חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים)
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 18 בדצמבר 2000 |
| תאריך חקיקה עברי | כ"א בכסלו תשס"א |
| גוף מחוקק | הכנסת החמש עשרה |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 1767, עמ' 80 |
| הצעת חוק | פרטית |
| משרד ממונה | משרד החינוך |
| מספר תיקונים | 3 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס"א–2000 מחייב למסור לספרייה הלאומית שני עותקים של כל דבר דפוס, עיתון, סרט ותקליט היוצאים לאור בישראל. בנוסף מחייב החוק למסור פרסומים כאלה, המקיימים תנאים מסוימים, גם לספריית הכנסת ולגנזך המדינה.
היסטוריה חקיקתית
חובת מסירת ספרים ועיתונים לספריית הפקדה נכללה בפקודת העיתונות המנדטורית משנת 1933[1] הצעת חוק הספרים, שאותה יזם חבר הכנסת זבולון אורלב,[2] באה להחליף את החובה שבפקודת העיתונות תוך תיקונה בפרטים שונים.
החוק אושר בכנסת החמש עשרה ב-18 בדצמבר 2000,[3] ונקבע בו שייכנס לתוקף שישה חודשים מיום פרסומו, כלומר ב-27 ביוני 2001. מאז חקיקתו תוקן החוק שלוש פעמים.
הוראות החוק
החוק מחייב למסור לספרייה הלאומית, בלא תמורה, שני עותקים מכל דבר דפוס (ספר, כתב עת וכו'), עיתון, סרט ותקליט היוצאים לאור בישראל.
בנוסף מחייב החוק למסור לספריית הכנסת עותק אחד מכל דבר דפוס, סרט ותקליט הנחוץ לעבודתה של הכנסת ומכל עיתון, תמורת רבע ממחירו הקטלוגי בתוספת עלות המשלוח בדואר רשום. יושב ראש הכנסת פרסם כללים הקובעים מהו דבר דפוס הנחוץ לעבודתה של הכנסת.[4]
בנוסף, מכל דבר דפוס המודפס על גבי נייר יימסר בלא תמורה עותק אחד לגנזך המדינה, על פי בקשתו.
החוק מחייב שבכל דבר דפוס היוצא לאור בישראל יצוינו, בתחילתו או בסופו, השנה שבה הוצא לאור, שנת ההדפסה, שמם ומענם של המדפיס והמוציא לאור או המפיק וכן כי הוצאו לאור בישראל; בסרט ובתקליט יצוינו הפרטים האמורים בגוף הסרט או התקליט, באופן הנראה לעין, וכן על גבי האריזה.
החובות האמורות לעיל יחולו על הראשון מבין המפורטים להלן שיש לו מען בישראל:
- (1) המוציא לאור או המפיק;
- (2) המדפיס;
- (3) בעל זכות היוצרים.
הפרת חובות אלה עונשה קנס.
שר החינוך, הממונה על ביצוע חוק זה, מוסמך לקבוע הקלות בחובות האמורות לעיל, ובכלל זאת לקבוע כי הוראות חוק זה, כולן או מקצתן, לא יחולו על סוגים מסוימים של ספרים שיפורטו בצו ובלבד שאין עניין ציבורי לשמרם. כן מוסמך השר לקבוע שהחובות על פי חוק זה יחולו גם על סוגי פרסומים שאינם ספרים. כללים אלה נקבעו בתקנות הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס"ד–2004.[5] בין השאר נקבע בתקנות כי חובת מסירת הספרים לפי החוק תחול גם על סוגי הפרסומים שאינם ספרים המפורטים להלן:
- (1) אוספים של ציורים, צילומים, שרטוטי תווים, ומפות לרבות מפות בודדות;
- (2) מאגרי מידע על גבי אמצעי האחסון שבו הם מופצים דרך כלל, כגון סוגים שונים של כוננים, תקליטורים, תקליטונים, DVD או קלטות, יחד עם כל אמצעי הנמסר דרך כלל יחד אתם, והדרוש להפעלתם הרגילה בידי מקבלם;
- (3) מאגרי מידע שהשימוש בהם הוא באמצעות האינטרנט – על ידי מתן אפשרות גישה בלא אמצעי הגנה טכנולוגיים ובאופן המאפשר יצירת עותק של המאגר ושימורו, על החומרים האגורים בו, על ידי הספרייה הלאומית.
קישורים חיצוניים
חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס״א–2000, בספר החוקים הפתוח
היסטוריית החקיקה של חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס״א–2000, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- מסירת עותקי חובה לספרייה הלאומית באתר הספרייה הלאומית.
הערות שוליים
- ^ פקודת העיתונות, חוקי ארץ ישראל מ-31 בדצמבר 1933
- ^ הצעת חוק הספרים (חובת מסירה וציון פרטים), התש"ס-2000, ה"ח 2906 מ-18 ביולי 2000
- ^ חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס"א-2000, ס"ח 1767 מ-27 בדצמבר 2000
- ^ כללי הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (ספר הנחוץ לעבודתה של הכנסת), התשס״א–2001, בספר החוקים הפתוח
- ^ תקנות הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס״ד–2004, בספר החוקים הפתוח
