חוק החירום במצרים
חוק החירום במצרים הוא חוק המופעל בהחלטת הנשיא על מצב חירום אשר מעניק לו סמכויות נרחבות להתמודדות עם משברים. החוק חוקק לראשונה ב-1958 ונקרא חוק 162 לשנת 1958.
היסטוריה
החוק שחוקק על יד הנשיא גמאל עבד אל נאצר היה בשימוש לראשונה רק ב-1967 עם פרוץ מלחמת ששת הימים כאשר מצב החירום הסתיים החליט נאצר להאריך את תוקף החוק, מהלך זה נמשך עד מותו של נאצר ב-1970 אך מיד לאחר מותו המשיך מחליפו אנואר סאדאת את מימוש החוק ושמר עליו בתוקף עד שנת 1980 אז ביטל סאדאת את הארכת החוק. החוק שנמשך 22 שנים רצופות השפיע עמוקות על מצרים ועל מצב זכיות האדם במדינה, ביטול החוק החזיק כ-18 חודשים בלבד עד ההתנקשות באנואר סאדאת ולאחריה כונן יורשו הנשיא חוסני מובארכ את החוק מחדש לתקופה של כשלוש שנים, ב-1984 בתום שלוש השים מהחלטת מובארכ החליט לחדש בשנית את החלת החוק בשלוש שנים נוספות, המהלך חזר על עצמו כל שלוש שנים עד שנת 2003 אז הבטיח מובארכ כי זו הארכה האחרונה במסגרת רפורמות בניהול המדינה וכי החוק יבוטל במאי 2006. באפריל 2006 כחודש לפני תום תוקפו של החוק התרחשו הפיגועים בדהב (אנ') דבר אשר שימש את מובארכ ואפשר לו להאריך את החוק בשנתיים נוספות, ב-2008 על אף ההבטחות לסיום החוק האריך הנשיא את החוק בשנתיים נוספות, בשנת 2010 האריך הנשיא את החוק פעם נוספת אם כי הבטיח שהחוק ישמש רק למלחמה בטרור הסמים, ב-2011 החלו קריאות לביטול החוק לראשונה לאחר כ-30 שנה עקב המהפכה האזרחית. ב-24 בינואר הודיע מוחמד חוסיין טנטאווי שעמד זמנית בראש המדינה כי יבטל את החוק באופן מידי אך לאחר כ-4 חודשים ב-31 במאי תם תוקפו של החוק ולראשונה מזה 31 שנים מצרים לא הייתה תחת מצב חירום, ב-14 באוגוסט 2013 לאחר ההפיכה הצבאית הודיע הנשיא הזמני עדלי מנסור על כניסה מחדש לתוקף של החוק לתקופה של חודש, ההחלטה באה לאחר הפגנות אלימות של אנשי האחים המוסלמים.
סמכויות החוק והשפעתו
עיקרי החוק:
- הגדלת סמכויות המשטרה
- הגבלת פעילות פוליטית לא-ממשלתית כולל הפגנות ברחוב, תרומות לארגונים פוליטיים לא מוכרים.
- הגדלת כוחה של הצנזורה
- מעצר בלתי מוגבל ללא משפט ודיונים של אזרחים על ידי בתי משפט צבאיים.
- הגבלת הזכויות החוקתיות על פי החוקה העדכנית
- איסור על התכנסויות של יותר מחמישה אנשים והגבלת חופש ההתאגדות.
שימוש בחוק
לרוב החוק שימש לרדיפת קבוצות אופוזיציה שונות וככלי למנוע ביקורות על המשטר. בתקופת מובארכ שימש החוק למעצרים המונים של "חשודים" בטענה שאם הממשלה לא תשתמש בחוק החירום יוכלו אנשי האחים המוסלמים להשיג את השלטון במצרים, הדבר הוביל גם להקמת מתקני מעצר בלתי חוקיים, בלתי מתועדים ומוסתרים ומניעה מאנשי אקדמיה, אנשי דת ועיתונאים בעלי השתייכות אופוזיציונית מקבלת עבודה. במסגרת הבחירות בשנת 2010 נעצרו אלפים והוחזקו תקופות ארוכות ללא משפט, מספר האסירים הפוליטיים שנעצרו במסגרת חוק החירום מוערך בכ-30,000 בני אדם.
ראו גם
