חופש כלכלי (יכולת לפעול)

חופש כלכלי או חירות כלכלית, הוא הביטוי ליכולת של אנשים לקבל החלטות כלכליות. זהו מונח המשמש בדיונים של מדיניות כלכלית וכמו גם בפילוסופיה של הכלכלה. גישה אחת לחופש כלכלי מגיעה מהמסורת הליברלית המדגישה את חשיבותם של שווקים חופשיים , סחר חופשי ורכוש פרטי. גישה אחרת מרחיבה את מחקר כלכלת הרווחה של בחירה אישית, ולהגדרתה, חופש כלכלי גדול יותר מגיע ממערך גדול יותר של בחירות אפשריות. תפיסות אחרות של חופש כלכלי כוללות את הזכות לרמת חיים נאותה.

נקודת המבט הליברלית של השוק החופשי מגדירה חירות כלכלית כחופש לייצר, לסחור ולצרוך סחורות ושירותים שנרכשו ללא שימוש בכוח, הונאה, גניבה או רגולציה ממשלתית. הדבר בא לידי ביטוי בקיומם של שלטון חוק, זכויות הקניין וחופש החוזים, ומאופיין בפתיחות חיצונית ופנימית של השווקים, בהגנה על זכויות הקניין ובחופש היוזמה הכלכלית.

ישנם מספר מדדים של חופש כלכלי המנסים למדוד את החופש הכלכלי של השוק החופשי. בהתבסס עליהם, מחקרים מצאו שצמיחה כלכלית גבוהה קשורה לציונים גבוהים יותר בדירוג השוק החופשי. מבקרי גישה זו טענו כי מדדי החופש הכלכלי מבלבלים בין מדיניות ובין תוצאות מדיניות שאינן קשורות זו לזו, על מנת להסתיר מתאמים שליליים בין צמיחה כלכלית למדיניות שוק חופשי, כגון שחיתות נמוכה כאינדיקטור לחופש כלכלי.

חופש כלכלי בהשקפה ליברלית

המוסדות הדרושים לחופש כלכלי

זכויות קניין פרטי

ערך מורחב – זכות הקניין

על פי השקפת השוק החופשי הליברלית, מערכת בטוחה של זכויות קניין פרטי היא חלק הכרחי של חופש כלכלי. מערכות כאלה כוללות שתי זכויות עיקריות: הזכות לשלוט בקניין וליהנות ממנו, והזכות להעביר רכוש באמצעים וולונטריים.

לפי ארננדו דה סוטו , חלק גדול מהעוני במדינות העולם השלישי נגרם בגלל היעדר מערכות חוקים מערביות וזכויות קניין מוגדרות היטב ומוכרות אוניברסלית. דה סוטו טוען כי בגלל מחסומים משפטיים ומכיוון שלעיתים קרובות לא ברור מי הבעלים של איזה נכס, אנשים עניים במדינות הללו אינם יכולים להשתמש בנכסיהם כדי לייצר יותר עושר.

חופש החוזים

חופש החוזים הוא הזכות לבחור את הצדדים לחוזה ולסחור איתם בכל תנאי שהאדם רואה לנכון. חוזים מאפשרים לאנשים ליצור כללים משפטיים הניתנים לאכיפה ומותאמים למצבם הייחודי. סכסוכים הנובעים מחוזים נפתרים בדרך כלל על ידי הרשות השופטת, אך לא כל החוזים צריכים להיאכף על ידי המדינה. לדוגמה, בארצות הברית יש מספר רב של בתי דין לבוררות הפותרים סכסוכים על פי המשפט המסחרי הפרטי. במדינות אחרות, כמו ישראל, קיימת אופציה של הסכם בוררות.

במובנו השלילי, חופש החוזים הוא חופש מהתערבות ממשלתית ומשיפוטים ערכיים כפויים של הוגנות. המושג "חופש החוזים" קיבל את אחד הביטויים המשפטיים המפורסמים ביותר שלו ב-1875 על ידי המשפטן היהודי-בריטי סר ג'ורג' ג'סל :

אם יש דבר אחד יותר ממה שמדיניות ציבורית מחייבת, הוא שלאנשים בוגרים ומבינים היטב יהיה החופש המרבי להתקשר, ושהחוזים שלהם, כאשר הם נחתמים באופן חופשי ומרצון, ייחשבו קדושים וייאכפו על ידי בתי משפט לצדק. לכן, יש לשקול את המדיניות הציבורית העליונה הזו - שאי אפשר להתערב בקלות בחופש החוזים.

בארצות הברית, בתי משפט קבעו לעיתים כי החוקה האמריקאית מגנה על חופש החוזים. כך לדוגמה, בית המשפט העליון של ארצות הברית ביטל הגבלות חוקיות על שעות העבודה של אופים מכיוון שעל פי עובדות המקרה, בית המשפט מצא כי השעות "אינן מסוכנות בשום מידה למוסר או במידה ממשית ומשמעותית לבריאות העובדים". מקרה עדכני יותר היה בשנת 2023, כאשר בית המשפט העליון של ג'ורג'יה מצא כי חוק הדורש מיועצות הנקה להיות בעלות רישיון מטעם המדינה מפר את חוקת המדינה.

חופש פוליטי

תומכי השוק החופשי טוענים כי חירויות פוליטיות ואזרחיות התרחבו במקביל לכלכלות מבוססות שוק, ומציגים ראיות אמפיריות התומכות בטענה שחירויות כלכליות ופוליטיות קשורות זו בזו.

בספרו קפיטליזם וחירות פיתח מילטון פרידמן את טענתו של פרידריך האייק כי חירות כלכלית, אף שהיא עצמה מרכיב חשוב ביותר של חירות מוחלטת, היא גם תנאי הכרחי לחירות פוליטית. הוא ציין כי שליטה ריכוזית בפעילות הכלכלית תמיד לוותה בדיכוי פוליטי. לדעתו, האופי הוולונטרי של כל העסקאות בכלכלת שוק חופשי והגיוון הרחב שהיא מאפשרת, הם איומים מהותיים על מנהיגים דכאניים ומפחיתים מאוד את כוח הכפייה. באמצעות ביטול השליטה הריכוזית בפעילויות הכלכליות, הכוח הכלכלי מופרד מהכוח הפוליטי, והאחד יכול לשמש כמשקל נגד לשני. פרידמן סבור שהקפיטליזם התחרותי חשוב במיוחד לקבוצות מיעוט, מכיוון שכוחות שוק לא אישיים מגנים על אנשים מפני אפליה בפעילותם הכלכלית מסיבות שאינן קשורות לפרודוקטיביות שלהם.

הכלכלן האוסטרי לודוויג פון מיזס טען שחופש כלכלי ופוליטי תלויים זה בזה, וכי הרעיון שניתן לשמר חופש פוליטי בהיעדר חופש כלכלי, ולהפך, הוא אשליה. חופש פוליטי הוא פועל יוצא של חופש כלכלי. לטענתו, אין זה מקרה שעידן הקפיטליזם הפך גם לעידן השלטון של העם.

האייק טען בספרו הדרך לשעבוד כי "שליטה כלכלית אינה רק שליטה על מגזר בחיי אדם שניתן להפריד אותה מהשאר, היא השליטה באמצעים לכל מטרותינו". האייק ביקר את המדיניות הסוציאליסטית כמדרון חלקלק שיכול להוביל לטוטליטריות, משום ששליטה בכלכלתו של האדם, מובילה בהכרח לשליטה גם בהיבטים אחרים של חייו.

מדדי חופש כלכלי

הסקרים השנתיים החופש הכלכלי של העולם (EFW) ומדד החופש הכלכלי (IEF) הם שני מדדים המנסים למדוד את החופש הכלכלי במדינות העולם. מדד EFW, שפותח במקור במכון פרייזר הוא ככל הנראה בשימוש הרב ביותר במחקרים אמפיריים.

ציון החופש הכלכלי של העולם כולו גדל במידה ניכרת בעשורים האחרונים. הציון הממוצע עלה מ-5.17 ב-1985 ל-6.4 ב-2005. מבין המדינות ב-1985, 95 מדינות הגדילו את הציון שלהן, שבע ראו ירידה ושש נותרו ללא שינוי. על פי מתודולוגיית מדד החופש הכלכלי לשנת 2008, החופש הכלכלי העולמי גדל ב-2.6 נקודות מאז 1995.

ביקורת

טבעו של החופש הכלכלי שנוי לעיתים קרובות במחלוקת. רוברט לוסון, מחבר שותף של מדד EFW, מכיר בעצמו בחסרונות הפוטנציאליים של מדדי החופש: "מטרת מדד ה-EFW היא למדוד, ללא ספק באופן לא מדויק, את מידת החופש הכלכלי הקיימת".

מבקרי המדדים מתנגדים גם להכללת אמצעים הקשורים לעסקים כמו אמנות תאגידיות והגנה על קניין רוחני. כלכלנים פרוגרסיביים טוענים שהמדדים הם "ברומטר גרוע של חופש בפירוש רחב יותר שלו או של שגשוג".

חופש כלכלי בהשקפה סוציאליסטית

ההשקפה הסוציאליסטית של חופש כלכלי תופסת את החירות כמצב קונקרטי בניגוד למושג מופשט או מוסרי. תפיסה זו של חירות קשורה קשר הדוק לתפיסה הסוציאליסטית של היצירתיות האנושית ולחשיבות המיוחסת לחופש היצירה. סוציאליסטים רואים ביצירתיות היבט חיוני של הטבע האנושי, ובכך מגדירים את החירות כמצב קיום שבו אנשים מסוגלים לבטא את יצירתיותם ללא הפרעה שנגרמת מאילוצים של מחסור חומרי ומוסדות חברתיים כפייתיים. מרקסיסטים מדגישים את החשיבות של שחרור הפרט ממה שהם רואים כיחסי ייצור חברתיים כופים, נצלניים ומנוכרים שהוא נאלץ לקחת בהם חלק, כמו גם את חשיבות הפיתוח הכלכלי כמספק את הבסיס החומרי לקיומו של מצב חברתי שבו יש מספיק משאבים כדי לאפשר לכל פרט לממש את היצירה האמיתית שלו.

חופש כלכלי בהשקפה של חירות חיובית

אמרטיה סן וכלכלנים אחרים סבורים שחופש כלכלי נמדד במונחים של מערך האפשרויות הכלכליות העומדות לרשות הפרט. להגדרתם, חופש כלכלי הוא גדול יותר כאשר ליחידים יש יותר אפשרויות כלכליות זמינות - כאשר, במובן טכני מסוים, מערך הבחירה של הפרטים מתרחב.

ניתן להשתמש בהבחנה של ישעיה ברלין בין חירות חיובית לחירות שלילית. הליברלים הקלאסיים מעדיפים התמקדות בחירות שלילית, כפי שעשה ברלין עצמו. לעומת זאת, אמרטיה סן טוען להבנה של חופש במונחים של יכולת לרדוף אחר מגוון מטרות, במה שמהווה חירות חיובית.

חופש ממחסור

פרנקלין דלאנו רוזוולט כלל את החופש ממחסור בנאום ארבע החירויות שלו. רוזוולט הצהיר כי חופש ממחסור, "כאשר מתרגמים אותה למונחים כלל-עולמיים, הכוונה היא להבנות כלכליות שיבטיחו לכל אומה חיים בריאים ושלווים לתושביה, בכל מקום בעולם". במונחים של מדיניות ארצות הברית, הניו דיל של רוזוולט כלל חירויות כלכליות כגון חופש ההתארגנות של האיגודים המקצועיים, כמו גם מגוון רחב של מדיניות התערבות ממשלתית ומיסוי לצורך חלוקה מחדש שמטרתם לקדם חופש ממחסור. בזירה הבין-לאומית, רוזוולט העדיף את המדיניות הקשורה להסכם ברטון-וודס שקבעה שערי חליפין והקימה מוסדות כלכליים בין-לאומיים כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית.

הרברט הובר ראה בחופש הכלכלי חירות חמישית, המבטיחה את הישרדותן של ארבע החירויות של רוזוולט. הוא תיאר את החופש הכלכלי כחופש "לאנשים לבחור את ייעודם, לצבור רכוש כדי להגן על ילדיהם ועל זקנתם, וחופש יוזמה שאינו פוגע באחרים".

חופש ההתאגדות

הצהרת פילדלפיה (המעוגנת בחוקת ארגון העבודה הבין-לאומי) קובעת כי "לכל בני האדם, ללא הבדל גזע, אמונה או מין, יש את הזכות לשאוף הן לרווחתם החומרית והן להתפתחותם הרוחנית בתנאים של חופש וכבוד, של ביטחון כלכלי ושוויון הזדמנויות". ארגון העבודה הבין-לאומי מוסיף וקובע כי "זכותם של עובדים ומעסיקים להקים ולהצטרף לארגונים לפי בחירתם היא חלק בלתי נפרד מחברה חופשית ופתוחה".

ראו גם

• קפיטליזם וחירות
• ליברליזם כלכלי
• החופש לבחור
• לסה פר
• הכנסה בסיסית לכול

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

חופש כלכלי (יכולת לפעול)41782769Q322996