולטי בראשות הרב שילה רפאל ובשנת תשל"ב התמנה לר"מ בישיבת איתרי לצעירים, שם נקשר לרב שמואל אוירבך.

במשך השנים, כיהן כר"מ בישיבת מאורות התורה בטלז סטון, והיה מראשוני תנועת התשובה בארץ[דרוש מקור][דרושה הבהרה]. הוא כתב מאמרים בכתב העט "מחשבת" ובספרי "אל המקורות", והיה מוסר הרצאות בארגוני התשובה "אל המקורות", "ערכים" ו"אפיקים" - במסגרת זו היה מוסר הרצאות בכל רחבי הארץ בענייני אמונה, יהדות, אהבת הבורא, ואהבת ישראל.

הרב גצל מסר שיעור בתלמוד ירושלמי במשך למעלה משלושים שנה בבית הכנסת "ישורון" בירושלים[3]. בשנת תשנ"ח התמנה על ידי רבי מרדכי אליפנט ובהמלצת רבו הרב שמואל אויערבך, לשמש כמנהל רוחני ומשגיח בישיבה הגבוהה איתרי, שם שימש כמשגיח. הוא מסר שיחות קבועות מדי יום שני בפניו תלמידיו[4].

בשנת תשס"ג חלה במחלת פרקינסון[5] ותנועותיו נעשו מוגבלות, כשנחלש כח הדיבור התאמץ וכתב את תמצית מאמריו בספרו ’אשירה'. מצבו ידע עליות ומורדות, אך הוא המשיך למסור שיחות בישיבה על אף הקשיים הפיזיים וקשיי הדיבור עד ליומו האחרון. הוא נפטר בט' בשבט תשפ"ב (11 בינואר 2022), ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

ספרו וכתביו

  • "אשירה" - על תורה, מועדים, ומצוות הלב, תשע"א[6]
  • המרגל ששכח את תפקידו
  • שירת באר הנצח, אל המקורות – ד עמוד מספר 4, אוצר החכמה

משפחתו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0