חוברט פלינק
 | |
| לידה |
25 בינואר 1615 קלווה |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1660 (בגיל 45) אמסטרדם |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות | תור הזהב של הולנד |
| השפעה מ | רמברנדט |
חוברט (או חובארט) טיוניסזון פלינק (בהולנדית: Govert, או Govaert Teuniszoon Flinc; 25 בינואר 1615 – 2 בפברואר 1660) היה צייר הולנדי מתקופת תור הזהב של הולנד.
ביוגרפיה
פלינק נולד בעיר קלווה, בירת דוכסות קלווה, שהייתה באותה עת תחת שליטת הרפובליקה ההולנדית המאוחדת. אביו ייעד אותו לעסוק במסחר במשי, אך בשל תשוקתו לציור ולרישום, נשלח ללייוורדן, שם התגורר בביתו של לאמברט יעקובזון, מנוניטי שהיה מוכר יותר כדרשן נודד מאשר כצייר.[1]
בליוורדן פגש פלינק את יעקב באקר, וחברותו עם אמן צעיר נוסף חיזקה את החלטתו להקדיש את חייו לציור. שכניו של יעקובזון היו בני משפחת ואן איילנבורג, שאחד מהם, רומברטוס ואן איילנבורג, היה אביה של ססקיה, אשתו של רמברנדט. בני משפחה אחרים חיו באמסטרדם ועסקו באמנות, מקצועית או חובבנית. תלמידיו של יעקובזון, וביניהם פלינק, נחשפו לסגנונו של רמברנדט באמצעות קשריהם עם משפחת ואן איילנבורג. כאשר הגיע הצייר וההיסטוריון יואכים פון זנדרארט להולנד בשנת 1637, היה פלינק מוכר כבר כאחד מתלמידיו המובילים של רמברנדט, והתגורר בביתו של סוחר האמנות הנדריק ואן איילנבורג באמסטרדם.[1]
בין השנים 1636 ל-1648 עבד פלינק בהשפעת סגנונו של רמברנדט. בתקופה זו החל לצייר על נייר כחול, טכניקה שאימץ לצד חבריו יעקב באקר ויעקב ואן לו. עם זאת, כמחפש אחר מוניטין כצייר היסטורי, הושפע מהסגנון הדינמי של פטר פאול רובנס, דבר שהוביל להזמנות רבות לציורים רשמיים ודיפלומטיים. קשריו עם קלווה הפכו למשמעותיים יותר עם הזמן, והוא התקבל בחצרו של פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, אשר שלט בדוכסות קלווה ונשא לאישה בשנת 1646 את לואיזה הנרייטה מהולנד. כמו כן, זכה לפטרונותו של יוהאן מאוריץ ואן נסאו-זיגן, שמונה לסטאדהאודר של קלווה בשנת 1649.[1]
בשנת 1652 הפך פלינק לאזרח אמסטרדם, ובשנת 1656 נישא ליורשת העשירה סופי ואן דר הובן, בתו של אחד ממנהלי חברת הודו המזרחית ההולנדית. פלינק היה דמות מוכרת בקרב האליטה הפטריקית של העיר, אשר כללה את האחים קורנליס ואנדריס דה חראף (אנ'), האלדרמן יאן סיקס, המשורר יוסט ואן דן פונדל והגזבר יוהנס אייטן בוגארד. ביתו, אשר היה מלא ביציקות קלאסיות, תלבושות ואוסף תחריטים נרחב, אירח לעיתים קרובות את יוהאן מאוריץ. פלינק נפטר באמסטרדם ב-2 בפברואר 1660.[2]
יצירות
יצירתו המוקדמת ביותר של פלינק היא דיוקן של אישה משנת 1636, המוצג בגלריה בבראונשווייג. יצירתו הראשונה בנושא מקראי היא "יצחק מברך את יעקב" (1638), המוצגת ברייקסמוזיאום שבאמסטרדם. שתי יצירות אלה מציגות השפעה מובהקת של רמברנדט, הן בעוצמת הביצוע והן בחמימות גוני העור. ציורים נוספים בסגנון זה כוללים את "ארבעה שומרי אזרח" (1642) ו"שנים-עשר מוסקטרים עם נשיאם היושב בכורסה" (1648), המוצגים בבית העירייה של אמסטרדם. יצירתו המרשימה ביותר בז'אנר זה היא "שלום מינסטר" ברייקסמוזיאום, ציור הכולל 19 דמויות בגודל טבעי בעלות הבעות מלאות חיים וצבעים ברוח רמברנדט.[3]
תקופתו המאוחרת של פלינק מתאפיינת בציורים בעלי קומפוזיציה מורכבת יותר, אך עם זאת לוקים לעיתים בצבעוניות צעקנית ובביצוע רדוד, כפי שניתן לראות ב"מרקוס קוריוס דנטאטוס דוחה את מתנות הסאמניטים" ו"שלמה מקבל את החוכמה", השוכנים בארמון המלכותי של אמסטרדם שעל ככיכר דאם.[3]
כרונולוגיית יצירותיו כוללת גם את "הזקן האפור" (1639) בדרזדן, "קשת צעיר" (1640) באוסף וולאס, "נערה" (1641) בלובר, דיוקן זוגי (1646) ברוטרדם ודיוקן אישה (1651) בברלין.[3]
בנובמבר 1659 הוזמן פלינק לצייר סדרת 12 ציורים עבור עיריית אמסטרדם, אשר נועדו להציג ארבע דמויות הרואיות (דוד, שמשון, מניאוס קוריוס דנטאטוס והורציוס קוקלס) וכן סצנות מההיסטוריה של הבטאווים והרומאים. הוא לא הספיק להשלים את ההזמנה, ורק הסקיצות נותרו בידיו. לאחר מותו, הוזמן רמברנדט להשלים את אחת מהיצירות והפיק את "קונספירציית קלאודיוס ציוויליס", אך יצירה זו נדחתה על ידי הרשויות.[3]
גלריית יצירות
-
דיוקנו של פטר דה חראף -
-
נוף עם אובליסק. נחשב בטעות היסטורית כיצירה של רמברנדט. הוא נגנב בשנת 1990 ממוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר. בוסטון. -
פלוגת המיליציה של מחוז XVIII בפיקודו של קפטן אלברט בס (1645) (רייקסמוזיאום, אמסטרדם) -
דיוקן קורנליס ביקר (1654)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Chisholm 1911, p. 519.
- ↑ Chisholm 1911, pp. 519–520.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Chisholm 1911, p. 520.
חוברט פלינק41234951Q550401