חברה לשירות ימי עתיד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חברת עתיד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חברה לשירות ימי עתיד
Atid Navigation co. Ltd
דגל חברת עתיד ובורכרד ספנות
נתונים כלליים
סוג ספנות
מייסדים ינס בורכרד
תקופת הפעילות 1933–1969 (כ־36 שנים)
חברת אם בורכרד ספנות
מיקום המטה שדרות העצמאות
משרד ראשי חיפה
בעלות משפחת בורכרד
ענפי תעשייה ספנות
מוצרים עיקריים הובלת מטענים ימית בינלאומית
קוי הספנות של חברת עתיד עם שלושת אוניותיה במזרח הים התיכון 1937.

חברה לשירות ימי עתיד בע"מ הייתה חלוצת חברות הספנות יהודית שפעלה מתקופת היישוב ועד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20. מתוך הכרה בצרכי המדינה בדרך הכשירה את מרבית רבי החובלים וקציני המכונה בצי הסוחר הישראלי.

בעלים והנהלה

מכתב הוקרה מצ'רצ'יל לר/ח משה אברמסקי קברניט א/מ עתיד. המציין את שירות בצי הסוחר המגויס, 20 ביולי 1943.
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ינס בורכרד

חברת עתיד נוסדה בשנת 1934 על ידי משפחת בורכרד מהמבורג בעלת חברת גוררות Fairplay Reederei, Hamburg שהורחבה לעסקי ספנות. עם עליית הנאצים העבירו חלק מהפעילות לארץ ישראל. עם הפעלת החוקים הנאצים נגד היהודים בגרמניה. הצליחו לעבור עם חלק מספינותיהם לבריטניה לפני מלחמת העולם השנייה.

ניהול החברה נעשה בשותפות עם חברת האחים ברנט מבריטניה בשם BARNET BROS & BORCHARD. המשרד הראשי היה בחיפה, משרדים נוספים ביפו תל אביב ובאלכסנדריה. סוכנים בנמלי הים התיכון במדינות הדנובה ובאירופה.

החברה נרשמה במרשם של ממשלת המנדט. דירקטורים לוסי בורכרד מלונדון, א ברנט מלונדון, קורט בורכרד מבריסטול וינס בורכרד מחיפה.
מנהל החברה היה ינס בורכרד והיו לו שלושה סגנים: ליאו מייזל, סול אדלר[א] וולפגנג לצרוס, שניהל את סניף אלכסנדריה.[ב] מנהל סניף תל אביב היה אהרון עירוני. מזכירת החברה אסתר דיאמנט.[ג] המשרד הראשי שכן ברחוב המלכים 41 כיום דרך העצמאות קומה ב' וג'. שנמצא מעבר לרחוב נמצאו משרדי הבולשת הבריטית. ב-29 בספטמבר 1947 בפיצוץ בית הבולשת הבריטית בחיפה נפגע קלות משרד החברה. המזכירה אסתר דיאמנט שירדה לרחוב איבדה בפיצוץ את אחת מעיניה.[ד]

פעילות

קווי החברה בתחילת פעולתה היו במזרח הים התיכון. החברה עמדה בתחרות קשה מול חברות אחרות ומול ספנות החופים בספינות קטנות.

במלחמת העולם השנייה - חלק מהצוות על האניות, ובעיקר הפיקוד, היה גרמני. בימי מלחמת העולם השנייה הוחלף הצוות הגרמני בעיקר ביהודים מארץ ישראל, והאוניות גויסו לשירות הצבא הבריטי. אוניות החברה השתתפו בשיירות אספקה בים התיכון, תוך כדי ספיגת התקפות מצוללות ומפציצים איטלקיים וגרמניים- הובילו אספקה לארמייה השמינית בצפון אפריקה ממצרים, והובילו חזרה שבויים. בין השאר השתתפו אוניות החברה בהובלת אספקה לטוברוק שנשארה נצורה זמן רב על חוף צפון אפריקה מעבר לקווי האויב.

שירות למדינה בדרך

בהתנהלותה סייעה משפחת בורכרד והנהלת חברת עתיד ליישוב היהודי ולמדינה בדרך.[ה]
הכשרת ימאים - הצוותות של אניות החברה אוישו בחלקם הגדול על ידי חלוצים שעברו הכשרה ימית בגרמניה.
הצלת הון - יהודים ברומניה מסרו לקברניט האנייה "עתיד" כמות גדולה של מטבעות זהב אשר העביר אותם ליעדם בארץ.

ביסוס נמל תל אביב

עם יסוד נמל תל אביב בשנת 1936 מילאו אניות החברה תפקיד לאומי בכך שביקרו בקביעות בנמל החדש. בשנה הראשונה לקיומו ביקרו אניות החברה בנמל תל אביב 62 פעמים. ”נאמנות זאת של "עתיד" לנמלנו הצעיר בתנאים רחוקים מנוחות וקרובים להפסד תרמה רבות לביסוסו של הנמל.”[1]
תרומתה של חברת עתיד לביסוס הנמל הוכרה עד כדי כך שיו"ר ועד העובדים ברוך רוזנפלד הפיק בשנת 1938 חוברת תחית הספנות העברית המספרת רבות על החברה.

סיוע להעפלה

הסיוע למוסד לעלייה ב' נעשה בכמה צורות:

  • רכישת ספינות - הספינות "לילי" ו"מחסן" נרכשו על ידי המוסד כאשר הקונה הרשום הוא חברת עתיד.
  • העברת פעילי המוסד לעלייה - בדצמבר 1944 סוכם בין מפקדת ההגנה לינס בורכרד שבאנייה "עתיד" ובאניה "עמוס" יוצבו מגויסי הפלי"ם על מנת שיקבלו הכשרה ללוות אניות מעפילים.
  • הבאת מעפילים - כל הפלגה היו עולים בקונסטנצה או בעת המעבר במצרים הטורקיים מספר חלוצים ומצטרפים לצוות. ובארץ ישראל מוברחים על ידי עובדי נמל חיפה או תל אביב. בשיתוף עם הסוכנות היהודית עם הגעה לנמלי ישראל לכל הפלגה חלק מהצוותים היו יורדים,

סיוע לרכש

האנייה "עתיד" הייתה ספקית גדולה של תחמושת להגנה. הברחה נעשתה בארגזים שלמים דרך שובר הגלים של נמל חיפה לנגרית "העוגן" במערב הנמל. או שהוצאה ישירות דרך השער המערבי של הנמל שהיה מרוחק ממגורי ערבים.
נתיב אחר להעברת תחמושת היה מאגם תמסח בתעלת סואץ. שם רוכזה תחמושת מעודפי המלחמה ומשלל איטלקי. התחמושת מהאנייה נמסרה לנהגים ארץ-ישראליים מגויסים בפלוגת מובילי המים שהעבירו אותה לארץ ישראל.

פעילות

בתקופת החירום של מלחמת עצמאות ישראל, הייתה החברה חלק מאיחוד חברות הספנות למען המאמץ המלחמתי. האיחוד לא החזיק מעמד. צים נהפכה לגורם הדומיננטי ועתיד דעכה.[2]
נוצרה שותפות עם החברה של התנועה הקיבוצית "תרשיש- סלע". בשנת 1960 פורקה השותפות וחברת "עתיד" המשיכה בפעילותה. עקב קשיים במימון, החכירה את אניותיה לחברת צים.

אניות החברה

החברה התחילה עם אנית המנוע; '"עתיד", ושתי אניות קיטור "עמל" ו"עליזה". שיועדו לפעולה בין ארץ ישראל לשכנותיה ולמדינות במעלה נהר הדנובה. בשנת 1936 נמכרה "עליזה" והצטרפה אניית קיטור "ריכרד בורכרד". פעילות החברה התמקדה בהובלת משאות למצרים, סוריה וטורקיה. בשיאה היו בבעלותה 7 אוניות משא וכמה מפרשיות משא.

"א/מ עתיד"

האניה הראשונה של החברה נקראה "עתיד" כשם החברה. היא נבנתה בשנת 1921במספנה Verengite Elbe & Norderwerft בהמבורג כדוברה ממונעת להעברת מטענים בנהרות אירופה. נתוניה היו: תפוסה ברוטו 509 טון. אורך 50.5 מטר, רוחב 8 מטר, ושוקע 3,75 מטר.
האנייה נקנתה על ידי עתיד ונכנסה למספנות Krup בקיל להתקנת שני מנוע דיזל אשר נתנו לאנייה מהירות של 10 קשר והוכשרה למסעות בים הפתוח.
הצוות הורכב מחלוצים עברים שעברו אימונים בספינות של חברת בורכרד. כהכשרה לעלייתם לארץ ישראל. קברניט האנייה מרטין קופל, היה אף הוא יהודי. לאחר ההתקנות קיבלה האנייה תיעוד מלא ובשנת 1934 הפליגה עם כושר שיט מתועד במרשם הגרמני עם צוות יהודי ודגל צלב הקרס לארץ ישראל .
בשנת 1935 לפי המדיניות הנאצית בוטל רישום האנייה במרשם הגרמני והיא נעמדה בנמל חיפה ללא מרשם ודגל. האנייה נרשמה כ"א/מ 3" ב-6 במאי 1935 במרשם הפלשטינאי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה העבירה האנייה מטענים בין הנמלים: חיפה, אלכסנדריה, פמגוסטה, ביירות, מרסין, וקונסטנצה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסו "עתיד" ו"עמל" על ידי משרד ההובלה הימי הבריטי בחיפה Sea Transport Office . רישום האנייה לאחר גיוסה שונה בכל התעודות ל RFA-ASC ATID . היינו Royal Fleet Auxiliary, Ammunition supply carrier Atid . דגל האנייה הוחלף מרקע אדום המסמן את הצי המסחרי הרגיל לרקע כחול המסמן את צי הסוחר המגויס.
להגנת האנייה הותקן בה חימוש שכלל בתותח אורליקון ושתי מקלעי לואיס וכן מתקן מיחד להפרחת בלון מצנח הקשור בכבל דק לסיפון האנייה במטרה לחתוך את כנפי המטוס התוקף את האנייה בצלילה. על הסיפון הוצבה מכולת מגורים ובה שוכנו שני תותחנים של הצי המלכותי הבריטי כדי לתפעל את החימוש.

האנייה בפיקוד הקברניט משה אברמסקי פעלה במסגרת ה Inshore Squadron לאורך החוף האפריקאי בים התיכון וסיפקה תחמושת לגייס השמיני. תכונותיה של האנייה התאימו במיוחד לתפקיד: תחתית שטוחה המאפשרת התקרבות לחוף עד כדי החפה. מנועי דיזל ולא קיטור למנוע עשן שיראה מעבר לאופק. פתחי מחסנים גדולים המאפשרים גישה נוחה לפרטי המטען ופריקתו.
בין המקומות אליהם הועבר התחמושת היו: טוברוק, ברדיה, סידי ברני, דרנה, אל ביידה ומקומות בחופים ללא שם. השתתפה בשיירה למלטה והובילה צבא. הפלגה למקום מפגש עם פרטיזנים יוונים במפרץ ליד סלוניקי.

מכתב הערכה - המלחמה באפריקה הסתיימה במאי 1943. ב-20 ביולי 1943 התקבל מכתב הערכה מראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל לרב חובל משה אברמסקי[3] עבור שירותיה במערכה באפריקה. כפועל יצוא מכך יהיה זכאי כל איש צוות האניה להוסיף על אות המערכה באפריקה (Africa Star) עלה דפנה המציין שהיחידה קיבלה הערכה.

לאחר שחרור יוון הייתה "עתיד" האנייה הראשונה שנכנסה בין שדות המוקשים לנמל סלוניקי וכן לנמל (Chios).
בדצמבר 1944 הייתה "עתיד" האנייה היחידה שסיפקה תחמושת לצבא הבריטי בפיראוס במהלך אירועי דצמבר 1944 ביוון
"עתיד" עברה לים האדום ועסקה בפינוי מאגרי תחמושת שהשאיר הצבא האיטלקי באריתראה ממאסאווה לאגם המר בתעלת סואץ. וכן עסקה בפעולה המסוכנת של הטלת מוקשים שלא התפוצצו ותחמושת לים האדום מדרום לאי שדואן.[4]
בשנת 1951 נמכרה האנייה לחברה איטלקית ושמה הוסב ל RESI. [5]

גלריה

"א/ק עליזה"

"עליזה" נקראה על שם אשתו של הראשונה של ינס בורכרד הייתה אנייה מונעת בקיטור, שנבנתה בגרמניה בשנת 1911, בעלת תפוסה של 912 טון, אורך 65 מטר, רוחב 10 מטר ושוקע 4 מטר. נרכשה מחברת Fairplay של משפחת בורכרד בשנת 1936. האנייה הובילה מלט למצריים אך החוק המצרי שנכנס לתוקף מנע מספינות בתפוסה של פחות מ-1000 טון לפעול בדגל זר. לאחר תשעה חודשי הפעלה היא נמכרה לחברה מצרית והמשיכה לעבוד עבור "עתיד". בשנת 1940 נותק הקשר העסקי. [6]

"א/ק עמל"

"עמל AMAL " הייתה אניית קיטור שנבנתה באנגליה בשנת 1902 תפוסה 1072 טון, אורך 68,5 רוחב -10 מטר, שוקע 4,6 מטר. נרכשה מחברת Fairplay של משפחת בורכרד ונרשמה בחיפה ב-30 במרץ 1936. האנייה הופעלה עד פברואר 1949 נמכר לחברה איטלקית.[7]

"א/ק ריכרד בורכרד"

אניית הקיטור S.S Richard Borchard נבנתה בגרמניה נתוניה: תפוסה 1923 טון הייתה רשומה בבעלות Borchard Lines בריטניה והופעלה על ידי עתיד משנת 1937.

"א/ק עליזה" השנייה

עקב גיוס האניות לשירות הצבאי מכרו הבריטים לחברת עתיד אניות מצי הצללים. באוקטובר 1939 נמכרה האנייה אניית המעפילים " LIESEL" במחיר סמלי של 8,000 ליש"ט. האנייה נרשמה בחיפה שמה הוסב ל"עליזה". נתוניה: אונית קיטור שנבנתה בסקוטלנד, תפוסה 1072 טון, אורך 75 מטר, רוחב 10.4 מטר, שוקע 5 מטר ומהירות 7 קשר. ושירתה כאניית סוחר.
ב-26 בדצמבר 1947 בעת שעגנה בנמל פורט סעיד. נפגעה ממטען חבלה שהוצמד לירכתיה וניזוקה קשה. נמכרה לגריטה באיטליה. [8]

"א/ק ענטר"

האנייה נבנתה בטריאסט בשנת 1890. תפוסה 390 טון, אורך 55 מטר רוחב 9 מטר מונעת בקיטור ומוסקת בפחם יכולה להגיע למהירות 9 קשר. ביוני 1939 נרכשה על ידי יזם עלייה פרטי ונקראה "לס פרלס". ניסתה להגיע לארץ ישראל עם מעפילים מרומניה. ונתפסה מול נתניה. ב-3 ביולי 1939 הובאה לנמל חיפה והועמדה בצי הצללים.
בשנת 1940 נרכשה על ידי חברת עתיד מהבריטים, שופצה נרשמה במרשם הפלסטיני כ"ענטר" על שם גיבור ערבי אגדתי. "ענטר" הפליגה כאוניית סוחר במזרח הים התיכון בפיקוד הקברניט אליעזר אקסל. נוסף על המשימות המסחריות ביצעה שליחויות מיוחדות לטובת המאמץ המלחמתי בגרמניה הנאצית.

המבצע להברחת הקבינט היווני – רוב חברי ממשל יוון הצליחו לברוח מהשטח הכבוש לטורקיה הנייטרלית. הגרמנים הפעילו בטורקיה מעקב על היוונים ומנעו מהם להתחבר למדינות הברית. על הקברנית אקסל הוטל להבריח את חברי הממשלה היוונית. "ענטר" עגנה בנמל מרסין הצוות ורב החובל ירדו לבלות במופגן בחוף. חברי הממשלה היוונית ומשפחותיהם הגיעו בסירות קטנות טיפסו לאנייה ונחבאו. "ענטר" הפליגה בשעות הבוקר המוקדמות והביאה את הנוסעים החשובים לנמל חיפה.

טביעה ב-21 בספטמבר 1941, בהיותה בדרכה לחיפה כ-18 מיל ימי מערבית לחוף לבנון פגשה צוללת איטלקית. חמשת הטורפדות שנורו אליה לא פגעו. הצוללת עלתה על פני המים איפשרה לצוות לנטוש והטביעה את "ענטר" בתותח. אתר טביעה משוער 35:37N 35:04E. הצוות בסירת ההצלה פגש סירת דיג לבנונית שהביאה אותם בשלום לנמל צור (לבנון) ומשם הוסעו לחיפה.[ו] [9]

"א/ק עמוס"

" עמוס" אניית קיטור מוסקת בפחם שנבנתה באנגליה בשנת 1894. בתפוסה של 221 טון, אורך 37 מטר, רוחב 6.4 מטר. לשעבר ספינת המעפילים "ארטמיסיה" נרכשה באוקטובר 1939 ממשלת המנדט לאחר שהייתה תפוסה בנמל חיפה בצי הצללים. במחיר מוזל כפיצוי על גיוס אניות החברה למאמץ המלחמתי.[10]

האנייה נרכשה בשותפות עם ארגון ההגנה שימשה להכשרה מעשית של אנשי הפלי"ם. מנחם כהן (קצין) צורף עם חבריו כנער סיפון לצוות הספינה "עמוס" (אניית קיטור מוסקת בפחם.[11] בספינה זו ששייטה בין נמלי האגן המזרחי של הים התיכון ובים האדום חיו כהן וחבריו בתנאים קשים ביותר, עסקו בכל עבודות השייט, קיבלו מידע רב מרב החובל מרטין אקדיש והוכשרו לשירות ימי.
במהלך מלחמת העולם השנייה חכר הצי המלכותי הבריטי את האנייה לצורך שליית מוקשים. לאחר שחרור יוון הסתיים תפקידה והיא חזרה לתובלה רגילה. בסוף שנת 1946 נמכרה האנייה לחברה יוונית.[12]

"א/מ עמטוס"

"עמטוס" הייתה במקורה ספינת נהר מונעת בדיזל. תפוסה 500 טון. שימשה להבעת מעפילים נתפסה והועמדה בצי הצללים. בשנת 1941 נרכשה על ידי "עתיד" מממשלת המנדט ונרשמה במרשם בקפריסין. היא הפליגה בפיקודו של קברניט סקוטי סם טומקינס והמכונאי הראשי היה יוסף בן שמואל.
בסערת חורף קשה, שהתחוללה ב-22 בינואר 1942, התנפצה עמטוס אל הסלעים בקרבת לטקיה. האנייה יצאה מכלל פעולה, אך כל אנשי הצוות ניצלו. [13]

מפרשית "לילי"

בשנת 1941 רכש 'המוסד' את הספינה 'לילי', מפרשית גדולה בעלת מנוע עזר, וייעד אותה להצלת אותם פליטים שיצליחו להגיע לטורקיה. בעת רכישתה הוסר ממנה הדגל הדני על כל המשתמע מכך, ופעילי 'המוסד' התקשו להשיג דגל נייטרלי כלשהו שיאפשר לה להפליג. כתוצאה מכך נגנז גם הרעיון לנצל את הספינה להעברת חלק ממעפילי 'סטרומה' לעבר הים התיכון, לפני גרושם חזרה לים השחור. בעיית הדגל עמדה להיפתר אף היא בסיוע חברת 'עתיד', שהייתה מוכנה לרשום את 'לילי' כאחת מספינותיה הנושאות את הדגל הארץ- ישראלי של ממשלת המנדט הבריטי ולהשתמש בה להובלות "כשרות" מחד, ולאפשר ל'מוסד' לבצע בה גם פעילויות עלייה חשאיות', מאידך.
באפריל 1943 הגיע שאול אביגור, ראש 'המוסד לעלייה ב', לאיסטנבול והצליח לשכנע את השלטונות הטורקיים לאפשר את העברתה של 'לילי' באמצעות צוות זר. 'המוסד' החליט לערוך את הפלגת הבכורה של 'לילי' נשלחו חברי הפלי"ם עם צוות של חברת 'עתיד' מכונאי ראשי בשם אלפרד אסר. בראשית יוני 1943 הוכנה הספינה בנמל מרסין לקליטת מעפילים. ממדי הספינה אפשרו להכשירה לקליטת כ-200 איש, אך המשלוח הראשון כלל רק 90 פליטים מבולגריה. בתחילת יולי 1943 הגיעה 'לילי' לנמל פמגוסטה בקפריסין, שם הורדו הפליטים לחוף. ובספינה נמשכו עבודות ההכנה לקראת המשך ההפלגה. ב-29 באוגוסט 1943 הפליגה הספינה לחיפה להשלמת סידורי הרישום, במטרה לחזור ולהביא לארץ את הפליטים הממתינים.
בהתקרבה לחופי הארץ, הותקפה "לילי" באש תותח של צוללת איטלקית וטבעה תוך זמן קצר. מהצוות שכלל 11 ימאים, שמונה ימאים סרבים/יוונים ושלושה יהודים, חלק טבע עם הספינה, וחלק ירד לשתי סירות הצלה. ספינת חילוץ בריטית סירות ההצלה אותרו רק לאחר שלושה ימים מיום הטביעה. ורק שני מלחים סרבים, נותרו בחיים וניצלו, הובאו לחיפה וסיפרו על קיצה של 'לילי' ואנשי צוותה.[14]

מפרשית "עגור"

הספינה "עגור" הייתה מפרשית בעלת שני תרנים התפוסה של 90 טון מטען כללי. נרכשה בשנת 1940. באחת מהפלגותיה העמיסה חביות שמן בחיפה עבור נמל סואץ. הספינה עברה בתעלת סואץ ללא נתב ובלא רישיונות מיוחדים. "עגור" הייתה ספינה קטנה והכנסותיה לא כיסו את הוצאות הפעלתה. באוגוסט 1942 נמכרה ליוונים. [15]

"א/ק ריכרד בורכרד" השנייה

אניית הקיטור S.S Richard Borchard בתפוסה 3000 טון. נבנתה בשנת 1943 בליבק גרמניה. פעלה בשם CELIA בחברה גרמנית ושרדה את מלחמת העולם השנייה. נלקחה שלל על ידי הבריטים ובשנת 1945 נקראה Empire Gallant. בשנת 1947 נרכשה על ידי חברת בורכרד באנגליה וקיבלה את השם Richard Borchard. פעלה על ידי עתיד בקו לארץ ישראל.
ב-31 בדצמבר 1948, נעצרה על ידי שני כלי שיט מצריים בדרכה לחיפה נערך בה חיפוש. היות שהייתה זאת אנייה המפליגה בדגל בריטי, נעזבה לדרכה.[16]
בשנת 1960 הועברה לחברה הגרמנית של בורכרד, נרשמה בדגל גרמניה ושמה שונה ל Fairwood. בשנת 1963 נגרטה.

"א/ק דניאלה בורכרד"

אניית קיטור שנבנתה בשנת 1943 בגרמניה. הופעלה במערכת קיטור. שלושה דוודים שהשתמשו במזוט, הפעילו טורבינות קיטור והשיטו את האנייה ב־12 קשר. תפוסה 2819 טון, אורך 110 מטר רוחב 15.5 מטר ושוקע 6.3 מטר.
נרכשה על ידי עתיד בשנת 1952 ונקראה על שם בתו של ינס בורכרד דניאלה. הופעלה לקווים מחיפה לאירופה. בשנת 1957 נמכרה לחברה גרמנית [17]

"א/מ עצמאות"

האנייה נבנתה בגרמניה במסגרת הסכם השילומים. נתוניה: תפוסה 1784 טון, אורך 79 מטר, רוחב 12 מטר, שוקע 5.7 מטר. מהירות 12 קשר. ונרשמה בדצמבר 1956 תחת השם "א/מ פלמ"ח" היא הופעלה על ידי "עתיד קו ים התיכון בע"מ" השותפות של עתיד עם החברה של הקיבוץ המאוחד, "אוניות תרשיש". עם פירוק השותפות בשנת 1960 הועברה לחברת עתיד ושמה שונה ל"עצמאות".
האנייה הופעלה בקו מישראל לאירופה עד שנת 1969 שאז נמכרה.[18]

"א/מ עתיד" השנייה

עתיד השנייה הייתה אנית מנוע שנבנתה בגרמניה במסגרת הסכם השילומים והתקבלה למרשם הישראלי באוקטובר 1958. תפוסה 2,953 טון, אורך 95 מטר, רוחב 13.6 מטר, שוקע 6.9 מטר. מהירות 13 קשר.
היא הופעלה על ידי "עתיד קו ים התיכון בע"מ" השותפות של עתיד עם החברה של הקיבוץ המאוחד, "אוניות תרשיש". עם פירוק השותפות בשנת 1960 הועברה לחברת אוניות תרשיש ושמה שונה ל"פלמ"ח". [19]

"א/מ עמל" השנייה

האנייה נבנתה בגרמניה במסגרת הסכם השילומים. תפוסה 2958 טון, אורך 95 מטר, רוחב 13.6 מטר, שוקע 6.9 מטר. מהירות 12 קשר. ונרשמה בדצמבר 1956 תחת השם "עמל" היא הופעלה על ידי השותפות של עתיד עם החברה של הקיבוץ המאוחד, "אוניות תרשיש". עם פירוק השותפות בשנת 1960 הועברה לחברת "עתיד".
באותה שנה הפליגה האנייה לארצות הברית ונכנסה לאגמים והגיע לשיקגו. בהגיעה לנמל דולות הופתעה לקבלת פנים מהקהילה היהודית שכללה גם תזמורת.[20] האנייה הופעלה בקו מישראל לאירופה עד שנת 1969 שאז נמכרה ושמה שונה ל"גפן" לחברת צים.[21]

"א/מ עתיד" השלישית

אוניית מנוע בתפוסה 1364 טון, אורך 72 מטר, רוחב 11 מטר, שוקע 5.5 מטר, מהירות 12 קשר. נבנתה בגרמניה בשנת, 1953 והופעלה בחברה גרמנית. בפברואר 1963 נרכשה על ידי עתיד ונרשמה בחיפה.
החברה המשיכה להפעיל את האנייה בשנת 1968 הועמדה למכירה ונמצא קונה. אך כשנבדקה האנייה בהספנה חזר בו הקונה מהעסקה.
בשנת 1969 נעצרה האנייה בהמבורג עקב חוב למספנה. בית משפט גרמני מכר אותה תמורת סכום קטן מאוד.[22][23]

סיום פעילות

בשנת 1969 נתפסה האנייה "עתיד 3" בהמבורג ונמכרה על ידי בית משפט בסכום נמוך. האניות "עמל" ו"עצמאות" נמסרו על ידי בית הדין לענייני ימאות בחיפה לכונס נכסים ונמכרו לחברת צים. החברה הוותיקה בין חברות הספנות הישראליות נשארה ללא אניות. חברת שירותי ים עתיד הגיעה לקצה דרכה אך לא פשטה רגל.[22]

כיום פועלת משפחת בורכרד בענף הספנות בהתאמה למשתנים בעולם המתפתח. החברה נקראת Borchard Lines Ltd הרשומה באנגליה. חברת לוסי בורכרד ספנות בע"מ בבעלות משפחת בורכרד, רשומה בישראל, בניהולו של גל תורן, משמשת הסוכנת בישראל של חברת בורכרד ליינס בע"מ.[24]

דגל החברה עם סמל שושנת הרוחות זהה לסמל ששימש בעבר את "החברה לשירות ימי עתיד".

הנצחה

ספינת האימונים "עתיד" של בית הספר לקציני-ים עכו נקראת על שם החברה. לקראת השקת ספינת האימונים ב-10 מאי 1990 הפיק בית הספר חוברת המנציחה את החברה ופעילותה.

קריאה נוספת

  • ברוך רוזנברג, ראשית הספנות העברית ועד נמל תל אביב, 1938.
  • ד. מורש, צי הסוחר הישראלי, 'מערכות ים' כ' יולי 1954, עמ' 24-18.
  • זאב הים (רב חובל), ספינות מספרות הוצאת ספרים אחיאסף בע"מ' 1968, ע' 160–179.
  • זאב הים (רב חובל), נתיבי ים, עמ' 59–61.
  • צבי הרמן, הכובשים בים נתיבה הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978 ע' 53–59.
  • נמרוד אשל, הקברניט דאוטי נשלח לגמלאות, סיפורים קצרים מנקודת ראות קצין סיפון באוניות החברה, ספרית פועלים, 1991.
  • דניאלה רן, תרומתה והשפעתה של העלייה הגרמנית להתפתחות הספנות בארץ ישראל עבודת מאסטר במכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה,
  • יעקב המל, אניית המנוע עתיד מכתב לאבשלום מנהל המוזיאון הימי הלאומי, 18 בפברואר 1999.
  • שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים "אסופת זכרונות ההעפלה", הוצאת קרן הפלי"ם, 2001, עמ' 22.
  • אברהם זהר ומאיר פעיל, הפלמ"ח הימי (פלי"ם), הוצאה לאור משרד הביטחון, 2001, עמ' 18.
  • הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, הוצאת אפי מלצר בע"מ 2005 עמ' 12, 188, 235.
  • דניאלה רן, בין ספינה לרציף "תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932", פרדס הוצאה לאור, 2008, עמ' 24, 31-30, 41-37, 43, 46, 49, 68-67, 117-113, 121, 124, 126, 212, 214.
  • הלל ירקוני, הים, האנייה ועם ישראל, פרדס הוצאה לאור, 2009, ע' 9, 49-48, 199-198.
  • דני זמרין, העתיד שחלף "המטען" גיליון 167ספטמבר 2015.
  • קובי כהן-הטב, המהפכה הימית "אחיזת היישוב היהודי בים ובחופי ארץ ישראל 1948-1917" הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2019. עמ' 175–179.

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ סול אדלר היה אביו של אל"ם מייק אלדר מחיל הים.
  2. ^ אביו של אל"ם מיכה לצרוס מחיל הים.
  3. ^ אסתר דיאמנט הייתה בתו של מכונאי ראשי רוזנטל ועוד כילדה הפליגה באניות החברה.
  4. ^ לאחר תקופה קצרה חזרה לעבודה עם פלסתר על העין.
  5. ^ קיימת סברה כי מטרתה המוסתרת של משפחת בורכרד הייתה להוציא את הונה מגרמניה. בתוקף הסכם העברה שאפשר ליהודים להוציא עד 1000 ליש"ט מגרמניה.
  6. ^ מימין לשמאל שורה עליונה:ורנר פרוידנברג - רב מלחים, שני מסיקים מצריים, נוילנד - כלכל ראשי, אסא (הגבוה עם הכובע) - מכונאי ראשי, אליעזר אקסל (עם המשקפת) - רב חובל, פאול קריגל (עם המשקפת) - קצין ראשון, בל – טבח, ערבי מצור, הרץ (עם הז'קט) – מכונאי שני.
    שורה אמצעית: ציון יוחנה – מלח, מלאכי אפרת – נער סיפון, ג'וני טורטל – מלח, טפי סמולנסק – מלח
    יושבים: שכטר - מכונאי, ליפשיץ – מכונאי

הערות שוליים

  1. ^ רב חובל זאב הים, נתיבי ים עמ' 60.
  2. ^ דני זמרין, העתיד שחלף המטען, גיליון 167, עמ' 28.
  3. ^ הלל ירקוני, עמ'10-9.
  4. ^ רב חובל יקב המל פרטים היסטוריים על א.מ. עתיד מוזיאון הימי הלאומי
  5. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 12
  6. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 14.
  7. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 16.
  8. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 29
  9. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 26
  10. ^ שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים 2001, עמ' 22.
  11. ^ ר/ח הלל ירקוני, "ספינות מעפילים מ-א' עד ת", ע' 61.
  12. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 32.
  13. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 37.
  14. ^ יהודה בן-צור ויוסקה רום, פרשת הספינה 'לילי', באתר הפלי"ם.
  15. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 34.
  16. ^ אליעזר טל, מבצעי חיל הים במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות,1964, עמ' 190.
  17. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 113.
  18. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 148.
  19. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 188.
  20. ^ עזרא להד ותמר שנהר, א.מ. עמל חזרה מתעלת סנט לורנס, "מערכות" "ביטאון חיל הים" מרץ 1960, עמ' 100.
  21. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 189.
  22. ^ 22.0 22.1 רב חובל זאב הים, נתיבי ים עמ' 61.
  23. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל 2002-1927, עמ' 235.
  24. ^ אתר חברת בורכרד ספנות
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0