זיותאי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זיותאי
השתייכות הדור החמישי לתנאים
רבותיו רבי מאיר
חותנים רבי מאיר

זיותאי היה מהתנאים בדור החמישי. חתנו ותלמידו של רבי מאיר.

שמו של חתנו של רבי מאיר במקורות

במקורות לא נזכר שמו של חתנו של רבי מאיר[1] ורבי אברהם זכות כותב ששמו היה "זיותאי"[2]. רבי יחיאל היילפרין כותב שהוא לא מצא לכך מקור[3]. אך הפרשנים[4] הוכיחו זאת מהעובדה שהמאמר שמובא על ידי חתנו של רבי מאיר משמו של רבי מאיר, מובא במקום אחר על ידי זיותאי משמו של רבי מאיר[5]. כמו כן בילקוט שמעוני מובא בפירוש "זיותאי חתנו של רבי מאיר"[6].

בתלמוד מובא תנא בשם "רבי זיואי"[7] וישנם שהעלו השערה שהוא חתנו של רבי מאיר[8] אך ביחוסי תנאים ואמוראים[9] כתב שאין זה חתנו של רבי מאיר.

מאמרו

רבי יוחנן בן זכאי המשיל את אלו שלא עוסקים בתורה במצוות ואינם מכינים עצמם ליום המיתה - משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו: כלום חסר לבית המלך טיפשין שבהן הלכו למלאכתן, אמרו: כלום יש סעודה בלא טורח? פתאום ביקש המלך את עבדיו, פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין, והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין. שמח המלך לקראת הפיקחים וכעס לקראת טיפשים. אמר: הללו שקישטו את עצמן לסעודהישבו ויאכלו וישתו, הללו שלא קישטו עצמן לסעודהיעמדו ויראו.

הגיב על זה זיואי משמו של רבי מאיר שאילו היה עונשם של אלה שלא הכינו עצמם בזה שהם עומדים ורואים והם מתבזים בכך, אין זה בזיון כל כך שכן הם נראים כמשמשים את הסועדים.

אלא אלו ואלו יושבין, הללו אוכלין, והללו רעבין, הללו שותין, והללו צמאים, שנאמר:  ”לָכֵן כֹּה אָמַר השם ... הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ. הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ.” (ספר ישעיה, פרק ס"ה, פסוקים י"ג-י"ד)[10].

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ג עמוד א'.
  2. ^ רבי אברהם זכות, יוחסין השלם, מאמר ב' אות ז'.
  3. ^ רבי יחיאל היילפרין, סדר הדורות - חלק ב, תנאים ואמוראים, אות ז', ערך זיותאי.
  4. ^ רבי אהרן הימן, תולדות תנאים ואמוראים - חלק א, אות ז', ערך זיותאי; רבי מאיר סולובייצ'יק, המאיר לארץ, ה'תרע"א, עמ' 196, בסוף הספר.
  5. ^ קהלת רבה, פרשה ט', פסקה ח'.
  6. ^ קהלת, רמז תתקפ"א.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ג עמוד ב'.
  8. ^ ראו רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ', דקדוקי סופרים, ברכות נג ב בהגהות שכתב כן כדי ליישב את כתב היד התמוה.; רבי פנחס מנחם ישעיה מינצברג, מרגניתא דרבי מאיר
  9. ^ ערך זוהמאי.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ג עמוד א'; קהלת רבה, פרשה ט', פסקה ח'.