משרד החינוך

השר והמשרד; בעברית ארכאית רקע=#c6dbf7
	וזיר השכלת העם - "משלתת אחת בשם המורים ארץ-הישראלים נתקבלה ביום השלישי שעבר בבקר על ידי וזיר השכלת העם. הוזיר קבל את חברי המשלחת בסבר פנים ויברך את המורים לבואם מצרימה." (המורים ארץ-הישראליים במצרים, דואר היום, 28 במרץ 1926); שר השכלת העם - "הרב האינספעקטאר קאצעגעלעגבויגען זכה לשאת תודה בכתב מאת כבוד שר השכלת העם המיניסטער שירינסקי שיחמאטאוו בשנת 1853." (חדשות, הכרמל, 14 במאי 1861); משמרת השכלת העם - "סטמבול. היה מבחן התלמידים בתלמוד תורה באורטקייויי, ובתוך הבאים בא גם אחד מצד משמרת השכלת העם (המערף)." (דברי ימי השבוע, הצבי, 24 ביולי 1891);

המונח "משרד החינוך והתרבות" מפנה לכאן. לערך העוסק במשרד התרבות והספורט, ראו משרד התרבות והספורט.

משרד החינוך

בניין לב רם
מידע כללי
הקמה	1949
מנכ"ל/ית	שמואל אבואב
ממשלה	ישראל ממשלת ישראל
שר/ה	הרב רפי פרץ מ-17 ביוני 2019
סגן שר	מאיר פרוש
שמות קודמים	משרד החינוך, התרבות והספורט משרד החינוך והתרבות
edu.gov.il

משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה בישראל. המשרד אחראי על מערכת החינוך בישראל, ובכלל זה גנים, בתי ספר, השכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי, שר החינוך הנוכחי הוא הרב רפי פרץ.

בעבר היה משרד החינוך אמון גם על כלל הפעילות התרבותית בישראל כגון: קולנוע, תיאטרון, מוזיקה וכן על ענפי הספורט והעיסוק הספורטיבי בישראל. בתחום זה נכללו בין השאר תמיכה בספורטאים ישראלים וארגון השתתפות ישראלית באירועי ספורט בינלאומיים כדוגמת האולימפיאדה. האחריות על תחומי התרבות והספורט הועברה למשרד התרבות והספורט.

היסטוריה

הקמת המשרד והשנים הראשונות (1949–1960)

בממשלה הזמנית שהוקמה במאי 1948 לא הוקם משרד חינוך ולא נבחר שר חינוך. משרד החינוך הוקם רק במרץ 1949 כהמשך של מחלקת החינוך של הוועד הלאומי ובראשו הועמד זלמן שזר.^[1] המבנה הארגוני הראשוני של המשרד כלל את אגף התרבות ואגף החינוך. מערכת החינוך בעת הקמת המדינה הייתה חצי פרטית, כאשר רובם הגדול של בתי הספר השתייכו לאחד מארבעה זרמי חינוך: זרם העובדים, זרם כללי, זרם דתי והחינוך העצמאי של אגודת ישראל. בשנת 1949 נחקק ביוזמת משרד החינוך חוק לימוד חובה, שחייב תלמידים ללמוד אך ורק בבתי ספר מוכרים. עם קליטת העלייה ההמונית, הקים משרד החינוך בתי ספר משלו במחנות העולים ובמעברות ואסר על הקמת בתי ספר מתחרים. גורמים דתיים טענו שבמקרים רבים בתי ספר אלו אינם מאפשרים לתלמידים ללמוד תורה לפי רצונם, מודחים כנגד שמירת המצוות ואף נשמעו האשמות חמורות יותר, למשל שבמעברות מסוימות חויבו התלמידים לגזוז את פאותיהם. האשמות אלו גרמו למשבר חריף בממשלה ולהקמת ועדת חקירה (ועדת פרומקין). הוועדה אישרה את ההאשמות באופן חלקי והביאה להתפטרות של מספר בכירים במשרד החינוך.

בשנת 1953, הוביל משרד החינוך בראשות פרופ' בן-ציון דינור לחקיקת חוק חינוך ממלכתי, שהלאים את בתי הספר של שלושת הזרמים איחד את בתי הספר של זרם העובדים והזרם הכללי למערכת החינוך הממלכתית והפך את בתי הספר של הזרם הדתי למערכת החינוך הממלכתי-דתי.

1960–1977

בשנות השישים החל החינוך לעבור שינוי מתבנית של חינוך אידאולוגי לתבנית של חינוך מדעי. בשל קליטת העולים הרבים שהגיעו לארץ ולא הסכימו "ליישר קו" לפי הנורמות המקובלות שניסה בית הספר להנחיל להם, ובעקבות הפיכת החינוך לחינוך ממלכתי, החלו בתי הספר לעסוק פחות בחינוך ויותר בהקניית ידע שיאפשר לתלמידיו להתמצא במדע וטכנולוגיה ברמות גבוהות. במסגרת זו הוארכו שנות החינוך החובה (לבני 14–16), פותחה ההשכלה הגבוהה, ונוצרו תוכניות לתלמידים טעוני טיפוח. שר החינוך זלמן ארן הוביל רפורמה גדולה בחינוך, במסגרתה הוקמו חטיבות ביניים אזוריות בהם הונהגה אינטגרציה, רחב החינוך העל – יסודי בעיירות הפיתוח ופותח החינוך המקצועי.

בעקבות מפקד אוכלוסין שנערך בישראל ב-1961 נמצא שיעור אנאלפביתיות גבוה ועל כן הוצא לפועל "המבצע לביעור הבערות" במסגרתו נעשתה השלמת השכלה למבוגרים, בתחום השפה, הקריאה והכתיבה. באמצע שנות ה-70 היוזמה הוחלפה בתוכנית תהיל"ה.

1977–2006

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בשנות ה-90 ולאחריהן היו מספר שביתות מורים, לדוגמה שביתת ארגון המורים ב-2008. בעקבות השביתות נחתמו מספר הסכמי השכר והוצעו לפועל מספר רפורמות כדוגמת רפורמת עוז לתמורה. כן הושקה רפורמה בשם אופק חדש המבוססת על דו"ח ועדת דוברת.

ב-2003 הושקה התוכנית 100 מושגי יסוד אשר בוטלה ב-2006.

מאז 2006

במסגרת הקמת ממשלת ישראל ה-31 הופרדו תיקי התרבות והספורט מתיק החינוך, והועברו למשרד המדע והטכנולוגיה. לתפקיד שרת החינוך בממשלה זו מונתה פרופ' יולי תמיר, וכשר המדע, הטכנולוגיה, התרבות והספורט כיהן אופיר פינס. גם בממשלה ה-32 נשמרה ההפרדה בין החינוך לבין התרבות והספורט. לתפקיד שר החינוך מונה גדעון סער, ותחומי התרבות והספורט הופרדו למשרד עצמאי בראשותה של לימור לבנת, מחוץ למשרד המדע. בממשלה ה-33 שי פירון כיהן כשר החינוך ולימור לבנת המשיכה לכהן כשרת התרבות והספורט, ובממשלה ה-34 נפתלי בנט מכהן כשר החינוך ומירי רגב מכהנת כשרת התרבות והספורט.

מדיניות ויוזמות בשנות ה-2000

משרד החינוך היה המשרד הראשון בישראל ומשרד החינוך הראשון בעולם שהפעיל מערכת מחשוב ענן לבתי הספר^[2].

בתשע"א גובשה תוכנית התקשוב הלאומית במטרה לקדם פדגוגיה ולמידה בבתי הספר תוך שימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת והטמעתן בתוכנית הלימודים.

בשנים 2013–2014 קידם משרד החינוך את הסדרת הפעילות של גורמים חיצוניים בתוך בתי הספר הממלכתיים, בשיח בין המשרד, השלטון המקומי, נציגי הורים, המגזר העסקי וגורמים פילנתרופיים, במסגרת מה שכונה "השולחן העגול הבינמגזרי במשרד החינוך". במסגרת ההסדרה גיבש המשרד מאגר של תוכניות חיצוניות שלהן שותפות כלשהי עם נציג ממטה משרד החינוך^[3].

תקציב משרד החינוך

בשנת 2016 היה תקציב משרד החינוך 50.9 מיליארד שקל, כש-70% ממנו מיועד לתשלום שכר של עובדי הוראה^[4]. בתקציב המדינה לשנת 2019 הפך תקציב המשרד לגדול מבין משרדי הממשלה, אף יותר משל משרד הביטחון^[5].

מבנה המשרד ויחידותיו

הנהלת המשרד

יחידות המשרד כוללות:

שר החינוך
המנהל הכללי
אגף בכיר קשרי חוץ ואונסקו
דוברת וממונה על יחסי ציבור
חשב בכיר
יועצת משפטים
מדען ראשי
מזכירות פדגוגית

מינהלים

מינהל משאבי אנוש
מינהל לכלכלה ולתקציבים
המינהל הפדגוגי
מינהל כח אדם בהוראה, תאום ובקרה
מינהל עובדי הוראה
מינהל חברה ונוער
מינהל פיתוח ואגף בינוי ותקציב
מינהל מדע וטכנולוגיה, תקשוב ומערכות מידע
מינהל חינוך דתי
מינהל ביטחון, בטיחות סביבתית ושעת חירום
מינהל מוסדות תורניים
מינהל אגף בחינות

מחוזות

המדען הראשי

משרת המדען הראשי במשרד החינוך אוישה לראשונה בשנת 1974 על ידי פרופ' עוזר שילד. המדען הראשי עוסק בעיצוב מדיניות המחקר בתחום החינוך, קביעת קריטריונים להקצאת משאבים למחקר, קביעת עדיפויות מחקר בתחומי החינוך השונים ויצירת מסגרות ונהלים מתאימים לביצוע יעיל של מחקרים והפצת ממצאיהם. בנוסף אמון על שילוב ידע ומדע בשירות המדיניות, סיוע בקביעת מדיניות ובקבלת החלטות על בסיס ידע מדעי, איתור בעיות אשר לצורך טיפולן ראוי להסתייע בידע מדעי וקביעת המדיניות בנוגע לפעולות ההערכה של מדיניות המשרד ותוכניותיו. למשרת המדען ממונה בדרך כלל איש אקדמיה בכיר מתחום מדעי והערכת החינוך, בין המדענים הראשיים של משרד החינוך היו פרופ' פרלה נשר, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה, פרופ' יוסף באשי, פרופ' זמירה מברך, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' דוד נבו, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, ופרופ' סידני שטראוס, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2009 הועסק ד"ר גבי אביטל במסגרת תקופת ניסיון ופוטר ב-2010 על ידי מנכ"ל משרד החינוך דאז, ד"ר שמשון שושני. החל מאוקטובר 2013 מכהן בתפקיד פרופ' עמי וולנסקי מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.

המזכירות הפדגוגית

המזכירות הפדגוגית היא הסמכות העליונה במשרד החינוך בכל הנושאים הפדגוגיים של מערכת החינוך והזרוע להתוויית המדיניות הפדגוגית של המשרד.

פעילות המזכירות הפדגוגית: תכנון פדגוגי, סיוע לשר ולהנהלת המשרד בעיצוב המדיניות הפדגוגית, גיבוש מדיניות הוראת המקצועות ודרכי ההערכה, עידוד והפעלת ניסויים ויוזמות המשמשים כתשומה לגיבוש מדיניות כללית. מקצועות הלימוד הנלמדים במערכת החינוך מגני הילדים ועד המכללות להכשרת מורים, נמצאים תחת אחריותה של המזכירות הפדגוגית ועומדים בלב פעילותה.

אחריות זו כוללת את מדיניות המקצוע, בניית תוכנית הלימוד, קביעת תוכני הלימוד, ליווי הכשרה ופיתוח של המורים המקצועיים, פיקוח ומעקב על הוראת המקצועות השונים הטמעתם ופיתוחם בשטח, בחינות הבגרות, חומרי הלימוד ועזרי ההוראה, חידושים מחקרים ופרויקטים, ייצוג המקצוע בארץ ובחו"ל.

בין העומדים בראשות המזכירות הפדגוגית היו פרופ' יעקב כץ, פרופ' ענת זוהר, ד"ר צבי צמרת, פרופ' עפרה מייזלס, ד״ר ניר מיכאלי, ד״ר משה ויינשטוק. בראש המזכירות הפדגוגית עומדת החל מחודש אוגוסט 2018, ד"ר מירי שליסל.

המינהל למדע ולטכנולוגיה

יחידה מקצועית העוסקת בשלושה תחומים מרכזיים: חינוך למדעים, חינוך לטכנולוגיה וחינוך ליישומי מחשב בחינוך. שלושת התחומים משולבים באופן אינטגרטיבי האחד בשני במטרה להצמיח בוגרים של מערכת החינוך, שיהיו בעלי ידע ומיומנויות הנדרשות לשילוב בחברה, בתעשייה ובמחקר בעידן הידע.

במסגרת פעילויות המינהל, מתקיימות קייטנות קיץ דיגיטליות לתלמידים ברחבי ישראל החל מכיתות ד'. הקייטנות מועברות על ידי מורים מוסמכים, באמצעות למידה וירטואלית מרחוק.

הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה)

הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) היא הגוף המוביל והמנחה המקצועי של מערכת החינוך בתחומי המדידה וההערכה. הרשות פועלת כגורם מקצועי, אובייקטיבי ובלתי תלוי, המשרת את כל בעלי העניין במערכת החינוך ומחוצה לה. כדי להבטיח שראמ"ה תוכל למלא את ייעודה היא הוקמה כרשות עצמאית פנים-ממשלתית, במעמד של יחידת סמך מתוגברת במשרד החינוך, המדווחת ישירות לשר החינוך, ופעילותה תעוגן בחוק ראמ"ה.

יחידות סמך

מנהל מינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער
בעבר - הטלוויזיה החינוכית הישראלית (נסגרה והועברה לאחריות התאגיד)

שרי החינוך וסגניהם

להלן רשימת שרי החינוך, לצד מנכ"לי המשרד שפעלו בכפיפות להם^[6].

מספר	שם	תפקיד	תחילת כהונה	סיום כהונה	מפלגה	מנכ"ל המשרד
1	זלמן שזר	שר החינוך והתרבות	10 במרץ 1949	1 בנובמבר 1950	מפא"י	ד"ר ברוך בן יהודה (1948–1951)
2	דוד רמז	שר החינוך והתרבות	1 בנובמבר 1950	19 במאי 1951 (נפטר בכהונתו)	מפא"י
3	דוד בן-גוריון	שר החינוך והתרבות	19 במאי 1951	8 באוקטובר 1951	מפא"י
4	בן-ציון דינור	שר החינוך והתרבות	8 באוקטובר 1951	3 בנובמבר 1955	לא היה ח"כ בעת כהונתו	פרופ' אליעזר ריגר (1951–1954)
5	זלמן ארן	שר החינוך והתרבות	3 בנובמבר 1955	10 במאי 1960	מפא"י	ד"ר משה אבידור (1954–1960)
6	אבא אבן	שר החינוך והתרבות	10 בנובמבר 1960	26 ביוני 1963	מפא"י	ד"ר חנוך רינות (1960–1967)
(5)	זלמן ארן	שר החינוך והתרבות	26 ביוני 1963	15 בדצמבר 1969	מפא"י, המערך	יעקב שריד (1967–1970)
7	יגאל אלון	שר החינוך והתרבות	15 בדצמבר 1969	3 ביוני 1974	המערך	ד"ר אלעד פלד (1970–1976)
8	אהרן ידלין	שר החינוך והתרבות	3 ביוני 1974	20 ביוני 1977	המערך	אליעזר שמואלי (1976–1986)
9	זבולון המר	שר החינוך, התרבות והספורט	20 ביוני 1977	13 בספטמבר 1984	מפד"ל
10	יצחק נבון	שר החינוך והתרבות	13 בספטמבר 1984	15 במרץ 1990	המערך	ד"ר שמשון שושני (משנת 1986) וד"ר דן שרון (משנת 1989)
מ"מ	יצחק שמיר	שר החינוך והתרבות	15 במרץ 1990	11 ביוני 1990	הליכוד
(9)	זבולון המר	שר החינוך, התרבות והספורט	11 ביוני 1990	13 ביולי 1992	מפד"ל	זבולון אורלב (1990–1992)
11	שולמית אלוני	שרת החינוך והתרבות	13 ביולי 1992	11 במאי 1993	מרצ	ד"ר שמשון שושני (1993–1996)
מ"מ	יצחק רבין	שר החינוך והתרבות	11 במאי 1993	7 ביוני 1993	העבודה
12	אמנון רובינשטיין	שר החינוך, התרבות והספורט	7 ביוני 1993	18 ביוני 1996	מרצ
(9)	זבולון המר	שר החינוך, התרבות והספורט	18 ביוני 1996	20 בינואר 1998 (נפטר בכהונתו)	המפד"ל	בן ציון דל (1996–1999)
13	יצחק לוי	שר החינוך, התרבות והספורט	25 בפברואר 1998	6 ביולי 1999	המפד"ל
14	יוסי שריד	שר החינוך	6 ביולי 1999	24 ביוני 2000	מרצ	שלומית עמיחי (1999–2001)
מ"מ	אהוד ברק	שר החינוך	24 בספטמבר 2000	7 במרץ 2001	ישראל אחת
15	לימור לבנת	שרת החינוך, התרבות והספורט	7 במרץ 2001	15 בינואר 2006	הליכוד	רונית תירוש (2001–2005), מ"מ עמירה חיים (2005–2006)^[7]
מ"מ	אהוד אולמרט	שר החינוך, התרבות והספורט	15 בינואר 2006	18 בינואר 2006	קדימה
16	מאיר שטרית	שר החינוך, התרבות והספורט	18 בינואר 2006	4 במאי 2006	קדימה
17	יולי תמיר	שרת החינוך	4 במאי 2006	31 במרץ 2009	העבודה	שמואל אבואב (ממאי 2006)^[8] ושלומית עמיחי (מאוקטובר 2007)^[9]
18	גדעון סער	שר החינוך	31 במרץ 2009	18 במרץ 2013	הליכוד	ד"ר שמשון שושני (אפריל 2009 – אוקטובר 2011)^[10] ודלית שטאובר (אוקטובר 2011 – אוקטובר 2013)^[11]
19	שי פירון	שר החינוך	18 במרץ 2013	4 בדצמבר 2014	יש עתיד	מיכל כהן (נובמבר 2013 – מרץ 2017)^[12]
מ"מ	בנימין נתניהו	שר החינוך	4 בדצמבר 2014	14 במאי 2015	הליכוד
20	נפתלי בנט	שר החינוך	14 במאי 2015	4 ביוני 2019	הבית היהודי, הימין החדש	שמואל אבואב (ממרץ 2017)^[13]
מ"מ	בנימין נתניהו	שר החינוך	4 ביוני 2019	מכהן	הליכוד

סגני שר החינוך

סגן שר החינוך	סיעה	תחילת כהונה	סוף הכהונה	הערות
קלמן כהנא	פועלי אגודת ישראל	1951	1955
משה אונא	מפד"ל	1956	1958
עמי אסף	מפא"י	1959	1961
קלמן כהנא	פועלי אגודת ישראל	1961	1964
אהרן ידלין	המערך	1964	1964
קלמן כהנא	פועלי אגודת ישראל	1964	1965
אהרן ידלין	המערך	1965	1969	כיהן ביחד עם קלמן כהנא כסגן שר החינוך והתרבות
אהרן ידלין	מפלגת העבודה הישראלית	1969	1969	כיהן ביחד עם קלמן כהנא כסגן שר החינוך והתרבות
קלמן כהנא	פועלי אגודת ישראל	1966	1969	כיהן ביחד עם אהרן ידלין כסגן שר החינוך והתרבות
מיכאל חזני	מפד"ל	1969	1970
אהרן ידלין	מפלגת העבודה הישראלית	1970	1972
אבנר חי שאקי	מפד"ל	1972	1972
זבולון המר	מפד"ל	1973	1974
אהרן ידלין	מפלגת העבודה הישראלית	1974	1977
מרים גלזר-תעסה	הליכוד	1981	1984
פנחס גולדשטיין	הליכוד	1990	1992
משה מאיה	ש"ס	1992	1993
מיכה גולדמן	מפלגת העבודה הישראלית	1992	1996
משה פלד	הליכוד-גשר-צומת	1996	1998
אליעזר זנדברג	מפלגת המרכז	1998	1999
משולם נהרי	ש"ס	1999	2000
שאול יהלום	מפד"ל	2000	2000
משולם נהרי	ש"ס	2001	2002
אברהם רביץ	יהדות התורה	2002	2003
משולם נהרי	ש"ס	2003	2003
צבי הנדל	האיחוד הלאומי	2003	2004
מיכאל מלכיאור	עבודה-מימד	2005	2005
מגלי והבה	קדימה	2005	2006
מאיר פרוש	יהדות התורה	2009	2011
מנחם אליעזר מוזס	יהדות התורה	2011	2013
אבי וורצמן	הבית היהודי	2013	2015
מאיר פרוש	יהדות התורה	2015	מכהן