חוק סמכויות המלחמה 1941
.svg) | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
חוק סמכויות המלחמה 1941 (באנגלית: War Powers Act of 1941), שידוע גם בתור חוק סמכויות המלחמה הראשון, היה חוק חירום אמריקאי, שהגביר את הכוח הפדרלי במהלך מלחמת העולם השנייה. החוק נחתם על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-18 בדצמבר 1941,[1] פחות משבועיים לאחר המתקפה על פרל הארבור.
החוק העניק לנשיא סמכות רחבה על מנת לנהל את מלחמת העולם השנייה בצורה יעילה. הנשיא הוסמך לארגן מחדש את הרשות המבצעת, סוכנויות ממשלתיות עצמאיות ותאגידים ממשלתיים למען מטרת המלחמה. עם אישור החוק הורשה הנשיא לצנזר דואר וצורות תקשורת אחרות בין ארצות הברית למדינות זרות. החוק וכל השינויים שבוצעו מכוחו היו אמורים להישאר על כנם עד שישה חודשים לאחר תום המלחמה.
שלושה חודשים לאחר העברת החוק ראשון התקבל חוק כוחות המלחמה השני ב-27 במרץ 1942. החוק חיזק עוד יותר את סמכויות הרשות המבצעת לקראת ניהול המלחמה. חוק זה אפשר רכישת קרקע למטרות צבאיות או ימיות. החוק ביטל גם את הסודיות של נתוני מפקד האוכלוסין ואפשרה ל-FBI להשתמש במידע זה כדי לכלוא יפנים בארצות הברית.
תת-מזכיר המלחמה של ארצות הברית רוברט פטרסון האציל רטרואקטיבית את סמכותו מהנשיא לפי חוק כוחות המלחמה הראשון ללסלי גרובס עבור פרויקט מנהטן. הסמכות ניתנה בתזכיר לגרובס מיום 17 באפריל 1944.
הערות שוליים
חוק סמכויות המלחמה 194141487600Q17041209