חמת גדר

חמת גדר

המרחצאות המודרניים בחמת גדר
מיקום
hamat-gader.com

חמת גדר
אל-חמה

האולם הסגלגל בבית המרחץ הרומי בחמת גדר, אשר קיבל את מימיו ממעיין עין אל-מקלה.
מידות
גובה מעל פני הים	168 מטר מתחת לגובה פני הים
היסטוריה
תרבויות	התרבות ההלניסטית התרבות הרומית
תקופות	התקופה הרומית בארץ ישראל התקופה הביזנטית בארץ ישראל התקופה המוסלמית המוקדמת
נבנה	המאה השנייה
ננטש	התקופה הצלבנית בארץ ישראל
סוג	מרחצאות
אתר ארכאולוגי
מצב	הרוס, משוחזר חלקית
גישה לציבור	כן
מיקום
מיקום	ישראל

אפיק הירמוך בסמוך לחמת גדר, על רקע הגלעד.

חַמַּת גָּדֵר הוא אתר מרחצאות מרפא ונופש ישראלי, השוכן בעמק הירמוך, מדרום לרמת הגולן, בגובה של כ-150 מ' מתחת לפני הים.

באתר נובעים ארבעה מעיינות חמים עשירים במינרלים. המים החמים נובעים מעומק משוער של כ-2 קילומטר ויותר. ספיקת אחד מחמשת מעיינות האתר, מעיין "הבושם", היא 500–700 מ"ק בשעה. אתר חמת גדר כולל מרחצאות מרפא, ספא ופינות חי לתנינאים ולעופות.

מרחצאות חמת גדר היו בשימוש כבר בתקופות קדומות, הודות לסגולותיהם בריפוי מחלות עור. במקום נמצאו שרידים של מרחצאות מפוארים מהתקופה הרומית.

בתל המצוי במרכז האתר נמצאו שרידי בית כנסת מהמאה החמישית. בחפירות שנערכו במקום בשנת 1932 חשף הארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק רצפת פסיפס מפוארת עם כתובת הקדשה, אשר מוצגת כיום בכניסה לבניין בית המשפט העליון בירושלים.

חמת גדר נזכרת רבות בכתבי חז"ל, ורבים מחכמי המשנה והתלמוד נהגו לפקוד את המקום, ובהם רבי יהודה הנשיא, נכדו רבי יהודה נשיאה, והאמוראים רבי אמי, רבי אסי ורבי יונתן.

השימוש במרחצאות באתר החל בתקופה הרומית בארץ ישראל, במאה השנייה, נמשך ברציפות עד אמצע התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל, במאה התשיעית, וחודש רק בשלהי תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

מקור השם

מקור השם "חמת גדר" הוא בעיר ההלניסטית גדר, השוכנת בירדן במרחק של כארבעה קילומטרים מחמת גדר. השימוש בשם "חמת", כשמם העברי של מקומות שונים ברחבי עמק הירדן, מצביע על הנביעות הרבות של מים חמים במקום, הן מתוקים והן מלוחים. חמת גדר שוכנת בעמק הצר של נחל הירמוך הנשפך לנהר הירדן. אזור הבקעה וסביבתה רצוף באתרים אשר בשמם מצוי הרכיב "חמה" או "חמת" (לדוגמה חמי טבריה, מעיינות חמאם אל-מליח).

הרקע הגאולוגי

שפיעתם של המים החמים מבטן האדמה בחמת גדר היא תוצאה של הבקע הסורי-אפריקני, שבמפגש שני הלוחות הטקטוניים: לוח ערב והלוח הלבנטיני, שהוא חלק מהלוח האפריקאי. תנועת הלוחות הטקטוניים באזורים אלה עלולה לגרום לרעידות אדמה, להתפרצויות געשיות ולנביעות של מים חמים ממעמקי האדמה. ואכן, בקעת הירדן הנמצאת בתוך הבקע הסורי-אפריקני, היא אחד המקומות המועדים ביותר לרעידות אדמה בישראל. לפי ממצאים ארכאולוגיים בחמת גדר, אתר המרחצאות החמים נפגע ברעידת אדמה במאה השביעית.

המעיינות

לרוב מקובל להניח כי מי מעיינות חמים הם מי תהום הבאים במגע עם שכבות חמות בעומק האדמה. ההרכב המינרלי יוצא הדופן של מי המעיינות בבקעת הירדן בכלל ובחמת גדר בפרט, הביא חוקרים להעלות השערה כי מקור המים שונה מהרגיל - אלו הם מים שחדרו לעמק הירדן דרך עמק יזרעאל בתקופה גאולוגית קדומה בה גובה פני הים היה גבוה מהיום. מים אלו חלחלו באדמה, נתקלו בשכבה חמה והם עולים לפני השטח כמי מעיינות חמים.

המעיינות הם מסוג מעיינות העתק, הבוקעים מבטן האדמה לאורך השבר המשני של הירמוך. מעיינות כאלה קיימים גם בכמה אתרים אחרים באזור, כגון חמי טבריה וגן השלושה, וכן בשבר משני נוסף של נחל בזק בחמאם אל-מליח. מקור הטמפרטורה הגבוהה של המים אינו קשור לפעילות געשית, אלא לעומק הרב שממנו הם נובעים בבטן האדמה, בו שוררות טמפרטורות גבוהות.

ניתן לקבל המחשה כיצד נראו המעיינות וסביבתם לפני יותר ממאה שנה בתיאורו של לורנס אוליפנט, שביקר בארץ ישראל בשנת 1884. הוא תיאר את המעיינות כפי שנראו לעיניו כאשר ירד מהרי הגולן לבקעת הירמוך:

מתחתינו, במקום שהיה מופרד מן הנהר על ידי רצועת אדמה מכוסה שיחים, השתרעה בריכה מאורכת של מים כחולים-אפורים שצבעה בלט לעומת גונו הצהוב של הנהר. מעל בריכה זו היתמר ערפל דק. משהולכתי מבטי לאורך נחל קטן, שצבע מימיו היה כצבע מי הבריכה אשר לתוכה הוא נשפך, לאחר שעבר ליד טחנה פרימיטיבית, ראיתי כי נחל זה זורם מתוך מקוה קטן. מקור הנביעה היה של מי הגופרית.

— יצחקי גל

באתר חמת גדר חמישה מעיינות, ארבעה שמהם נובעים מים מינרליים, עשירים בגופרית, ואחד של מים מתוקים:

שם המעיין	תכונות המים	טמפרטורה	שימוש	פרטים נוספים
עין אל-מַקְלָה - "חַמָּת סַלים", "המחבת", "הגיהנום", חמת גדר 1	עשיר בתכונות רפואיות, מדיף ריח חריף של גופרית	עד 52° - הנביעה החמה ביותר	המים זורמים לירמוך	בית המרחץ הרומי ניצל את מימיו
עין בַּלְזָם מעיין הבושם, עין אל-גָ'ארב, חמת גדר 2	צלולים ושקופים עם ריח של גופרית	40.6° — 42°	הספק הראשי של מי רחצה למרחצאות	500 - 700 מ"ק לשעה
עין אֶ-רִיח, חַמֶּת, חמת גדר 3	נשפך לירמוך	כ-37°	סגור למבקרים	מעליו בנו הטורקים בית מרחץ מאבני בזלת
עין סַח'נָה, עין סַעַד אל-פָר, המעיין החם, חמת גדר 4	מים עניים יחסית במינרלים	כ-28°	עבור בריכות הדגים	שימוש בחורף
עין בוּלוּס	מימיו מתוקים וקרים	כ-25°	לשתייה	-

תכונות המים

השפעת המים של המעיינות על מבנה הסלעים

המים בחמת גדר ניחנים בשלוש תכונות חשובות: חום, עושר במינרלים ורדיואקטיביות. הרדיואקטיביות נובעת משני איזוטופים של היסודות רדיום ורדון המומסים במים, אשר נוצרים מהתפרקות אורניום הנמצא בסלעים במעמקי האדמה. בנוסף, המים מכילים גופרית בריכוז של 4.7% ומינרלים נוספים.

להלן נתונים אשר התקבלו במדידות שנעשו במעיינות:

המעיין	הטמפרטורה	אשלגן K	נתרן Na	מגנזיום Mg	סידן Ca	ברום Br	כלור Cl	גופרה SO4	ביקרבונט HCO3
עין אל-מַקְלָה (חמת גדר 1)	52	21.8	24.5	39.8	152	5.4	506	177	330
עין בַּלְזָם (חמת גדר 2)	42	13.1	140	44.5	105	3.7	300	121	344
עין אֶ-רִיח (חמת גדר 3)	37	10.5	120	37.5	124		218	100	361
עין סַח'נָה (חמת גדר 4)	28	3.9	55	32.7	89	2	87	58	381
הערה: הטמפרטורה מבוטאת במעלות צלזיוס וריכוז החומרים - במיליגרם לליטר.

היסטוריה

חורבות המרחצאות הרומאיים

השם "חמת" נזכר כבר במקרא, בספר יהושע, שם מתוארים גבולותיו של שבט נפתלי: ”וְעָרֵי, מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר, וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת”. בגמרא אין תמימות דעים לגבי זהותה של חמת המקראית: ”נחלקו ר' יוחנן ורבא, ר' יוחנן אמר: חמת זו טבריה ורבא אמר חמת זו חמת גדר”.

התקופה הרומית

חמת גדר הייתה פרוור של העיר ההלניסטית גדר. מיקומה של העיר גדר היה בראש רכס הרי הגלעד, במקום בו עומד הכפר הירדני "אוֹם-קַיְס", שבו נמצאים שרידים של העיר הרומאית.

התפתחות השליטה על העיר הייתה כדלקמן:

• בשנת 218 לפנה"ס נכבשה גדר על ידי אנטיוכוס השלישי, מלך האימפריה הסלאוקית, במהלך מסע המלחמה שלו לכיבוש ארץ ישראל משלטונה של האימפריה התלמית. לעיר ניתן מעמד עצמאי (פוליס).
• בין השנים 103 לפנה"ס - 76 לפנה"ס חדל השלטון העצמי בעיר, והיא הפכה כפופה לממלכת יהודה, לאחר שאלכסנדר ינאי, מלך יהודה החשמונאית כבש את גדר ואת חמת גדר לאחר מצור שנמשך עשרה חודשים.
• בשנת 63 לפנה"ס הוחזרה העיר לתושביה המקוריים על ידי פומפיוס בעקבות כיבוש ארץ ישראל על ידי הרומאים. הייתה חלק מהדקאפוליס (ברית עשר הערים, בהן היה רוב של אוכלוסייה לא-יהודית)
• בשנת 30 לפנה"ס חזרה העיר לשלטונה של ממלכת יהודה, לאחר שהקיסר אוגוסטוס העניק אותה במתנה למלך הורדוס. תושבי גדר הלא-יהודים לא היו מרוצים מכך והתלוננו לפני מרקוס ויפסניוס אגריפה, שליט המזרח מטעמו של אוגוסטוס, על יחסו הרע כביכול של מלך היהודים אל עירם. אגריפה לא התרשם מטענותיהם ושלח אותם חזרה אל הורדוס כבולים בשלשלאות.
• בשנת 4 לפנה"ס, לאחר מותו של הורדוס, הופרדה העיר משטחה של ממלכת יהודה והפכה כפופה לפרובינקיה סוריה.

המרחצאות

בתקופה הרומית בארץ ישראל החלה בניית המרחצאות הרומאיים. המעיינות החמים שימשו כאתר מרפא בשל האמונה בכוחם המרפא של המים. במקום נבנה אתר גדול הכולל מבני מרחצאות מפוארים המקושטים בפסלים, בקירות שיש ובמזרקות. מאחר שהמבקרים במקום שהו בו משך מספר ימים, נבנו בו בתי הארחה, מבני תיאטרון ואף מבני דת, כמו מקדשי אלילים ובית כנסת. במקום נמצאו שרידי התיאטרון הרומי שנבנה במאה השלישית ובו 2,000 מקומות ישיבה.

כתובת שהתגלתה באתר מזכירה את הקיסר הרומאי אנטונינוס פיוס (138–161). יש להניח שהאזכור אינו מקרי, ושהיה לקיסר חלק בסיוע לבניית המרחצאות. אזכורים למקום ניתן למצוא בכתביו של אב הכנסייה אוריגינס מהמאה השלישית.

סגולותיהם הרפואיות של המרחצאות מתוארות גם על ידי הביוגרף היווני אאונאפיוס (Eunapius), אשר ביקר במקום במאה הרביעית: "גדרה הוא מקום בסוריה בו יש מרחצאות חמים. עולים עליו באיכותם רק מרחצאות באיה (Baia) במפרץ נאפולי שבאיטליה. הוא לא ניתן להשוואה למרחצאות מרפא אחרים."

אולם המזרקות בבית המרחץ ומים בתוכו

אולם המזרקות במרחצאות הרומאיים

מתחם המרחצאות הרומאיים, ששטחו כ-500 מ"ר, מרוכז מסביב לעין אל מקלה, הנובע בסמוך לאפיק נחל הירמוך. מי המעיין מגיעים לבריכה עליונה, ממנה הם נשפכים לסדרה של שבע בריכות, שכל אחת מהן ממוקמת באולם נפרד. ייתכן כי לכל בריכה הייתה טמפרטורה אופיינית, במטרה לאפשר למתרחץ להסתגל בהדרגה לטמפרטורת המים, באמצעות מעבר מבריכה אחת לשנייה. ייתכן גם שלכל קבוצת חולים במחלה מסוימת היה אולם משלה, כדברי הנוסע המוסלמי אל-מוקאדסי, שביקר במקום במאה ה-10: "אנשי טבריה אומרים שהמים (בחמת גדר) היו בעבר מוקפים במבנים, כל אחד מהם למחלה מיוחדת".

התאורה באולמות המקורים הגיעה ממספר רב של חלונות. שרידי השמשות נמצאו בחפירות. החלונות פנו לכיוון דרום-מערב, כדי להבטיח קליטה מרבית של אור השמש. המסלול שעבר בין המרחצאות נמשך לאורך 12 מטר, בשביל שהיה מרוצף אבני בזלת מסותתות היטב. משני צדיו הוצבו ספסלי אבן. ממסדרון הכניסה ניתן היה להיכנס לכל אחד מהאולמות. במעבר נכללו שערים מקושטים.

החפירות באתר המרחצאות החלו בשנת 1979 על ידי יזהר הירשפלד וגיורא סולר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ורשות העתיקות, ונמשכו שבע עונות חפירה. לדעת יזהר הירשפלד, מנהל החפירות, קיימים ממצאים הקבורים עדיין במעבה האדמה, כמו שער הכניסה המרכזי וחדרי קבלה ואירוח. העלון למבקרים בהוצאת החברה המפעילה את האתר מוסר כי בחפירות שנערכו בשנת 1979 נמצאו במקום יותר מ-5,000 מטבעות, אלפי בקבוקי זכוכית, חרסים וכתבים על שיש. נאמר בו ש"הם עומדים להיות מוצגים במוזיאון לעתיקות שיוקם במיוחד למטרה זו".

חופרי האתר כינו את אחת הבריכות כ"בריכת המצורעים". על פי מחקרם הבריכה הייתה נתונה בתוך חלל ארכיטקטוני ארוך וצר, המפריד בין אולם האומנות שמצפון לבין האולם האובלי (סגלגל) שבדרום. הבריכה הכילה ממצאים עשירים ביותר, כגון נרות חרס. עדויות ארכאולוגיות אלו מזכירות את התיאור המפורט שמסר אנטונינוס מפְּלַקֶנְטִיָה, עולה רגל שביקר במקום בשנת 570, וכולל בתיאוריו את בריכת המצורעים.

בית הכנסת

ערך מורחב – בית הכנסת בחמת גדר

שחזור החלק העליון של הפסיפס - בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים

בית הכנסת בחמת גדר הוא בית כנסת עתיק שנבנה במאה הרביעית, דבר המעיד, כנראה, על קיומה של אוכלוסייה יהודית בעלת אמצעים באזור. הביקורים החוזרים של המתרחצים במרחצאות הביאו לכך שהם הרימו תרומה נכבדה לבניית בית הכנסת. מתוכנן ומעיצובן של הכתובות שנמצאו בשלושת הפסיפסים שברצפת בית הכנסת עולה כי מדובר באוכלוסייה אמידה, אשר שכרה אומנים לעיצוב רצפת הפסיפס. חלקו העליון של הפסיפס שוחזר ומצוי בכניסה לבניין בית המשפט העליון בירושלים. לדעת החוקרים, רצפה נוספת של בית הכנסת נמצאת במעמקי האדמה בלא שנחשפה בשלב זה.

חמת גדר בכתבי חז"ל

חמת גדר נזכרת עשרות פעמים בכתבי חז"ל:

• על הפסוק "נבקעו כל מעיינות תהום רבה", בעניין המבול, אמרו חז"ל: ”אמר רבי יוחנן, שלושה נשתיירו מהם - בלועה דגדר וחמי טבריא ועיניא רבתי דבירם”.
• חכמי המשנה והתלמוד נהגו לשהות ולהתארח בחמת גדר בשבתות. הבולט שבהם היה רבי יהודה הנשיא: ”אתייא דרבי בא בר חנה כרבי חנינא דמר ר' חנינא, עולין היינו עם רבי לחמת גדר, והיה אומר לנו בחרו לכם חלקי אבנים, ואתם מותרין לטלטלן למחר”. היות שרבי יהודה הנשיא חי במאה השנייה, ניתן להניח כי היה במקום בית כנסת עתיק יותר, ואכן, תחת בית הכנסת שנמצא באתר נמצאו שרידי בנייה קדומים יותר.
• גם נכדו של רבי יהודה הנשיא, רבי יהודה נשיאה, נהג לפקוד את המקום, ואף הורה בו הלכה חדשה לפיה ילד שנולד ליהודיה מעבד או מנוכרי אינו ממזר: ”רבי יונתן סלק (עלה) עם רבי יודה נשייא לחמתא דגדר, הורי תמן (הורה שם) הוולד כשר”. כן נזכר כי בביקורו של רבי יהודה נשיאה במקום נדרש להלכה בדבר איסור ביקור אצל רופא נוכרי: ”רבי אמי סלק (עלה) עם רבי יודן נשייא לחמתא דגדר, לקה באצבעיה, יהב (שם) עליה אספלנית”. עוד נזכר כי יהודה נשיאה ורבי אמי נדרשו בחמת גדר לשאלת אופן השימוש בכליהם של נוכרים: ”רבי אמי סלק (עלה) עם רבי יודן נשייא לחמתא דגדר, ושאלון כסף מן אילין דאוסינוס (ושאלו כלי כסף מנוכרים שם), שאלון לרבי ירמיה, אמר צריך להטביל, לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל”.
• בהתאם להלכה, היהודים נהגו לרחוץ בחמת גדר גם בשבת: ”רוחצים במי גדר, במי חמתן, במי עיסא ובמי טבריא, אבל לא בים הגדול ולא בימי משרה ולא בימה של סדום”.
• במסגרת דיון בתלמוד ירושלמי בהלכות עירוב תחומין נאמר: ”ועוד התיר רבי שיהו בני גדר יורדין לחמתה ועולין לגדר ובני חמתה אין עולין לגדר”, כלומר רבי יהודה הנשיא התיר לבני העיר גדר לרדת בשבת לחמת גדר, ולחזור ממנה, אך לא התיר לבני חמת גדר לעלות בשבת לעיר גדר.
• לעניין הלכות עירוב חצרות, נזכרים בתלמוד הירושלמי מספר מעשים הנוגעים לבתי האירוח שהתקיימו בחמת גדר: ”רבי חיננא ורבי יונתן סלקין חמתה דגדר, אמרין נמתין עד שיבואו זקני הדרום לכאן”, וכן: ”רבי יסא ורבי אימא סלקון לחמתה דגדר, שאלון לרבי חמא בר יוסף ושרא”.
• כן נזכר האתר לעניין המאכלים המיוחדים שהוגשו בבתי האירוח שבו ודיניהם: ”רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינא, אני ואבא עלינו לחמת גדר והביאו לפנינו ביצים קטנות כעזרידין וטעמון יפה כפינקריסין”.

התקופה הביזנטית

פלאים רבים אינסופיים, ראיתי בימי חיי אבל מי, הו מבוע אציל, יוכל לתאר בביטויים כה רבים את חִיּוּנִיּוּתך מלידה, אלא זה שאינו בן תמותה. יתר על כן הצדק דורש שאתה תקרא אוקיינוס החום או מקומו של פאן, המרפא, הגורם ותורם את הזרמים המתוקים - ממך, נובעים גלים ללא מספר מצד זה ואחר - מעבר זה, חם - מהאחר, קר - וגם פושר מפכים הלאה את יופייך בארבעה פלגים. ראה הודית וגבירתה, רפנטינוס, אליהו הקדוש ראה פיוס אנטונינוס, גלטיאה הרעננה - ובעצמה, בריאות טובה. ראה, בריכה חמימה גדולה ואחת קטנה ואף אחת כפנינה, המבוע העתיק, ועוד הודית וגבירתה, המנזר היציב, והפטריארך בכוחך הרב החולים... [מתרפאים?] אך אני אשיר לאל המהולל בכישרונו... לתועלת האדם...

תרגום לעברית של כתובת ביוונית שהתגלתה באתר המרחצאות. מקור:'Ancient Gadara City of Philosophers

הפופולריות של המרחצאות גברה בתקופה הביזנטית. באולם המזרקות התגלו חמש כתובות שבהן נזכרת הקיסרית אֶלְיָה אֶוּדוֹקִיָה (401–460), שהייתה אשתו של הקיסר הביזנטי תאודוסיוס השני 401–450 והתגוררה בירושלים. היא הכירה את השירה היוונית ובהתאם לכך ניסחה את הכתובות.

גודלה של כתובת הקיסרית אליה אודוקיה בת 16 השורות הוא 1.81 על 0.71 מטר. היא כתובה על לוח שיש, נושאת את תוארה המלכותי של הקיסרית ומפארת את המעיינות והמרחצאות של חמת גדר. אשר עובדיה מניח במאמרו כי כתובת השבח חוברה בהזדמנות החגיגית של חנוכת המרחצאות או אגף שלהן.

התקופה המוסלמית

ב-5 בדצמבר 662, נקבעה ב"אולם המזרקות" כתובת המספרת על השיפוצים שנערכו במקום בימיו של הח'ליף האומאי מועאויה הראשון, ששמו מופיע בכתובת, בפקודתו של המושל המקומי עבדאללה אבן אבו האשם / אבו עאצם. המרחצאות חרבו כנראה במאה השמינית או במאה התשיעית, שכן נוסע מוסלמי מהמאה העשירית, אל-מוּקאדסי, כותב על המרחצאות בלשון עבר: "אנשי טבריה אומרים שהמים (בחמת גדר) היו מוקפים בעבר במבנים, כל אחד מהם למחלה מיוחדת". מכך ניתן ללמוד כי במאה העשירית המרחצאות כבר לא היו בשימוש. המקום חרב ברעידת אדמה שעדות לה נמצאה במהלך החפירות.

המרחצאות היו בשימוש כשש מאות שנה, הצטיינו בחזותם האדריכלית שהייתה מקור גאווה לאנשי המקום, וכן היו מקור הכנסה חשוב עבורם. שמם של המרחצאות העתיקים של חמת גדר נשמר בשמו של כפר ערבי שכן - תל באני - ככל הנראה שיבוש של המילה הלטינית המקורית ל"מרחצאות" - בּלנֵאוּם או באניום.

בתקופה העות'מאנית

מאז הכיבוש הצלבני ועד לשלהי התקופה העות'מאנית כמעט ולא היו מרחצאות חמת גדר בשימוש. בראשית המאה ה-20 הוקמה במקום תחנת רכבת, במסעף שחיבר את מסילת רכבת העמק עם מסילת הרכבת החיג'אזית. רכבת העמק, שתחנת המוצא שלה הייתה בחיפה, חצתה את הירדן ועברה באפיק הירמוך עד לעיר דרעא שבסוריה, שם התחברה המסילה ל"מסילת הרכבת החיג'אזית" שפעלה בין דמשק לבין אל-מדינה שבחיג'אז, ערב הסעודית, ושימשה את עולי הרגל המוסלמים בדרכם לערי הקודש מכה ומדינה.

מבנה תחנת הרכבת בחמת גדר עומד על תלו עד היום. כן ניתן לצפות בגשרים של המסילה על פני הירמוך, במנהרות קצרות שבהן עברה ובתחנות רכבת נוספות (אלו הם מבנים באפיק הנחל עם גגות רעפים אדומים). אחדים נצפים מהכביש העובר מחמת גדר עד משולש הגבולות של ישראל, ירדן וסוריה.

בתקופה העות'מאנית הוקם במקום חמאם. הוא בנוי מעל המעיין עין אֶ-רִיח, חַמֶּת, אשר נשפך לירמוך. חום מימיו הגיע ל-37°. היום הוא סגור למבקרים. צורת החמאם היא מלבנית והוא מחולק ל-2 אולמות: האולם הגדול ובו בריכה המלאה תמיד מים שכן היא בנוי מעל נביעה והאולם הקטן יותר ובו מים חמים יותר. היום המבנה הרוס למדי ותקרת האולם הגדול חסרה ברובה.

קיים באתר גם מבנה נטוש של חמאם מודרני אשר נמצא במרחק די גדול מהחמאם הטורקי, כמה מאות מטרים בתוך הסבך. הוחל בבנייתו לאחר שנות ה-50. החמאם בנוי בסגנון מערבי, עם חלוקה למספר בריכות מרוצפות בגדלים שונים, חדרי הלבשה וחדרי שירותים.

בתקופת המנדט

בשנות העשרים של המאה העשרים חָכַר סולימאן נדיף ביי, ערבי עשיר ובעל השפעה, את אדמות המקום מממשלת המנדט וקיבל זיכיון להקמת ולהפעלת מרחצאות בתמורה לשירותים שנתן לבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה. בראשית שנות הארבעים החל נדיף ביי בהקמת המרחצאות מחדש. פרופסור סוקניק, בספרו על בית הכנסת (ראו להלן), הודה לו על העזרה שהגיש לביצוע החפירות הארכאולוגיות.

משטרת אל חמה

ערך מורחב – משטרת אל חמה

ב-1941 הקימו הבריטים מבנה משטרה במצוק מעל אל חמה כחלק מפרויקט הקמת מצודות טגארט. המשטרה הוחזקה על ידי צוות שוטרים בריטים עד הקמת המדינה.

מלון מרפא

ערך מורחב – מרפא (מלון באל-חמה)

אחד ממבני הבזלת בהם שכן מלון מרפא

מרפא היה בית מלון ופנסיון ובו 45 חדרים, שפעל בין השנים 1944–1967, על פי זיכיון של שלטונות המנדט הבריטי לסלימן נדיף ביה, ובמימון של זאב ספיר מחיפה. לקראת סיום המנדט הבריטי, בסתיו 1947, נאלץ ספיר לנטוש את חמת גדר מטעמי ביטחון ומשפחת נדיף המשיכה להפעילו לבד עד מלחמת ששת הימים.

ליל הגשרים

הגשר ההרוס על הירמוך שפוצץ בליל הגשרים - תמונה מקרוב - 2005

בליל הגשרים, הלילה שבין 16 ביוני ל-17 ביוני 1946, פוצץ הפלמ"ח בפעולה מתואמת אחד-עשר גשרים בארץ ישראל. אחד מהגשרים היה גשר אל-חמה על נהר הירמוך. הגשר פוצץ על ידי כוח מהגדוד השלישי של הפלמ"ח בפיקוד אהרן ספקטור. הגשר, שאורכו היה 130 מטר, היה הגשר הארוך ביותר באותה עת בארץ ישראל. הגשר מעולם לא שוקם.

הכיבוש הסורי

במלחמת העצמאות פונה המלון מדייריו וזאב ספיר חולץ מידי הערבים שהשתלטו על המקום. צבא סוריה פלש לתחומי מדינת ישראל, וטור סורי שנע לכיוון הדגניות (דגניה א' ודגניה ב') כבש את אזור אל-חמה, שעל פי החלטה 181 נועד להיות בתחום המדינה היהודית. לאחר מלחמת העצמאות וחתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה בשנת 1949, האזור הוכרז כשטח מפורז.

תקרית אל-חמה

ערך מורחב – תקרית אל-חמה

ב-4 באפריל 1951 (יום רביעי, כ"ז אדר ב' תשי"א) ניסתה ישראל לממש את הריבונות שלה בחמת גדר ושלחה לאתר מחלקה של חיילים במדי שוטרים, בפיקוד קצין משטרה. לפי הסכם שביתת הנשק משנת 1949 נקבע כי חמת גדר תיכלל ב"אזור המפורז הדרומי" – מנוקייב (צפונית לעין גב) עד מעגן, כולל בקעת חמת גדר, אז אל-חמה. סעיף הפירוז בהסכם שביתת הנשק נותר מעורפל. הצדדים, הישראלי והסורי, לא הגיעו להסכמה באשר למהות הפירוז: ישראל ראתה בשטחים המפורזים שטחים ריבוניים שבהם מותרת פעילות אזרחית מלאה ופעילות צבאית מוגבלת. ואילו סוריה ראתה בשטחים אלה שטחי הפקר, שבהם אין לקיים כל פעילות צבאית, ותאושר נוכחות אזרחים בלבד וכוחות שיטור אזרחיים. מכל מקום, בגרסה הרשמית של הסכם שביתת הנשק, באנגלית, המונח המפורש היה שהאזורים הללו הם "ללא צבא" (demilitarized) ולא רק שלא נאסרה בהם נוכחות של אזרחים ישראלים - להפך, נכתב שנוכחות אזרחים מותרת (סעיף V5e) באישור יושב-ראש ועדת הבקרה המשותפת.

הכוח, שנשלח להפגין נוכחות באל-חמה, יצא לדרכו ממשטרת צמח בשני כלי רכב. במבואות אל-חמה יצאו לקראת חיילי הכוח חיילים סוריים, וקראו להם לסגת מיד. הכוח סירב והמשיך בדרכו. הסורים פתחו באש. כלי הרכב הסתובבו כדי לחזור, רכב אחד הצליח לשוב על עקבותיו ואילו השני נתקע באמצע הכביש. במטח היריות נהרגו שבעה לוחמים, שלושה נפצעו ואחד נשבה. למחרת בוצעה פעולת התגמול הראשונה לאחר שביתת הנשק על ידי חיל האוויר הישראלי.

כל החיילים שנהרגו היו עולים חדשים, שעלו לישראל זמן קצר קודם לכן (רובם בגילאי 18–24). ב-2015 הוקם לזכרם במקום התקרית, אתר הנצחה בשם יד לשבעה.

הסורים המשיכו לשלוט באל-חמה עד מלחמת ששת הימים. המובלעת של חמת גדר (ה"אזור המפורז הדרומי"), בעיקר חלקה המערבי בו הוקמו קיבוצים, הייתה מקור לחיכוכים בלתי פוסקים בין ישראל וסוריה.

הכיבוש הישראלי ומלחמת ההתשה

במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את אל-חמה. הכיבוש היה אמור להתבצע על ידי גדוד מילואי צנחנים בפיקוד יצחק חופי ("חקה")^{[דרוש מקור: יצחק חופי שירת במטכ"ל בדרגת אל"מ באותו זמן]}, אשר התנגד להכנסת גדודו לקרב זה כל זמן שלא הושמדו מערכי הקטיושות הסוריות ברמת הגולן, באמרו: "לאנשים שלי יש בבית משפחות וילדים. אם אחד מהם נהרג הוא ישאיר אלמנה ויתומים. אנשיי הם לוחמים מנוסים וייכנסו לקרב כשצריך, אך לא ארשה לבזבז אותם סתם. הכניסו את הסדיר קודם". על פי עדות אישית של חייל שנכח במקום בוצע הכיבוש על ידי חיילי גדוד 50 של הנח"ל, אשר ספגו הרוגים ופצועים, כולל המג"ד שנפצע, ממטחי קטיושות כבדים כאשר הלכו "בשתי שורות, כמו במצעד גדודי" לאל חמה מכוון האון.

במקביל הגיעו הצנחנים באיגוף למעלה הדרומי של הרמה, שם עלו ועקפו את קו הבונקרים הסורים, הגיעו אליו מלמעלה, מערפו (ממזרח), וכבשו אותו עם מעט נפגעים. לאחר שטוהר רוב האזור עדיין הייתה אש פזורה מבונקרים בודדים ואלה טוהרו בידי הכוח הגדודי של הצנחנים. (מסתמך על עדות בודדת, דרושה הצלבה).

זאב ספיר תיאר את אשר מצא בהגיעו למקום לאחר המלחמה: ”המלון עצמו היה שלם, כאילו רק לפני שעה עזבו אותו. הכל היה בו, אפילו כלי האוכל עם שם המלון”.

כאשר נתפס המקום נמצאו בו שני אזרחים קשישים: בנו של סולימאן נדיף ביי, בעל הזיכיון למרחצאות מימי המנדט הבריטי ושותף בבית המלון "מרפא", ורעייתו, שהיו אזרחים לבנונים. נדיף הבן ניהל את בית המלון. הוא סיפר כי מאז הכיבוש הסורי, בשנת 1948, היו באים למקום אזרחים ממדינות ערב וגם מומחים צבאיים סובייטים ומזרח-גרמניים. לרשותם עמד מועדון לילה מפואר. נדיף ואשתו עזבו את אל-חמה בליווי זאב ספיר שהביאם אל נקודת המעבר לסוריה בקוניטרה שברמת הגולן.

ספיר ביקש רשות מצה"ל, שהחזיק במקום, לשוב לאל-חמה ולהפעיל מחדש את המלון "מרפא". נאמר לו כי "ידונו בבקשה ברוח אוהדת". בסופו של דבר, החליט מינהל מקרקעי ישראל כי לזאב ספיר אין זכויות באתר והמסמכים שבידו אינם תקפים. הזיכיון על פיתוח ותפעול האתר נמסר לקיבוצי הסביבה המפעילים את מרחצאות חמת גדר.

סיור משוריין של צה"ל חולף ליד מסגד, במהלך פטרול בחמת גדר, מאי 1969

במהלך מלחמת ההתשה בבקעת הירדן (1970-1967) אירעו מספר תקריות עם מחבלים באזור. ב-28 באפריל 1969 עלה אוטובוס ישראלי אזרחי על מוקש בכביש אל-חמה וכתוצאה מכך נהרג אזרח ישראלי ו-21 נפצעו. שיאן של התקריות היה בחודש מאי 1969, עת חצו כ-20 מחבלים בשתי חוליות את הירמוך משטח ירדן. הם חדרו למוצב אל-חמה ולמרחצאות חמת-גדר ב-2 במאי 1969 לפנות בוקר. המוצב הוחזק על ידי פלוגה ב' של גדוד 13 מחטיבת גולני, בשל היותו בנקודה אסטרטגית בסמוך למפגש הגבולות ישראל-ירדן-סוריה וכן לצורך אבטחת הקמת מבני המרחצאות החדשים שנבנו לקראת פתיחת האתר.

חוליה אחת הניחה מטענים בתוך בניין המרחצאות, שבנייתו הושלמה, ובסמוך למבנים נוספים באתר הבנייה. חוליה שנייה חדרה דרך השער, זרקה רימונים וירתה בנשק קל לתוך עמדת השמירה הקרובה בה היו מפקד המוצב ושני חיילים והשלושה נפגעו.

המחבלים זרקו רימונים וירו לעבר מבני המגורים ולעמדת שמירה נוספת בה נפצע סמל המחלקה מרסיסי רימון. למרות פציעתו, הוא ירה והרג את מפקד הכוח התוקף. חיילי המוצב פתחו באש לעבר המחבלים שנסוגו חזרה לשטח ירדן דרך נחל הירמוך. מאש זו נהרג מחבל נוסף ואחר נפצע. בניין המרחצאות נהרס מפיצוץ המטענים. מטענים נוספים שהניחו המחבלים באזור המרחצאות נוטרלו בידי כוחות גדוד 13 שהגיעו למוצב.

ב-2 במאי 2021 נחנך באתר לוח זיכרון לזכרם של מפקד המוצב, סגן שמואל קלוגר והחובש סמל דוד אלגרבלי, שנהרגו בקרב זה.

התקריות סיכלו את פתיחת האתר לציבור למשך מספר שנים. האתר נפתח רק ביולי 1977, לאחר שחזרה הרגיעה לאזור.

בנוסף, התקיימו חיכוכים עם סוריה ועם ירדן בנוגע לבעלות על מי הירמוך. חלק גדול מהשטח שבו זורם הירמוך בישראל נמצא באזור המפורז - לפי הסכם שביתת הנשק משנת 1949, אשר לדעת הסורים עדיין בתוקף. עובדה זו משפיעה על זכויות ישראל בחלק ממי הירמוך במישור החוק הבינלאומי. שתי המדינות, סוריה וירדן, ביקשו לבנות סכר במרומי הנהר ולנצל את המים לצורכיהן.

גם כיום מהווה אזור זה סלע מחלוקת במשא ומתן בין ישראל לסוריה. סוריה דורשת חזרה ל"גבולות הארבעה ביוני" הכוללים את כל השטחים שבהם החזיקה בפועל לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כולל האזור המפורז. ואילו ישראל טוענת כי על פי הסכם שביתת הנשק משנת 1949, אזור חמת גדר ותחומים נוספים, כולל האזורים המפורזים האחרים שנקבעו בהסכם שביתת הנשק, הם שטח ישראלי שאליו פלשה סוריה.

ב-7 בינואר 1990 חדר מירדן מחבל בודד שהתבצר בעמדת שמירה ישנה השולטת על האתר, בסמוך לגדר המערכת. המחבל ירה לעבר מלון האתר כמה פעמים בשעה, וכוחות גדולים הוזרמו לאזור. במהלך החיפושים אחר המחבל, נהרג לוחם צנחנים. המחבל אותר רק יומיים לאחר מכן בעמדת השמירה הישנה (פילבוקס).

הכניסה לאתר חמת גדר, 2022

האתר במאה ה-21

מפת האתר

אליגטורים בחמת גדר

תנינים צעירים בחמת גדר

נכון לשנת 2017, חמת גדר מנוהלת על ידי ארבעת קיבוצי דרום רמת הגולן של התק"ם: מבוא חמה, כפר חרוב, אפיק ומיצר. האתר משתרע על שטח של כ–150 דונם והוא כולל מתקני מים, מרחצאות חמים, חוות גידול תנינים, פינות חי ומסעדות. המים המסופקים כיום למרחצאות נובעים בעיקר ממעין בלסמון.

בשנת 2001, הקימה הנהלת האתר בשיתוף עם איש העסקים מלון בוטיק "ספא וילג'" ומרכז לספא.

באתר בריכת מים אחת מרכזית. בבריכה מיטות וכיסאות ג'קוזי לעיסוי חלקי הגוף, תותחי מים לשחרור הצוואר, הכתפיים והגב, בריכת בועות ומפל גדול להרפיית הגוף.

מקובל לא לטבול במים החמים יותר מ-15 דקות. כן יש הגבלה על הרחצה לאנשים בעלי מגבלות רפואיות, בין השאר חולי לב, בעלי לחץ דם גבוה ונשים בהיריון.

מספר המבקרים באתר מוערך בלמעלה מ-450,000 נופשים מדי שנה.

איכות המים

בין רופאת מחוז הצפון של משרד הבריאות, ד"ר מיכל כהן-דר, ובין מפעילת האתר, "חמת גדר בע"מ", פרץ סכסוך משפטי, עקב החלטה של רופאת המחוז להוציא צו הפסקה מנהלי לאתר, בעקבות בדיקת איכות המים באתר.

צו הפסקה מנהלי ראשון הוצא ב-4 בנובמבר 2005. מפעילת האתר פנתה לבית משפט השלום בנצרת לקבלת סעד משפטי. לטענתה, התקן התברואי המחייב לאתרי המרפא, כמו חמת גדר, הוא תקן מי ים בחופי רחצה ולא התקן המחייב בריכות רחצה עם מים מתוקים שלפיו הוצא צו הסגירה המינהלית. בית המשפט קיבל את עמדת הנהלת האתר, והוא נותר פתוח לציבור.

ב-18 באפריל 2006 שוב הוציאה רופאת המחוז צו הפסקה מנהלי, שהורה לחברת "חמת גדר בע"מ" להפסיק כל פעילות במרחצאות. גם במקרה זה פסק בית המשפט כי יש לבטל את הצו.

חוות התנינים

ערך מורחב – חוות התנינים בחמת גדר

חוות התנינים והאליגטורים בחמת גדר היא חוות תנינאים המשמשת גם כפינת חי, גן חיות, ומרכז שימור. היא כוללת כ-120 תנינאים בגילים שונים. היא נחשבת לחוות התנינאים הגדולה ביותר במזרח התיכון^{[דרוש מקור]}.

לקריאה נוספת

• אליעזר ליפא סוקניק, "בית-הכנסת העתיק בחמת-גדר", קובץ החברה לחקירת ארץ-ישראל, ג'
• זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל חיפה העמקים הגליל החרמון, 1941, הדפסה שלישית : 1948. הוצאת תור ארץ ישראל ירושלים
• צבי אילן, משוט בארץ - טיולים באזורים המשוחררים, הוצאת מפעלי תרבות וחינוך, יולי 1967
• מנחם תלמי, "חלום יפהפה שנגזל", מעריב, 30 בספטמבר 1977.
• נוה יוסף, בית הכנסת חמת-גדר, על פסיפס ואבן, ירושלים 1977, 64-54.
• יצחקי גל, טבילה חמה באל-חמה, מתוך דרך ארץ (עורכת: עירית זהרוני), משרד הביטחון, 1984.
• יזהר הירשפלד וגיורא סולר, המרחצאות הרומיים של חמת גדר, מתוך דרך ארץ (עורכת: עירית זהרוני), משרד הביטחון, 1984.
• נחמן גד, "זכרונות מחפירות בית-הכנסת בחמת גדר בשנת 1932", מתוך רמת הגולן (ערכו: משה ענבר ואלי שילר), הוצאת ספרים אריאל - ירושלים והמכון לחקר הגולן - קצרין, 1987 - חוברת 50–51.
• יזהר הירשפלד, המרחצאות הרומיים של חמת גדר, מתוך "רמת הגולן" (ערכו: משה ענבר ואלי שילר), הוצאת ספרים אריאל - ירושלים והמכון לחקר הגולן - קצרין, 1987 - חוברת 50–51.
• צבי אילן, בית הכנסת חמת-גדר, בתי-כנסת קדומים בארץ-ישראל, 1990, 93-91.
• מיכה לבנה, גולן - 20 שנה ועוד 2000, משרד הביטחון הוצאה לאור, 1993
• זאב ח' ארליך, המעיינות החמים, מזרח הירדן במבט יהודי, 1995, 54-53.

קישורים חיצוניים

• האתר של פארק הנופש חמת גדר
• הסבר על מבנה המרחצאות הרומאיים (באנגלית)
• זאב ח. ארליך (ז'אבו), בית הכנסת בין חמת לתנינים, מקור ראשון – 24 ספטמבר 2007
• רן רזניק, אלי אשכנזי וג'קי חורי, בחמת גדר שוב נמצא זיהום חמור, אך מאות בילו באתר, באתר הארץ, 12.11.2005
• קריטריונים לאיכות תברואתית של המים במרחצאות תרמו-מינרליים – משרד הבריאות
• אשר עובדיה, ALLEGORICAL IMAGES IN GREEK LAUDATORY INSCRIPTIONS – על הכתובת היוונית במרחצאות הרומאיים (באנגלית)
• Ancient Gadara City of Philosophers, האתר כולל חומר על העיר ועל המרחצאות ובין השאר את הכתובת המשבחת את איכות מי המרחצאות (באנגלית)
• דוד הכהן, "בית המסילאים" בחמת גדר שוקם לטובת...העטלפים, באתר כלכליסט, 11 ביוני 2016
• מידע על אתר חמת גדר, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
• מידע על אתר אל-חמה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
• משטרת הטיגארט של אל חמה [1]
• כפר הנופש הסורי באל חמה [2]

הערות שוליים

ערך מומלץ

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35062810חמת גדר