זינב בנת ג'חש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.

זינב בנת ג'חשערבית: زينب بنت جحش; 642-590 לספירה; שמה הראשון "ברה" ומוחמד קרא לה זינב, כונתה גם אום אלחכם, אום אלמסאכין ו-אום אלמואמינין) הייתה אחת הנשים של מוחמד, מייסד האסלאם. לפני שנישאה למוחמד, היא הייתה נשואה לזיד בן חארת'ה[1].

בת דודתו ואחת מנשותיו של מוחמד, התאסלמה והגרה אל המדינה "אלמדינה אלמונוארה". השתתפה בקרבות רבים של מוחמד נגד עובדי האלילים, הייתה האישה הראשונה מנשותיו של מוחמד שנפטרה אחריו, בגיל 25–53 למותה.

חייה

רקע משפחתי

זינב נולדה בשנת 590 לג'חש בן ריאב משבט "בנו אסד", ואומיה בנת עבד אל-מוטאלב שהיא דודתו של מוחמד. היא השתייכה לשכבה עשירה ובעלת רמה חברתית גבוהה, רוב האחים שלה היו מראשוני המתאסלמים וזה נתן לה מעמד דתי ופוליטי חזק אצל מוחמד.

נישואיה

שמו של בעלה הראשון אינו ידוע, אך ידוע שהוא נפטר בשנת 622.

בשנת 625, מוחמד הציע לזיינב להתחתן עם בנו המאומץ זיד בן חארת'ה. תחילה היא דחתה את ההצעה, אך לאחר מכן הסכימה, ונישאה לו. כעבור שנה, בשנת 626, הם התגרשו.

מוחמד התחתן איתה ב-27 במרץ 627[2].

פטירה

בקיץ של שנת 641, כ-9 שנים לאחר פטירתו של מוחמד, נפטרה זיינב[3].

נקברה על ידי בני משפחתה כאות כבוד לה ממשפחתה.

מעמדה באסלאם

היה לזיינב מעמד גבוה אצל מוחמד, הייתה נאמנה למוחמד, מקיימת מצוות, מקיימת שוויוניות בין בני אדם ובין נשים לגברים הייתה ידועה באהבתה למעשי צדק וצדקנות עד שקראו לה האמא של המסכינים " אום אלמסאכין", גם הייתה ידועה בסגפנותה . היא מסרה ממוחמד הרבה " חדית' " (ה"תורה" שבעל פה באסלאם) שהם האמירות של מוחמד, ולכן יש לה מעמד גבוה בחיי היום יום של המוסלמים.

השפעתה המגדרית היום

הדוגמה של זיינב ונישואים

זיינב סירבה בהתחלה לציית למוחמד ולהתארס לזייד, וכאשר הבינה שעליה להתארס לזייד היא הסכימה כיוון שרצתה לקיים כביכול צו אלוקי, החתונה עם זייד הגיעה לסופה בגירושין בגלל שזיינב לא אהבה אותו וביקשה להתגרש ממנו וזו זכות של האישה המוסלמית לבקש להתגרש מבעלה למרות שהיא לא יכולה לבציע את אקט הגירושין הסופי, זייד פנה למוחמד וביקש להתגרש ממנה, מוחמד ביקש ממנו להמשיך ולשמור על חיי נישואים עם זיינב, אבל זייד הוסיף לבקש זאת כי זיינב לא רצתה בו, עד שהתגרש ממנה לפי רצונה, זה אומר שחיי הנישואים באסלאם אינם ממוגדרים לגברים בלבד, ארגון המציאות בחיי הזוגיות נעשים על ידי נשים וגברים יחד, וזה מעיד על שוויון מגדרי מסוים בחיי נישואים של נשים וגברים, נשים באסלאם בעבר וגם בהווה יכולות להשיג את זכיותיהן בחיי הזוגיות, החופש שניתן לזיינב בנת ג'חש והוא להתגרש מבעלה זייד כי לא אהבה אותו, מקרה זה מאפשר לבנות בגיל צעיר היום זכות בחירת בעליהן, למרות שהרבה בנות בחברה הערבית מוסלמית חוות תהליך חברות "socializm" הקובע כי בני המשפחה הם אלה שיכולים להחליט על חתונתה של הבת או האישה בעסקת "בדל " או בשידוך מסוים ולבת אין השפעה על נישואיה, בעצם מה שקורה היום מנוגד לדת האסלאם המתירה לנשים לבחור את בעליהן בצורה חופשית לגמרי .

הדוגמה של זיינב וגירושין מיוזמה אישית

ההשפעה של סיפור הנישואים של זיינב בנת ג'חש הוא שיש לאפשר לנשים לבחור את בעליהן, לא להשפיע על תהליך בחירת בעליהן או לא לכפות עליהן חיי נישואים שאינן רוצות בהם. בעצם זיינב בנת ג'חש ביצעה גירושים מזייד ביוזמה אישית, הנישואין שלה עם זייד היו לא מתאימים, מטרת הנישואים לא הושגה ברמה האישית אם כי מטרת הנישואים עם זייד הושגה ברמה הדתית הלכתית שרעית, לכן היא התגרשה ממנו וזה מה שנהוג היום באסלאם אם בני הזוג מרגישים לא מרוצים מחיי הנישואים הם יכולים להתגרש .

הדוגמה של זיינב ומעמדה של האישה הגרושה

הפרק השני בקוראן " סורת אלבקרה" פסוק 241 עוסק בעתידן של הנשים המגורשות (למגורשות יינתן סיפוק לצרכיהן כדת וכדין, וזו חובת היראים) אין להעניש אישה מגורשת בגלל שאין לה רצון להמשיך בחיי נישואים עם בעלה, דומה הדבר בפרק השישים וחמישה בקוראן, סורת "הגיטין" "סורת אלטלאק" פסוקים 1–7 שמדברים על מקרים דומים למקרה של זיינב בנת ג'חש והוא גירושים מיוזמה אישית, הזכויות שיש לתת לנשים המגורשות קרי המקרה של זיינב בנת ג'חש הן זכויות הלכתיות שרעיות שלמות, ובעצם זה מהווה דוגמה לנשים המוסלמיות המגורשות, והכרה בזכויותיהן לאחר הגירושים.

לקריאה נוספת

  • David S. Powers, Zayd, University of Pennsylvania Press, 2014. מסת"ב 9780812246179

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0