חוק החוזים האחידים
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך כולל דעות וכתוב יותר כהסבר ולא כערך אינציקלופדי; "למעשה, אי אפשר להגיד שיש לנו חופש".
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך כולל דעות וכתוב יותר כהסבר ולא כערך אינציקלופדי; "למעשה, אי אפשר להגיד שיש לנו חופש". |
חוק החוזים האחידים הוא חוק במדינת ישראל.
החוק הראשוני נחקק בשנת 1964 והגרסה המתוקנת שלו הועברה בכנסת בשנת 1982. חוק החוזים האחידים מסדיר מבנה חוזי אשר נעשה בו שימוש בכ-90% מהעסקאות במשק. העסקאות אשר נכנסות תחת קטגוריה של חוזה אחיד הן עסקאות מגוונות מאוד, כגון קניה של מוצרי חשמל למיניהם, חוזי הצטרפות כלקוח לבנק או לכרטיס אשראי, חוזים מול חברות עסקיות שנותנות שירותים כגון שירותי טלוויזיה, אינטרנט, סלולרי ושירותים נוספים.
חוק החוזים האחידים מניח שבמצב של יחסים בין ספק מוצר כלשהו ללקוח, כאשר הספק מציע חוזה אחיד ללקוח, יש נחיתות של הלקוח הן בכוח המיקוח והן בידע. אי אפשר להגיד שהספק גרם לנחיתות הזו, אך זו המציאות הקיימת. כדי לאזן את מה שהתנאים הקיימים גורמים – יש יכולת לחוק להתערב בחוזה כזה, אם התנאים המנויים בחוזה הם בחזקת תניה מקפחת, דהיינו משתמשים באופן לא פרופורציונלי בכוחו של ספק השירות כנגד האינטרס של הלקוח.
חוזה אחיד כיום
החוזים האחידים הנפוצים ביותר, כיום, נעשים דרך רשת האינטרנט. הייחוד הוא לא העובדה שמדובר באינטרנט, זאת טכניקה, הייחוד הוא שמדובר בחוזה שונה מחוזה רגיל במובן הקלאסי.
בחוזה אחיד, מבוקש מהלקוח/ה לאשר הסכמתם לתנאים, אבל רוב רובם של הצרכנים לא קוראים אותם. יש מראית עין של הסכמה אבל למעשה זה לא בדיוק חוזה. זהו בעצם צד אחד הכופה על הצד השני תנאים עם זאת, לא מתרחשת כפיה במובנה הרגיל, כי הצד השני יכול או לקבל את העסקה כפי שהיא או לוותר. יש כביכול אלמנט התחלתי של רצון, מבחינת רצון להיכנס לחוזה, אבל וודאי אין רצון לגבי תנאי החוזה, כי אין שיתוף בתהליך ניסוח החוזה. מבחינת התפיסה הכוללת של השוק, כשהספק מנסח את החוזה האחיד הוא מאפשר לנו לבחור ספק אחר, ואנחנו מגלים שכל הספקים מציעים את אותו הדבר.
למעשה, אי אפשר להגיד שיש ללקוחות חופש, כי אם מחליטים לעזוב ספק אחד, אין להם בסופו של דבר ברירה אלא לכרות חוזה עם ספק אחר שמעמיד אותם באותו מצב (סוג של מונופול). זו הבעיה הגלומה בחוזים אחידים.
מקור וצורך היסטורי במנגנון החוזה האחיד
סוף המאה ה-19 – חוזי הובלה באוניות השתמשו בשטרי מטען אחידים. כתוצאה של המהפכה התעשייתית ושגשוג תהליך הייצור ההמוני, כמו גם הצעת השירות לציבור גדול ורחב- בתחילת המאה ה-20, ניכר כי שוק הצרכנות השתנה והפך את העסקאות הנפוצות מאינטימיות יחסית (מוכר, ישירות אל מול לקוח/ה) אל מכירות "המוניות" בתנאים זהים לקהל גדול מאוד.
קדמו לחוק החוזים האחידים שני פסקי דין תקדימיים, אשר נדונו בישראל, אשר עסקו במודל עוד בטרם נחקק החוק.
•ע"א 90/59 פס"ד שוהם נ' פיינר – מקרה בו אבדה מזוודה של בני הזוג פיינר על ידי החברה. ביהמ"ש קבע שישנה, אולי, בעיה עם החוזה האחיד (אשר פטרה מאחריות ונקבה מחיר גג לפיצויי ללא תלות בשווי הכבודה) אבל זה לא תפקידו של ביהמ"ש לטפל בה. נדחתה תביעתם של התובעים.
- המשפט, כפי שהוא משתקף בפסק הדין, הוא ראי לחברה – החברה עדיין לא ערה לשינויים והמשפט משקף את המצב הסטטי הזה.
•ע"א 401/62 פס"ד צים – מקרה של הגשת מזון מקולקל שגרם לנזק בריאותי לנוסע ששט באוניה. ביהמ"ש במקרה זה נקט עמדה שונה, בה הוא קבע שהתנאים אינם קבילים ועל כן יש לפצות הנוסע, על אף החוזה שפטר אחריות מחברת הספנות.
- עמדת השופטים הייתה ברורה- לא ניתן לפטור אדם או גוף עסקי מאחריות על נזקי גוף, גם עם סעיפי פטור הנקובים בחוזה.
- לאחר חקיקת חוק החוזים האחידים, נקבע כי תניית הפטור שפוטרת בצורה גורפת את צים מנוגדת לתקנת הציבור.
חוק החוזים האחידים עשה מהפיכה בקנה מידה עולמי, היה הראשון מסוגו בעולם, ב-1964, אז לא היה נפוצה התערבות כה מסיבית בחוזים, הקהילה המשפטית לא הייתה מודעת לעוצמת הבעיות. ב-1964 חוקקה מדינת ישראל את החוק, מדינות אירופה יצרו הסדרים שנים רבות מאוחר יותר. גם המשפט האמריקאי התמודד בקושי עם הבעיות האלו. התפיסה של החוק הייתה מין תפיסה מאוזנת, מצד אחד ניתן כוח בידי בית המשפט להתערב בתניה מקפחת בחוזה אחיד, תפיסה מהפכנית, לקחת חוזה ולהתערב בו, בגלל חוסר שוויון כלכלי. כדי לאזן את הדבר הזה, אפשרו לספק לבוא לבית הדין לחוזים אחידים, עם החוזה שהוא ניסח, ולבקש שבית הדין יאשר מראש את החוזה. כלומר, לצד כוח הביטול, ניתן כוח אישור מראש.
הגדרות וסמכויות הקבועות בחוק
•חוזה רגיל: כפוף כללי החוזים הקלאסיים. שני צדדים שמתיישבים לשולחן המשא ומתן ותוך כדי זאת מעצבים את כללי ההתקשרות. שני הצדדים פעילים ושותפים בניסוח החוזה.
•חוזה אחיד: יציר כפיו של מתקשר אחד, שכופה את התנאים בו על הצד השני. הוא לא כופה את עצם הכניסה לחוזה. כלומר, יש נוסח שנקבע על ידי צד אחד שאומר לצד השני – אם תסכים לתנאיי- ייכרת חוזה, אם תסרב- לא ייכרת חוזה.
•תנאי מקפח: חוק החוזים האחידים מונה "תניות מקפחות לדוגמה" (סעיף 4 לחוק), תנאים שלגביהם חלה חזקת של קיפוח, וצריך לראות בהתאם לנסיבות המקרה, האם באמת התנאים הללו הם מקפחים את הצד החלש יותר. אבל, לגבי תנאי אחד, החוק מפגין חוסר סובלנות: סעיף 5- הגבלת זכות הפניה לערכאות. תנאי בחוזה אחיד השולל או מגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות -בטל.
- בית הדין לחוזים אחידים – הקמת גוף שיפוטי, אשר לו תפקיד כפול, גם לאשר מראש את החוזה למשך תקופה של 5 שנים וגם לבטל תנאים מקפחים בחוזים אחידים.
- בית המשפט – סמכות בית הדין לחוזים אחידים לא שוללת את סמכות ביהמ"ש להתערב. זאת, מכיון שסעיף שמירת הדינים (סעיף 24 לחוק החוזים האחידים) קובע שהעילות האחרות קיימות בצד העילה של חוק החוזים האחידים. כלומר, לחוק החוזים האחידים אין שליטה אקסקלוסיבית על החוזה האחיד וגם ביהמ"ש "הקלאסי" רשאי לעסוק בסוגיה.
תגובת בתי המשפט לחוק
'•ע"א 285/73 לגיל טרמפולין נ' נחמיאס, (1974)': משפחת נחמיאס ניזקו כאשר השתמשו בטרמפולינה של "טרמפולין". כנגד תביעתם הציגה "טרמפולין" את סעיף הפטור הכלול בכרטיס הכניסה ובשלט הכניסה, ואשר על-פיו "החברה אינה אחראית לשום תאונה, נזק או חבלה שייגרמו לקופץ".
ביהמ"ש קבע שהניזוקים לא ראו ולא הסכימו לתנאי הפטור. בנוסף, המערערת נהגה ברשלנות. על כן נפסק- לא הגיוני שאדם המזמין אנשים לבוא ולהשתמש בדבר שיש בו סיכון, יפטור את עצמו מכל אחריות. הוא יוכל לנקות את עצמו, רק לאחר שיוכיח שנקט את כל אמצעי הזהירות הסבירים הנדרשים. אולם, אין הוא רשאי להתנער מכל אחריות על סמך תנאי פטור, אפילו אם הובא לידיעת המשתמשים.
•עח"א 1/79 מפעלים לניקוי יבש קשת בע"מ נ' היועמ"ש, (1980): חברת לניקוי יבש כללה בחוזה אחיד שיש לה עם לקוחותיה תנאי המגביל את אחריותה במקרי אובדן/נזק. משהתנגדו המועצה לצרכנות והרשות לצרכנות להכללת התנאי (שתוקן) בחוזה, קיבלה המועצה להגבלים עסקיים את ההתנגדות, וסירבה לאשר את החוזה. בכך עוסק הערעור. השופט י. כהן קבע כי פסילת תנאים מגבילים, אפשרית באחד מתוך שני סוגים של מקרים:
א. כאשר קיים מונופול בשוק.
ב. כאשר רצונם החופשי של הלקוחות נשלל, בשל ליקויי מידע.
במקרה הפרטי הנ"ל- התנאי המגביל נותן יתרון בלתי הוגן למערערת. זהו שירות הניתן לציבור לקוחות נרחב, המכיל שכבות אוכ' רבות ומגוונות, וביניהן פשוטי העם שלא תמיד יבינו את ההסבר הניתן להם (אם באמת יינתן להם). זה דבר שהמחוקק רצה למנוע ועל כן אינו מקובל. •רע"א 1185/97 יורשי מילגרום נ' מרכז משען, (1998): גברת מילגרום, אישה מבוגרת, חתמה על חוזה אחיד עם מרכז משען לצורך כניסתה לבית אבות רגיל. בחוזה, נקבע הסדר בעניין העברה לבית אבות סיעודי (אשר יקר פי 5) אם וכאשר יעלה הצורך. לעניין התשלום נקבע בחוזה, כי על מילגרום לשלם לפי תעריפים שיהיו מקובלים בעת המעבר. לימים, עברה מילגרום לבית אבות סיעודי עד פטירתה ויורשיה סירבו לשלם את החוב בגין בית האבות הסיעודי.
בפסק הדין השופט אהרן ברק מקבל את ערעור היורשים ופוסק לטובתם. ברק מדבר על חוזה המגדיר יחסים, היחסים המיוחדים בין הלקוחה ובין בית האבות, ובעצם מדבר על צדק חברתי בו לגברת מילגרום אין, באמת, חופש בחירה. הוא פועל כאן לטובת האוכלוסייה של דיירי בתי האבות. התוצאה הקונקרטית של פסק הדין היא חריפה – זו תוצאה של צדק חלוקתי. היא אומרת שהדיירת או יורשיה, צריכים לשלם עבור האשפוז הסיעודי אותו תעריף כמו של האשפוז הרגיל. באותו בית אבות, האשפוז הסיעודי יקר, כפי 5 מהעלות הרגילה – וזו התוצאה של השופט ברק שהיא כביכול עונשית כלפי בית האבות והיחס שלו לדייריו. התוצאה לא דרמטית מידי, כי האישה הייתה מאושפזת רק 5 חודשים, כך שבית האבות יכול לספוג את התוצאה הזו.
שינויים עכשוויים לחוק החוזים האחידים
חוק החוזים האחידים חל במקביל לעקרונות הכלליים החלים על חוק החוזים שהחוק. זו אולי אחת הסיבות שבתיקון האחרון לחוק (2014) בכנסת הועברו שינויים שמטרתם לוותר על הפרוצדורה שמאפשרת לספק להגיש לבית הדין לחוזים אחידים חוזה לאישור מראש, רעיון מאזן שהיה פעם. ביטלו אותו אחרי ניסיון של עשרות שנים לאחר הגעה למסקנה כי המנגנון אינו יעיל דיו.
ראו גם
לקריאה נוספת
חוק החוזים האחידים, בספר החוקים הפתוח- חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982
- דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים, (כרך א',פרק 3. 1991).
- דניאל פרידמן, נילי כהן חוזים (כרך ב', פרק 15, "הטעיה ותנאי פטור בחוזה". 1992).
הערות שוליים
- חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982
- ע"א 285/73 לגיל טרמפולין נ' נחמיאס, פ"ד כט (1) 63 (1974)
- עח"א 1/79 מפעלים לניקוי יבש קשת בע"מ נ' היועמ"ש, פ"ד לד(3) 365 (1980)
- רע"א 1185/97 יורשי מילגרום נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145 (1998)
