רבי חדותא בירבי אברהם
רבי חֶדְוְתׇא בירבי אברהם (בכתיב ארץ ישראלי חֶדְוְתׇה) היה פייטן קדום שפעל בדרום איטליה בתחילת המאה התשיעית. סגנון פיוטיו ממקם אותו בין אחרוני הפייטנים הקלאסים לבין ראשוני פייטני איטליה.
שמו
ככל הנראה שמו של רבי חדותא הוא בארמית ומשמעותו מקבילה לשם העברי 'שמחה'.
ברוב פיוטיו הוא חותם 'חדותא', אך בפיוט המשלש ששרד מהקדושתא שלו לשבועות, הוא חתם 'חדותה'. בארמית הבבלית מקובל לסיים מילים באות א ובארמית הארץ ישראלית מקובל לסיים מילים באות ה, ולטענת פליישר העובדה שרבי חדותא חתם את שמו בשני הכתיבים מראה על מקומו בדרום איטליה הקדומה שהייתה מושפעת מהמרכז הארץ ישראלי והמרכז הבבלי כאחד.
זמנו
בפיוט 'ה' מלכנו' שכתב רבי חדותא לחג הסוכות, הוא כותב ”איה חסדיך הראשונים \ ועד מתי נעבוד לאדמונים \ והרי יש לנו שבע מאות וששים וחמש שנים”, בפשטות פיוט זה נכתב בשנת 765 לחורבן בית המקדש שהיא שנת 833 לספירה. עזרא פליישר טוען שככל הנראה התאריך הוא אותנטי ולא תיקון של מעתיק מאוחר שביקש להתאים את הפיוט לזמנו שכן הפיוט נמצא בכתב יד מהמאה האחת עשרה ואם למעתיקים שבין המאה השמינית לאחת עשרה לא תיקנו את התאריך אין סיבה להניח שדווקא בתחילת המאה השמינית היא מי שחש שהתאריך מוקדם מידי ותיקן אותו.
פליישר טען, שתאריך זה עולה בקנה אחד עם התיארוך העולה מסגנון פיוטיו של רבי חדותא, שכן כמה תופעות בפיוטיו משייכות אותו לשלהי התקופה הקלאסית בפייטנות, וניכר שהוא מאוחר לזמנו רבי פנחס הכהן מכפרא שפעל במאה השמינית, ונחשב לאחד מאחרוני הפייטנים הקלאסים.
מקומו
בכל פיוטיו של רבי חדותא אויבי ישראל הם האדומים שמסמלים את הנוצרים, והוא כלל לא מזכיר את הערבים, על אף שזמנו הוא אחר הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, לפי פליישר, תופעה זו מלמדת שהוא לא ישב בארץ ישראל אלא במדינה נוצרית, שבה עדיין סבלו היהודים מרדיפות הנוצרים, וכיבושי האסלאם לא השפיעו על מצבם. בגוף היוצר שכתב רבי חדותא לחג הסוכות הוא כותב ”גדול אתה ואין לך שני \ גודלך אביע בלשוני \ בלקיחת יום ראשון ושני”, פליישר למד ממשפט זה שבמקומו של רבי חדותא נהגו לחגוג יום טוב שני של גלויות. בכך יש הוכחה נוספת שרבי חדותא לא בעל בארץ ישראל אלא באחת מקהילות הגולה.
כמה וכמה מאפיינים בפיוטיו של רבי חדותא זהים לתופעות שקיימות רק בפייטנות האיטלקית ולכן שיער פליישר שמקומו של רבי חדותא היה בדרום איטליה, שהייתה חלק מהאימפריה הביזנטית. רבי חדותא הוא הפייטן הראשון שידוע ממרכז פייטני זה, וכמה עשרות שנה אחריו פעלו סילנו ואמיתי בן שפטיה שפיוטיהם בעלי מאפיינים דומים לפיוטים של רבי חדותא.
בגוף היוצר שכתב רבי חדותא לסוכות יש סטרופות קדוש מתחלפות [1] שאינם משורשרות למילה האחרונה של קטע הפיוט שלפניה. תופעה זו לא קיימת באף אחד מגופי היוצר שנכתבו במזרח בכל תקופות הפייטנות, אבל היא משותפת לכל מערכות היוצר שנכתבו במרכז הפייטני באיטליה ושלוחותיו באשכנז וצרפת. לדעת פליישר, תופעה זו היא ראיה גמורה לכך שרבי חדותא משתייך למרכז הפייטני האיטלקי.
גם מתכני מערכת היוצר של רבי חדותא עולה שהוא פעל באיטליה, שכן למרות שמערכת היוצר מיועדת לחג הסוכות, רבי חדותא דן בה בהרחבה גם בבריאת העולם. בפייטנות המזרחית, העיסוק בבריאת העולם הוא מצומצם, ועוסקים בו בעיקר יוצרות המיועדים לפרשת בראשית. לעומת זאת, באיטליה ובפייטנות המרכז-ארופית כולה, מקובל מאוד שכל מערכת יוצר לאחד מהמועדים עוסקת בנוסף לנושאי החג גם בתיאור בריאת העולם.
בפיוט שכתב רבי חדותא לפורים הוא מתאר שהמן ובניו ניתלו על 'פורקא'. פורקא היא שיטת המתה בתלייה שהייתה נהוגה באירופה המערבית כתחליף לצליבה, כדי לא לפגוע בכבודו של ישו, שיטה זו לא הייתה מוכרת במזרח. גם עובדה זו מוכיחה שמקומו של רבי חדותא היה באיטליה. מילה זו מופיעה גם במגילת אחימעץ בתוך משפט שירי שמיוחס לפייטן רבי סילנו שפעל בעיר ונוסה שבדרום איטליה במחצית השנייה של המאה התשיעית, שנים מעטות לאחר זמנו של רבי חדותא.
בפיוטיו של רבי חדותא יש כמה וכמה מילים הלקוחות מהיוונית. תופעה זאת מובנת על פי מיקומו של רבי חדותא בדרום איטליה שנשלטה בתקופה זו בידי האימפריה הביזנטית ושפת הדיבור בה הייתה יוונית.
הפולמוס על זהותו
בשנת 1929 הדפיס אלבוגן קדושתא ליום כיפור שבכתב היד שבה היא מופיעה היה מצוין שמחברה הוא "רבי חדותא". במקביל התגלתה מערכת קדושתאות למשמרות הכהונה שהייתה חתומה 'הדותהו'. גילויים של שני הפייטנים בעלי השמות הנדירים והדומים יצר פולמוס בשאלה האם מדובר בפייטן אחד או בשני פייטנים. א"מ הברמן [2] וי"נ אפשטיין סברו שמדובר בפייטן אחד שלעיתים חתם את שמו באות ה' ולעיתים באות ח', תופעה קיימת אצל פייטנים ארץ ישראלים שהגו את אותיות אהח"ע באופן זהה. לעומתם, מנחם זולאי סבר שהחתימות השונות מעידות שהדותהו וחדותא הם שני פייטנים שונים[3].
בשנת 1962 פרסם זולאי פיוטים נוספים החתומים 'חדותא' והוכיח מכוח סגנונם ותכניהם שלא יתן ש'חדותא' והדותהו הם אותו אדם, שכן מפיוטי חדותא עולים מנהגים וסגנונות מאוחרים שמקשים למקמו בארץ ישראל הביזנטית (שהם זמנו ומקומו של הדותהו), וניכרת השפעה רבה של פיוטי רבי אלעזר הקליר שככל הנראה פעל אחרי הדותהו בעל הפיוטים למשמרות. בשנת 1983 הדפיס פליישר שבעתא החתומה 'הדותהו חזק' והוכיח ממנה ששמו של בעל הקדושתאות למשמרות היה 'הדותהו' כפי שעולה גם מהאקרוסטיכון בקדושתאותיו ולכן אין מקום לזהות בין חדותא להדותהו שהרי ההבדל בין חתימותיהם הוא לא רק באותיות דומות הגיה כמו חילופי ח-ה וא-ה אלא גם באות נוספת שקיימת בכל חתימותיו של הדותהו ואף לא פעם אחת בחתימותיו של חדותא. בנוסף, טען פליישר שגם אם חתימותיהם היו זהות לחלוטין היה צורך להניח שמדובר בשני פייטנים שונים בעלי שם זה, מכיוון שהפער בין סגנונום של פיוטי הדותהו לפיוטי חדותא משקף פערי זמן ומקום גדולים מכדי שיהיה ניתן לגשר עליהם ולהניח ששני הסגנונות יצאו מתחת ידו של אותו אדם [4].
פיוטיו
מפייטנותו של רבי חדותא שרדו קטעים מעטים, שכן הוא פעל במרחק מהגניזה, ובקהילות איטליה נדחקו פיויטיו על ידי פיוטיהם של הבאים אחריו.
בידנו נמצאים (בשלמותם או באופן חלקי), 5 מערכות יוצר (לר"ה, ליו"כ, לשמיני עצרת ושני מערכות לסוכות) של רבי חדותא וכן שלוש שבעתות (לשבת רגילה, לשבועות, ולמנחה של פסח), קטעים מקדושתא לשבועות, ופיוט הרחבה לקרובת י"ח לפורים.
הרכב זה של פיוטיו מראה על גיוון גם בסוגי הפיוטים וגם בימים שהם יועדו להם, שכן רבי חדותא הקיף את רוב מעגל השנה בפיוטיו, וסביר להניח שכתב פיוטים גם למועדים נוספים, אך הם לא שרדו.
מאפיינים ייחודיים בפיוטיו
פיוטיו של רבי חדותא מבוססים רבות על פיוטיו של רבי אלעזר הקליר אך יש כמה מאפיינים שבהם הוא שונה מהקליר ומשאר הפייטנים הקלאסים, ומייצג מסורת מאוחרת יותר שמהווה מעבר בין הפייטנות הקלאסית לפייטנות האיטלקית.
בכמה ממערכות היוצר של רבי חדותא יש סילוק המעביר בין גוף היוצר לפסוק 'קדוש קדוש קדוש', תופעה נדירה ביוצרות שנכתבו במזרח, אך נפוצה ביותר בפייטנות האיטלקית ושלוחותיה.
בפיוטיו של רבי חדותא כמעט אין שימוש בסיומות מקראיות[5], שהיו נפוצות ביותר במזרח בתקופתו, ואין כמעט יצירה פייטנית מהתקופה המזרחית המאוחרת שאינה משתמשת בטכניקה זו. לעומת זו בפייטנות האיטלקית הקדומה (עד זמנו של שלמה הבבלי) שבה אין שימוש מרובה בסיומות מקראיות. בגוף היוצר שלו לסוכות, הוא מביא משפטים מהסילוק 'אקחה בראשון' של רבי אלעזר הקליר במקום שבו אמורות לבוא סיומות מהמקרא. תופעה זו מראה על הבקיאות הרבה של קהילתו בפיוטי הקלירי ורמת ההערצה לקלירי. גם תופעה זו מתאימה לאיטליה, בה הפכו פיוטי הקליר לחלק בלתי נפרד מהתפילה.
רבי חדותא כתב שבעתא בעלת אורך קצר מהרגיל (כשלוש שורות לכול פסקה), שיועדה לתפילת מנחה של פסח. כמעט ואין תיעוד על מנהג לומר שבעתות בתפילת מנחה. אחד המקורות היחידים המתעד מנהג זה הוא כתב יד שמכונה במחקר 'סדר חיבור ברכות' ומייצג את המנהג באיטלקי הקדמון. במקור זה מובאות כמה וכמה שבעתות למנחה. כמה מהשבעתות המובאות בסדר חיבור ברכות קצרות ביותר ודומות בהקפן וצורתם לשבעתא שחיבר רבי חדותא.
בפיוט שחיבר רבי חדותא לפורים, הוא משתמש בשיטת 'משקל המילים' לפיה לכל שורה בפיוט יש מספר זהה של מילים. שיטה זו אינה נפוצה במזרח, אך היא שיטת השקילה הנפוצה ביותר באיטליה ובפייטנות המרכז ארופית.
בכמה מפיוטיו של רבי חדותא[6] הוא משתמש בטכניקת חריזה מעין אזורית שבה בכל בית יש חרוז מתחלף אך המילה האחרונה בכל בית זהה. טכניקה זו כמעט ולא קיימת בפייטנות עד תקופתה של הפייטנות הספרדית. הפייטן היחיד לפני רבי חדותא שהשתמש בשיטה זו הוא רבי פנחס הכהן מכפרא ביוצר שלו לפרשת פרה.
גם צורות חתימת האקרוסטיכונים בפיוטי רבי חדותא הן יחודוית. בשבעתא למנחה של פסח, הוא משלב כמעט את כל מילות הפיוט באקרוסטיכון אלפביתי (חוץ מהשורה שלישית בכל ברכה שמוקדשת לחתימת שמו). בשבעתא לשבועות הוא משתמש באקרוסטיכון מפואר, בבית הראשון האקרוסטיכון הוא אבגד בשני בגדה בשלישי גדהו וכן הלאה.
תפוצת פיוטיו
מערכת היוצר שלו לשמיני עצרת נכנסה למחזור כמנהג קהילת קנדיה שבאי כרתים ושרדה בכתב יד של מחזור בנוסח זה. דומה לשאר פייטני איטליה הקדומים, פיוטיו של רבי חדותא התגלגלו גם למזרח התיכון והעתקות מהם נמצאו בגניזה הקהירית.
פיוט המשלש ששרד מהקדושתא של רבי חדותא לשבועות עובד על ידי הפייטן יהושע החבר בן דוסא אלדאקי, שפעל בלטקיה שבסוריה במאה העשירית.
פיוטיו של רבי חדותא נאמרו בקהילות שונות גם בתקופות מאוחרות. בספר המליצה שכתב רבי שלמה ב"ר שמואל מהעיר ג'ורנג'אנג שבטורקסטאן, שהוא מילון עברי - פרסי, מצוטטים כמה מילים מפיוט של רבי חדותא ליום כיפור.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מנחם זולאי, "שירים חדשים של רבי חדותא", תרביץ, כב [א] (תשרי תשי"א), עמ' 28–42, באתר JSTOR
- עזרא פליישר, "חדותא בירבי אברהם – ראשון לפייטני איטליה?", 'איטליה' ב (תשמ"א), עמ' ז–כט, באתר Academia.edu
- עזרא פליישר, "חדותה (!)", 'איטליה' יג–טו (תשס"א), עמ' ט–ל, באתר Academia.edu
- י"נ אפשטיין, "חדותא", תרביץ, יב [א] (אב ת"ש), עמ' 78, באתר JSTOR
- פיטר ש' לנרד, עיונים בהתפתחותה של האסכולה האיטלקית באיטליה, עמודים 32–36, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בן-גוריון, תשס"ו
הערות שוליים
- ^ כלומר משפטי פזמון המסתימים במילה 'קדוש' ובאים לאחר כל שלוש בתים בפיוט
- ^ א"מ הברמן, ברכות מעין שלוש ומעין ארבע, ידיעות המכון לחקר השירה העברית, באתר היברובוקס
- ^ מנחם זולאי, לתולדות הפיוט בארץ ישראל-הדותה וחדותא, ידיעות המכון לחקר השירה העברית ה, תרצ"ט, באתר היברובוקס
- ^ עזרא פליישר, הדותה-הדותהו-חדותא- פולמוס ושברו, תרביץ, באתר JSTOR
- ^ חוץ מהיוצר שלו לשמיני עצרת שבו יש סיומות מקראיות
- ^ בגוף היוצר לראש השנה ובזולת לסוכות
