זאב ספיר
זאב ספיר (נולד ברוסיה בשנת 1900 - 26 במרץ 1984), יזם, ממקימי ממגורות התבואה בחיפה ויוזם הקמת מלון "מרפא" באל-חמה, היום חמת גדר.
חייו
זאב ספיר עלה ארצה מרוסיה עם הוריו בגיל 8. המשפחה השתקעה במושבה פתח תקווה, ובהמשך עברה לכפר אוריה. אביו ניהל את החווה החקלאית בכפר אוריה, שנועדה להכשיר את האדמה עבור יהודים שרכשו את הקרקע בשנת 1912.
ספיר קבל משרה אצל הברון רוטשילד במושבה ראש פינה ושם הקים משפחה. בשנת 1926 עבר לחיפה ושם הקים ממגורות גדולות לתבואה (לימים ממגורות דגון). הממגורות הוקמו בעיר התחתית, מול תחנת הרכבת המרכזית של אז ותחנת המוצא של רכבת העמק, ( היום חיפה מזרח), באזור בו בנה הברון רוטשילד בשנת 1922, בשיתוף עם יק"א את ה"טחנות הגדולות". הוא קיבל זיכיון לאספקת מספוא לכוחות הביטחון והמשטרה הבריטים בצפון ארץ ישראל.
בשנת 1942 יזם ספיר את הקמת בית מלון מרפא באל-חמה, היום חמת גדר. הוא השקיע במלון 24,000 ליש"ט, סכום עתק באותם הימים. המלון, בעל 45 חדרים, פעל בהצלחה כשנתיים. בשנת 1947. ספיר נאלץ לעזוב את המקום. לטענתו, היה הסכם עם הסורים שהוא יוכל להמשיך ולהפעיל את המלון אך תקרית אל-חמה ב-1951 שמה קץ לתקוה זו.
אחרי מלחמת ששת הימים ביקש ספיר לחזור למלון, שציודו נשמר במלואו ערוך לקבלת אורחים. מינהל מקרקעי ישראל החליט כי זכויותיו במקום אינן בתוקף.
זאב נישא לברכה לבית בלום, בתם של זאב וולף בלום ומאלי (לבית גולדנברג) שהיו ממייסדי ראש פינה. לזוג נולדו שלוש בנות, שושנה (לימים ברוש), חרמונה (לימים בר-ציון) ועדינה (לימים אבנר). הוא נפטר שׂבע ימים ב-26 במרץ 1984.
ההיכרות עם אל-חמה
קצינים בריטיים מ"חיל הספר" ( משמר הגבול של המנדט הבריטי), עימם היה בקשרים, עקב היותו ספק מספוא, הזמינו אותו בשנת 1929 לאל-חמה. זאב ספיר רכב לשם על סוסו בחברת הקצינים. בשנת 1977 הוא סיפר על חוויותיו למנחם תלמי בראיון במעריב:
גיליתי מקום לוהט ומקסים. המון צמחיה, מי הירמוך הסואנים, מעיינות חמים, פה ושם היו אהלים וסככות מחצלת, ומתחתם ישבו משפחות ערביות ודרוזיות. משפחות עשירות בנו להן שם מעין חושות שבחצרותיהן היו בריכות קטנות, אותן היו ממלאים במים שנשאבו ממעיין "הגיהנום" (עין אלמקלה) ובתוכם התרחצו.
היה במקום בוסתן יפה אותו נטע ערבי עשיר ובעל השפעה, סולימאן נדיף ביה, בעל הזיכיון מטעם הממשל להפעלת המקום.
הקמת השותפות
בשנת 1942 היה זאב ספיר אורחו של נדיף ביה לראש השנה. הם תכננו הקמת "מרכז רפואי מודרני" במקום. נדיף ביה הסכים אבל היתנה זאת בקבלת "רמז" מאת הוועד הערבי העליון, שכן, באותם הימים מי שעשה שותפות עם יהודים נרצח. נערך סיכום, לפיו, ביה יקים במקום בית קפה קטן, ויבנה את מרכז המרפא בכספי זאב ספיר. על פי ההסכם ערב ביה לעסקה. הבניה החלה בשנת 1944 והמלון נחנך בשנת 1946. למרות שאורחי המלון היו בעיקר ערבים עשירים מהארצות השכנות, הוכשר המלון על ידי הרבנות בטבריה. המלון קצר הצלחה, הנופשים באו ברכבת מדרעא שבסוריה או מתחנת הרכבת סמח (צמח), בעמק הירדן. כמו כן הופעל שירות אוטובוסים יהודי שהגיע מטבריה 3-4 פעמים ביום, וכן תחנת הרכבת סמח (צמח) קו אוטובוסים ערבי מנצרת.
זאב ספיר השקיע במלון 24,000 ליש"ט, סכום נכבד באותן הימים, כאשר הליש"ט הייתה שוות ערך לחמישה דולרים של ארצות הברית. התגבשו תוכניות לגיוס הון ולהרחבת המרכז. כל זה השתנה בסתיו 1947. המתיחות שהשתררה בין היהודים לבין הערבים גברה, ויום אחד החליט נדיף ביה כי האורחים יישלחו לביתם וזאב ספיר יחזור לחיפה, בטרם "יהיה מאוחר מדי".
סוף דבר
זאב ספיר סיפר כי לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק עם סוריה סוכם שמנהל המלון היהודי יחד עם עוד עשרה עובדים ושוטרים ישראליים יורשו לשוב לאל-חמה ולהפעיל את המלון. בשנת 1950 הזמין אותו משה דיין לטבריה והסביר לו כי מוקדם מדי לממש את הזכות. בסוף אותה שנה הוא נסע לאל-חמה במכונית של משקיף האו"ם ונפגש עם נדיף ביה. התקיימה פגישה נוספת וסוכם על חידוש הפעלת המקום. תקרית אל-חמה שמה קץ לתוכניות.
במלחמת ששת הימים הגיעו כוחות צה"ל לאל-חמה. זאב ספיר תיאר את אשר מצא בהגיעו למקום לאחר המלחמה:
המלון עצמו היה שלם. כאילו רק לפני שעה עזבו אותו. הכל היה בו. אפילו כלי האוכל עם שם המלון.
— מנחם תלמי
הוא פינה מהמקום את אלמנתו של הבק, בתה וחתנה אל מחסום קוניטרה והם חזרו לסוריה.
ספיר בקש רשות מהצבא שהחזיק במקום, לשוב למקום ולהפעיל מחדש את המלון. נאמר לו כי ידונו "בבקשה ברוח אוהדת". בסופו של דבר, מינהל מקרקעי ישראל החליט כי לזאב ספיר אין זכויות באתר והמסמכים שבידו אינם תקפים. שיקום המקום נמסר לקיבוצי הסביבה, ששותפות שלהם מפעילה עד היום את האתר.
לקריאה נוספת
