זמן מסך
זמן מסך (באנגלית: Screen time) הוא מונח המתייחס למשך הזמן שמוקדש לשימוש במכשיר עם מסך כמו סמארטפון, מחשב, טלוויזיה או קונסולת משחקים.
בהווה מבוצעים מחקרים רבים אודות הקשר שבין שימוש מהותי במדיה דיגיטלית וההשפעה של כך על בריאות הנפש. מחקרים מראים כי זמן מסך מהותי משפיע באופן ישיר על התפתחות הילד, ועל בריאותם הנפשית והפיזית. ההשפעות הבריאותיות החיוביות או השליליות קשורים הן בכמות הזמן עצמו מול המסכים והן בתוכן שנצרך. על מנת למנוע מצב בו זמן המסך יגרום לנזק, ממשלות מסוימות קבעו תקנות מסוימות לגבי זמן המסך הרצוי.
בעוד שבעבר עיקר זמן המסך היה מול טלוויזיות ומחשבים, מסוף העשור הראשון של המאה ה-21 גבר באופן מהותי גם השימוש בטלפונים חכמים. נכון ל-2016 זמן המסך הממוצע למבוגרים בארצות הברית היה 9.5 שעות ביום.[1]
בעקבות השימוש המוגבר באינטרנט, גדלו באופן ניכר גם המקרים בהם אנשים צופים בשני מסכים בו זמנית. לדוגמה, 27 אחוז מהאמריקאים משתמשים לעיתים קרובות בטלפונים חכמים בעת שהם צופים בטלוויזיה.[2]
שכיחות זמן המסך בקרב ילדים ובני נוער
בעשורים האחרונים חלו התפתחויות טכנולוגיות אשר מובילות ילדים ובני נוער לצרוך שעות ארוכות של צפייה במסכים השונים כגון: טלפונים חכמים, מחשבי לוח, קונסולות משחקים, טלוויזיה ועוד.[3] לאור שינויים נערכו מחקרים רבים הבודקים נושא זה. סקר שנעשה בקרב ילדים בגילאי בית הספר היסודי בדק את השינוי בצריכת זמן המסך משנת 2002 לשנת 2010. נמצא כי זמן הצפייה בטלוויזיה עלה ב-0.4 שעות ליום עבור ילדים וב-0.3 שעות ליום עבור ילדות. כמו כן, זמן השימוש במחשב עלה ב-1.8 שעות ביממה עבור ילדים וב-1.6 שעות ביממה עבור ילדות. הממצאים תומכים בכך ששיעור זמן הישיבה היומי המושקע במסכים השונים גדל משמעותית בשנים האחרונות.[4]
סקירה שיטתית שפורסמה לאחרונה בדקה את זמן המסך בקרב ילדים בגיל שנתיים. זמן הצפייה הממוצע בטלוויזיה נע בין 37 דקות ועד 331 דקות ביממה. כמו כן נמצא כי 35% מהפעוטות ו-28% מהתינוקות השתמשו בטלפון נייד יום לפני מועד הבדיקה. בנוסף דווח כי 93% מהמדגם צפה בטלוויזיה ו-57% נחשפו למסך מחשב בעבר. מסקנות אלו תומכות בכך שילדים נחשפים למסכים כבר מגיל שנתיים, חשיפה מופרזת זו עלולה להשליך על מצבם הבריאותי של הילדים לטווח הקצר והארוך.[4]
השפעות בריאותיות של זמן מסך בקרב ילדים ובני נוער
לאור השימוש הגובר והעלייה באמצעים טכנולוגיים שונים מומחים במקצועות הבריאות חוששים מן ההשפעות של זמן המסך על הרווחה הגופנית, הנפשית והחברתית בקרב ילדים ובני נוער. לאור כך האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה להגביל את זמן המסך בקרב ילדים ובני נוער. יתרה על כך, ארגון הבריאות העולמי החליט לכלול הפרעות משחקים (gaming disorder) בסיווג הבינלאומי של מחלות.[3]
השפעות זמן המסך על עודף משקל והשמנת יתר
שיעור עודף המשקל והשמנת היתר בקרב ילדים נמצא במגמת עלייה לאורך השנים. התפתחות מוקדמת של עודף משקל והשמנת יתר עשויה ללוות את האדם מגיל ילדות ועד חייו הבוגרים. ניתן לייחס למגמת עודף המשקל והשמנת היתר מחלות כרוניות שונות כגון לחץ דם, מחלות לב וסכרת. כמו גם ישנן השלכות על הבריאות הנפשית וירידה באיכות החיים. לכן עודף משקל והשמנה הפכו לבעיות מרכזיות בבריאות הציבור והנושא נחקר רבות בשנים האחרונות. מחקרים מראים כי ילדים ומתבגרים החשופים למסך לאורך שעות רבות עלולים לחוות עודף משקל והשמנה. זאת לאור חוסר בפעילות גופנית, הוצאת אנרגיה נמוכה, ישיבה לאורך זמן ונטייה לבחור אוכל עתיר קלוריות. בנוסף, מחקרים רבים הראו כי כאשר אנו אוכלים במקביל לצפייה בטלוויזיה הקשב שלנו מתמקד במסך ולא בצריכת המזון, דבר הגורם לעיכוב אותות פנימיים של שובע. כתוצאה מכך תחושת השובע נפגעת ואנו אוכלים כמות מזון גדולה יותר או לחלופין צורכים מזון לעיתים קרובות יותר. לאור כל הסיבות הללו, זמן מסך עשוי להיות אחד מגורמי הסיכון החשובים ביותר עבור עודף משקל והשמנה.[5]
מטה אנליזה בתחום סקרה 16 מחקרים שפורסמו עד שנת 2019 במטרה לבדוק את הקשר בין זמן מסך לבין עודף משקל והשמנת יתר בקרב ילדים מתחת לגיל 18. המסקנות העיקריות שעלו ממטה אנליזה זו היו כי זמן המסך העולה על שעתיים ביממה עשוי להיות קשור לסיכון גדול יותר למשקל עודף והשמנת יתר זאת בהשוואה לזמן מסך הנמוך משעתיים ביממה. בנוסף, מרבית המחקרים דיווחו כי זמן המסך ממלא תפקיד חשוב בעודף משקל והשמנת יתר בילדות. מסקנת החוקרים הייתה שישנו קשר חיובי בין צריכת זמן מסך ובין עודף משקל והשמנה בקרב קבוצת הגיל שנבדקה. כלומר, הגדלת זמן המסך עלולה להוות סיכון עבור עודף משקל והשמנת יתר וצמצום זמן המסך יכול למנוע עודף משקל והשמנה בקרב ילדים ובני נוער.[5]
מחקר נוסף שנערך בנושא תמך בממצאי מחקרים קודמים וטען כי ילדים האוכלים תוך צפייה בתוכנית טלוויזיה צורכים כפול קלוריות ביחס לילדים שאכלו ללא צפייה בתוכנית טלוויזיה. החוקרים מסבירים תופעה זו בעזרת פרסומות המזון הנמצאות לאורך התוכניות ובין התוכניות עצמן וגורמות לצריכת מזון מוגברת ובכך עלולות להוביל לעלייה במשקל.[4]
השפעת זמן המסך על רווחה פסיכולוגית
במרבית המחקרים שנערכו בתחום ובהם נבדקו מאפייני רווחה פסיכולוגית בהקשר לזמן מסך נחשף כי הקשרים בין זמן מסך לבין רווחה פסיכולוגית אינם ליניאריים. מחקר בנושא ערך השוואה בין נבדקים שאינם חשופים למסך כלל, נבדקים שחשופים למסך עד כשעה ביממה ונבדקים שחשופים למסך יותר משעה אחת ביממה. ממצאי המחקר עולה כי לא קיים הבדל משמעותי בין קבוצת הנבדקים שאינה חשופה למסך כלל אל מול קבוצת הנבדקים החשופה עד כשעה ביממה לזמן מסך. לעומת זאת, הייתה ירידה הדרגתית ברווחה הפסיכולוגית בקרב קבוצת הנבדקים אשר הייתה חשופה לזמן מסך הגובה משעה אחת ביממה. ההשפעה של חשיפה ממושכת לזמן מסך הייתה משמעותית יותר בקרב בני נוער.[3]
בקרב נבדקים בגילאי 14–17 נמצא כי נבדקים החשופים למסכים כ-7 שעות בכל יום נמצאים בסיכון גבוה פי 2 לרווחה פסיכולוגית נמוכה בהשוואה למשתתפים המבלים שעה אחת בלבד בכל יום. בנוסף מן המחקרים עלה כי משתתפים בגילאי 14–17 החשופים למסכים כ-7 שעות בכל יום נמצאים בסיכון הגבוה פי 2.4 להיות מאובחנים אי פעם כסובלים מדיכאון ופי 2.3 להיות מאובחנים אי פעם כסובלים מחרדה, בהשוואה למשתתפים החשופים למסכים שעה אחת בלבד בכל יום. בקרב נבדקים בגילאי 2–5 עולה כי ילדים החשופים למסכים כ-7 שעות בכל יום נוטים לאבד את מזגם לעיתים קרובות יותר, לכעוס ולחוות חרדה בתדירות גבוהה יותר במהלך ביצוע משימות. ההשפעה הגדולה ביותר על ילדים הייתה חוסר היכולת לשליטה עצמית, הכוללת כושר התמדה, ישיבה שקטה, השלמת מטלות פשוטות והתעלמות מהסחות דעת שונות. לסיכום, ממצאים אלו מצביעים על קשר הפוך בין זמן מסך לבין רווחה פסיכולוגית בקרב ילדים ובני נוער. ניתן לראות כי ככול שזמן החשיפה למסך עולה מעבר לשעת חשיפה אחת ביום, ישנה ירידה הדרגתית ברווחה הפסיכולוגית, במיוחד בקרב בני נוער וילדים.[3]
השפעות בריאותיות בקרב בוגרים
השפעות זמן מסך על הזיכרון
במשך שנים רבות טענו והזהירו כי צפייה ממושכת מול הטלוויזיה אינה תורמת לילדים. כיום, מחקרים מוכיחים כי צפייה ממושכת אף פוגעת בזיכרון של מבוגרים וקשישים. בהסתכלות רחבה אוכלוסיית העולם הולכת ומזדקנת ולכן חשוב לחשוף ולהבין מהם הסיכונים העתידיים העשויים להגיע ולהזיק למוח המזדקן. בתחום זה ישנם מחקרים שונים אשר בחנו את השפעת המסכים בקרב ילדים אך לא הושם דגש על השפעת המסכים בקרב האוכלוסייה המבוגרת. מחקרים קודמים לרוב ראו בצפייה בטלוויזיה ביטוי להתנהגות לא פעילה ולכן עלה הצורך לבחון צפייה בטלוויזיה כפעילות בעלת השפעה ייחודית על המוח. במחקר שנעשה בבריטניה במשך כ-6 שנים וכלל מדגם של כ-3,600 מבוגרים וקשישים נמצא כי אוכלוסייה מעל גיל 50 אשר צופה בטלוויזיה מעל 3.5 שעות ביממה עלולה לחוות פגיעה בזיכרון בדגש על הזיכרון המילולי לטווח הארוך. המסקנה העולה מן המחקר היא שצפייה בטלוויזיה חושפת את הצופה לגירויים רבים, שונים ומגוונים המשתנים במהירות רבה בעוד הצופה נותר סביל. אחת ההשערות היא שיחסי הגומלין הללו בין ערות שכלית לפסיביות יוצרים מצוקה בקרב המשתמש ובסופו של דבר עלולה לפגוע בכישורי הזיכרון. לכן, ההמלצה לאוכלוסייה המבוגרת היא לצרוך זמן מסך הנמוך מ-3.5 שעות ביממה. [6]
השפעות זמן מסך על איכות השינה
בעשורים האחרונים חלה התפתחות של טכנולוגיות רבות המאפשרות נגישות וזמינות לתכנים רבים ובשל כך ניתן לראות שינוי משמעותי באופן בו אנו צופים בטלוויזיה וישנה מגמת עלייה בזמן צפייה ממושך במסכים שונים. לאור זמינות התכנים המגוונים, נוצר סגנון צפייה חדש הנקרא "צפיית בינג'" (Binge-watching) המוגדר כצפייה ממושכת מול המסך בסדרה אחת למשך מספר פרקים רצופים. מחקרים בתחום מצביעים על כך שצפייה מוגזמת במסך עשויה להוביל לירידה באיכות השינה.[7]
מחקר בנושא בחן את הקשר בין צפייה מוגזמת לבין תוצאות שינה וחקר את תפקיד העוררות כמנגנון בסיסי. המחקר נערך בשנת 2016 וכלל כ-423 נבדקים בגילאי 18–25, אשר נתבקשו להשלים סקר מקוון על מנת להעריך את הצפייה הקבועה שלהם בטלוויזיה, איכות שינה, עייפות, נדנודי שינה ועוררות לפני השינה. מממצאי המחקר עולה כי בקרב צעירים תופעת "צפיית הבינג" שכיחה, וקשורה באופן שלילי לאיכות שינה, נדנודי שינה מוגברים ועוד. החוקרים הוכיחו טענה זו בעזרת מנגנון העוררות קוגניטיבית המונע מצפייה מוגזמת ומעקב את הרצון לישון ולכן מסביר את הקשר ביניהם.[7]
ממסקנות המחקר עולה כי סגנונות צפייה כמו "צפיית בינג'" היא תופעה נפוצה ועלולה להוות איום על איכות השינה של האדם. לכן עולה הצורך למגר תופעה זו על ידי התערבויות מכוונות כמו התראה למשתמש לאחר משך זמן צפייה ממושך במטרה לעזור לו לצמצם את זמן המסך ובכך להוביל להפחתת העוררות לפני השינה ולהתמודדות עם בעיות השינה הנלוות לצריכת זמן המסך.[7]
המלצות זמן מסך
המלצות זמן המסך בקרב ילדים ובני נוער
ההמלצות בתחום זה משתנות מעט ממדינה למדינה, אך הממוצע הכללי עומד על כשעתיים לכל היותר ביממה. מחצית מהילדים והנוער ברחבי העולם צורכים זמן מסך העולה מהמלצה זו. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה להגביל את משך זמן המסך 1–2 שעות לכל היותר ביממה. מדינות אחרות אימצו הנחיות דומות. דוגמה נוספת היא קנדה שם ממליצים לילדים עד גיל שנתיים לא לצרוך זמן מסך כלל ואילו בקרב ילדים בגילאי 2–4 מומלץ להגביל את זמן המסך לשעה אחת ביום בלבד. בקרב ילדים בגילאי 5–17 מומלץ להגביל את זמן המסך לעד שעתיים ביממה לכל היותר.[4]
ראו גם
קישורים חיצונים
- ד"ר פליציה שטרן, קשרים בין זמן מסך לבין רווחה פסיכולוגית של ילדים ובני נוער: עדות מחקרית מבוססת אוכלוסייה, האגודה לבריאות הציבור
- ד"ר עידו מגן, לשכוח מהמסך הקטן, מכון דוידסון
הערות שוליים
- ^ "How Much Screen Time Should Kids Be Allowed Each Day?". Psychology Today. נבדק ב-2020-03-15.
- ^ "Getting Serious Online: As Americans Gain Experience, They Pursue More Serious Activities | Pew Research Center". Pewinternet.org. 2002-03-03. נבדק ב-2020-03-15.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 ד"ר פליציה שטרן, קשרים בין זמן מסך לבין רווחה פסיכולוגית של ילדים ובני נוער: עדות מחקרית מבוססת אוכלוסייה, באתר האגודה לבריאות הציבור, 2018-12-02
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Travis J. Saunders, Jeff K. Vallance, Screen Time and Health Indicators Among Children and Youth: Current Evidence, Limitations and Future Directions, Applied Health Economics and Health Policy 15, 2017-06-01, עמ' 323–331 doi: 10.1007/s40258-016-0289-3
- ^ 5.0 5.1 Kehong Fang, Min Mu, Kai Liu, Yuna He, Screen time and childhood overweight/obesity: A systematic review and meta-analysis, Child: Care, Health and Development 45, 2019, עמ' 744–753 doi: 10.1111/cch.12701
- ^ ד"ר עידו מגן, לשכוח מהמסך הקטן, באתר לשכוח מהמסך הקטן, 2019-04-24
- ^ 7.0 7.1 7.2 Exelmans Liese, Van den Bulck Jan, Binge Viewing, Sleep, and the Role of Pre-Sleep Arousal, Journal of Clinical Sleep Medicine 13, עמ' 1001–1008 doi: 10.5664/jcsm.6704
