חאדר ושאח
חאדר ושאח (נולד ב-1966) הוא אמן ערבי, בדווי, פלסטיני וישראלי.
ביוגרפיה
ושאח נולד בשנת 1966 למשפחה פלסטינית במחנה הפליטים אל-בורייג' ברצועת עזה. משפחתו שהתגוררה לפני קום מדינת ישראל בשטח לא הרחק מקיבוץ נגבה, הגיעה למחנה הפליטים לאחר מלחמת העצמאות. ושאח צייר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון בעזה. בין השנים 2000–2004 למד אמנות במרכז לאמנות חזותית, במכללת קיי בבאר שבע. לתחום הציור, כעיסוק עיקרי בחייו וכמקור פרנסה, הגיע ושאח בגיל 30.
יצירתו
ושאח מציין כי ללימודי האמנות ותולדות אמנות הייתה תרומה ברמת הטכניקה והבנת שפת האמנות. ב-2008 החל להתמודד עם נושאים בסביבתו הפלסטינית. ושאח בוחן ביצירתו את סוגיית ההשתייכות המשפחתית, הדתית, השבטית, התרבותית, הלאומית והמקצועית. על רקע זהותו המורכבת הנקרעת בין המפגש עם בני משפחתה של אשתו ברהט לבין הניתוק מבני משפחתו החיים בעזה, בסיני ובירדן, עבודותיו מציגות מצב פרטי וסיפור אישי, המהדהד את המצב הכללי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.[1] "מצד אחד אני פלסטיני בעל תעודת זהות ישראלית החי בישראל ומתגעגעת בלא הרף לבני משפחתי החיים בעזה, בסיני, בירדן ובנסיכויות. בעיני הישראלים-היהודים אני מוגדר מוסלמי, ערבי, בדווי, פלסטיני ואולי אפילו אויב. מצד אחר, אני חש שאני ישראלי לכל דבר, דובר עברית ומעורה בחברה הישראלית ובצרותיה. בני משפחת אשתי, ילדיי וחבריי הקרובים ביותר חיים כאן אתי ולצדי. בעיני הפלסטינים אני מוגדר ישראלי, ואני נחשב אויב. באחד מביקורי המשפחה בעזה נפצעתי בפיגוע טרור."[2]
זהותו הפתוחה והמורכבת של ושאח מוצאת את הדיה בחוסר המחויבות המוצהר שלו לסגנון אמנותי כלשהו או לאמצעי בלעדי אחד. באמנותו הוא שומר לעצמו את החופש לשייט בין סגנונות ובין חומרים. ציוריו נעים ונדים במרווח שבין ריאליזם מוקפד ומאופק לבין אקספרסיוניזם מוחצן ומשוחרר: רישומי קו מרומזים ומינימליסטיים, ציורים חומריים על בדי קנבס, מרבדים, עורות בעלי חיים, בדים רקומים מסורתיים, לוחות עץ בלויים, משטחי פח, ניירות צילום, כרזות אמנות, אסמבלאז'ים וחפצים מצויים.
ב-2007 הציג בתערוכה הקבוצתית "רקמות: רקמה וקליגרפיה באמנות העכשווית בישראל", באוניברסיטת בן-גוריון. התערוכה הייתה בהשתתפות אמנים עכשוויים בישראל שהציגו עבודות אמנות המנהלות דיאלוגים; דו-שיח ערני ומשמעותי שהתקיים בין המטען התרבותי האישי של כל אחד מהאמנים והאמניות לבין דימויים ומוטיבים נפוצים של רקמה ואריגה פלסטינית, שמלות, או מקטעים של בדים, כתב ערבי ואראבסק המתבססים בעיקר על המורשת של אומנות הנשים הפלסטיניות, הבדוויות והדרוזיות. לצד העבודות העכשוויות העשויות באמצעים מגוונים (ציור, רישום, צילום, פיסול, קרמיקה, אריגה, רקמה ומיצב) הוצגו פריטי לבוש ועבודות אומנות מן המורשת הפלסטינית המקומית.
ב-2008 הציגה ושאח בתערוכה "התכתבות: אמנים ערבים בני זמננו", במוזיאון לאמנות האסלאם. שלושה עשר אמנים הציגו בתערוכה. האמנים ייצגו קשת ססגונית של האמנות הערבית העכשווית בישראל, אמנות המבטאת מצד אחד את מורשת העבר שהאמן הערבי נושא בלבו ומצד שני פתיחות להשפעת הסביבה, הן הישראלית והן הבינלאומית. ביצירותיהם ביטוי לזיכרונותיהם ולחוויותיהם האישיות ובתוך כך שיקפו את תרבותם על מטעניה ההיסטוריים והפוליטיים. היה בה ניסיון לפיוס בין התרבות שלה ותרבותו של האחר על כל מרכיביה- בתחומי הפוליטיקה, החברה, הפחד והספק, הסקרנות והתשוקה לדעת, אלמנטים מעוררי מחלוקת מצד אחר, וכאלה המעוררים דיאלוג והתכתבות תרבותית הומנית. על עבודותיו בתערוכה זו כתב האוצר פריד אבו שקרה: "הניגודים בין שתי התרבויות מעשירים את האמן חאדר ושאח ואף מספקים לו השראה מן ההיבט האנושי-חברתי. הוא מתכתב עם המורשת ומתעד אותה על הרקעים של עבודות הדיוקן שלו. הדמויות הן של בני משפחתו ומשפחת חברים יהודים – משפחת היוצר חיים מאור."[3]
ב-2009 הציג יחד עם חיים מאור בתערוכה משותפת "המשפחה- דיאלוג בין תרבויות", בגלריה העירונית בכפר סבא. בתערוכה הוצגו ציורי הדיוקן של בני משפחתו של ושאח, אותם צייר בשנים 2004–2007, על גבי לוחות עץ ישנים. הצבעוניות החומה והאדמתית של העץ שימשה מצע לצבעוניות החומה של המצוירים ולמראה הדהוי או המטושטש שלהם. בדומה לתצלומים מצהיבים באלבום משפחתי, הציורים הנכיחו את הזמן שחלף ואת הזיכרונות והגעגועים המתמשכים. לגברי ושאח "הגעגועים אינם דוהים. הם מתעצמים. בני המשפחה קיימים במחשבות שלי, אבל הם אינם נוכחים במציאות המידית, הממשית. במובן מסוים הם אינם חיים. הם כמו רוחות רפאים."[4]
ב-2011 הוצגה התערוכה "חאדר ושאח- דיוקנאות וסביבה" במשכן לאמנות בעין חרוד. ושאח ציורי דיוקנאות, סצנות משפחתיות ונופים, מתוך סביבת מגוריו, דהיינו הפזורה הבדואית שברהט.
ב-2012 הציג ושאח בתערוכה "דיוקנאות קין: ייצוגים של 'אחרים' באמנות העכשווית בישראל" בגלריית הסנאט, באוניברסיטת בן-גוריון. לתערוכה קדם מחקר שנתקל בו ושאח אודות מעשי הרצח בנשים בחברה הפלסטינית בשנים 2004–2006. כמו כן סיפר ושאח כי בהיותו בן שמונה ראה את בת דודתו הצעירה, סמירה נשרפת למוות על רקע חילול כבוד המשפחה שבוצע על ידי אחד מבני משפחתו. בשנת 1992 נרצחה גם דודתו מאותה סיבה. מאותו מחקר עלה כי מעשה הרצח מבוצע כפתרון חברתי וכלל אינו מהווה צו הלכתי-דתי שנועד להסיר 'אות קין' מהמשפחה, אלא הוא סיפור כיסוי לסכסוכים על רקע של מאבקי ירושה או בעלות על רכוש. סדרת עבודותיו של ושאח נושאת את השם 'הגר' כשמה של דודתו שנרצחה, והיא מהווה את מחאתו הפרטית-אמנותית כנגד התופעה. בעבודות אלו הוא משתמש בחלקי שמלה מסורתית כמצע לציור. בתוך פורמט המזכיר בצורתו דפי תפילה הוא מצטט שורות מתוך שיריהם של מחמוד דרוויש ונידאא ח'ורי אודות בנות המזרח, געגועים לאמא, יחסי נשים וגברים ותפקיד האשה בחברה. במרכז כל עבודה מסמן ושאח בצבע אדום את גילה של כל אחת מהנרצחות.
התערוכה "חאדר ושאח: האביב הערבי" גם היא נערכה ב-2012, בגלריה לאמנות אום אל-פחם באוצרותו של חיים מאור. הציורים שהוצגו צוירו בין השנים 2010–2012 ושייכים לסדרה מתמשכת של עבודות שצוירו בפרץ רגשות עזים. באלו הגיב ושאח לאירועים הפוליטיים, הדרמטיים, האלימים וחסרי התקדים שהחלו ב-18 בדצמבר 2010 בתוניסיה ולאחר מכן נמשכו זה אחר זה ברב מדינות ערב- אירועים שזכו בתקשורת לכינוי "האביב הערבי". ושאח עקב אחר המתרחש בדריכות כמתבונן מעורב בעל זהות משולשת: בתור בן לאומה הערבית הוא חווה את עצמת אירועי המחאה של בני עמו, תגובה נזעמת וכואבת לסבל שנגרם להם בעקבות הדיכוי המתמשך ואי-הצדק החברתי שנכפו עליהם לאורך השנים במדינות כמו תוניס, לוב, תימן, סוריה ומצרים; בתור אזרח ישראלי הוא התבונן במתרחש ותהה כיצד הולידה המהפכה מפלצות-אדם שטבחו, והשפילו את בני עמם והתעללו בהם בשם האידאולוגיה ובחסות הצבא; בתור מוסלמי, הוא ראה כיצד "דרך השלום" הטהורה שבקוראן מזדהמת ומתעוותת בידי אלו המטיפים בשם הדת או כביכול פועלים בשמה או בשם המשטר ההגמוני, ובמעשיהם מחללים ומבזים אותה. ציוריו שהוצגו בתערוכה הפכו למסמכים אמנותיים הנוקטים עמדה, ביטוי של שאט הנפש אל מול רוע מתפרץ המתיר את דמו של ה'אחר'.
תערוכות
תערוכות יחיד
- 2007 – תערוכת יחיד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
- 2009 - "המשפחה", ביחד עם חיים מאור, מרכז הקצה, אוצר יצחק דה לנגה[5]
- 2011 – "דיוקנאות וסביבה", המשכן לאמנות, עין חרוד
- 2012 – "הגר", המשכן לאמנות, עין חרוד
- 2012 – "חדר ושאח: האביב הערבי", הגלריה לאמנות אום אל פחם, אוצר: פרופ' חיים מאור
תערוכות קבוצתיות
- 2005 – "פצעים וחבישות", הגלריה לאמנות אום אל פחם, אוצר: חיים מאור
- 2006 – "לא תראו", גלריה לאמנות או אל פחם, אוצרת: מורן שוב
- 2007 – "רקמות : רקמה וקליגרפיה באמנות העכשווית בישראל", אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוצר: חיים מאור
- 2008 – התכתבות: אמנים ערבים בני זמננו, אוצר: פריד אבו שקרה, המוזיאון לאמנות האסלאם
פרסומים
- חאדר ואשח, קטלוג: פצעים וחבישות, תערוכה קבוצתית, גלריה לאמנות אום אל פחם 2005
- חאדר ואשח, קטלוג: לא תראו, תערוכה קבוצתית, גלריה לאמנות אום אל פחם (אוצרת: מורן שוב) 2006
- קטלוג תערוכת יחיד, חאדר ושאח : מבחר עבודות (אוצר: מאור, חיים (באר שבע : אוניברסיטת בן-גוריון בנגב 2007
- קטלוג, המשפחה : חיים מאור וחאדר ושאח בדיאלוג בין תרבויות (אוצר: מאור, חיים) רעננה : האוניברסיטה הפתוחה 2009
- חאדר ואשח, קטלוג התערוכה: רקמות : רקמה וקליגרפיה באמנות העכשווית בישראל (אוצר: חיים מאור) באר שבע : אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המחלקה לאמנויות, 2007
הערות שוליים
- ^ פרופ' חיים מאור, רקמות : רקמה וקליגרפיה באמנות העכשווית בישראל (קטלוג התערוכה), באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2007
- ^ פרופ' חיים מאור, חאדר ושאח: האביב הערבי (קטלוג תערוכה), הגלריה לאמנות אום אל-פחם, 2012
- ^ פריד אבו שקרה, התכתבות: אמנים ערבים בני זמננו (קטלוג תערוכה), ירושלים: המוזיאון לאמנות האסלאם, 2008
- ^ פרופ' חיים מאור, המשפחה : חיים מאור וחאדר ושאח בדיאלוג בין תרבויות (קטלוג התערוכה), רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2009
- ^ מאור ארט
