חותם
|
חוֹתָם (או חותמת) הוא סימן רשמי, סמל או שלט אצולה אשר מוטבע, מודפס, מובלט או מצורף למסמך (או כל חפץ אחר) במטרה לאשר את מקוריותו, כתחליף או כתוספת לחתימה. ברוב המקרים נעשה שימוש בנוזל (כגון דיו, או שעווה מומסת) המאפשר גיוון בצבע, אולם "חותם יבש" מטביע סימן באמצעות הפעלת לחץ והשקעת החותם בנייר. המילה חותם משמשת גם לתיאור הסמל או הציור המיוצג בו וכמו כן כשם עצם לתיאור כל מכשיר, טבעת חותם או חותמת המשמשים להטבעות חותם. ההטבעה לרוב, על גבי החותם יש שטח מגולף מחומר קשה שמטביע צורה מסויימת כאשר הוא מונח על חומר רך. בנוסף, משתמשים במונח חותם בהשאלה כדי לתאר השפעה והשארת סימן (למשל במונח "הטביע חותם").[1]
היסטוריה
חותם השעווה שימש בעבר כדרך לוודא שמכתב או חבילה לא נפתחו בידי זרים וכן ששולח המכתב הוא אכן בעל החותמת עצמו. נהוג היה ליצור אותו על ידי טפטוף שעווה מותכת בגוף המסמך, על קשר בחוט אשר נכרך סביבו, על קצוותיו המקופלים, או על פינה גזורה ומקופלת שלו (אך לא בנפרד מהמסמך). לאחר מכן מוטבע החותם באמצעות טבעת, או כל חותם אחר (לרוב מברזל). בצורה זו לא ניתן להסיר בקלות את החותם מבלי לשוברו, ובלתי אפשרי לעשות בו שימוש חוזר.
היסטורית, שימשו חותמות שעווה כאסמכתא למקוריות כמעט בכל התרבויות שעשו שימוש בכתב. ממשלות רבות עשו בעבר שימוש בחותמות שעווה על מנת לשלוח לאזרחיהן מכתבים אישיים. בימינו נעשה בהן שימוש במתן תוקף לאמנות וחוזים רשמיים, מתן אישורים נוטריוניים הנוגעים למתן שבועה ולאישור נאמנות למקור של עותקי מסמכים. בשוק הפרטי כיום השימוש בחותם הוא בעיקר כתחביב אמנותי, ליצירת פריטים מקוריים כמו למשל הזמנות לאירועים בכלל ולחתונות בפרט, ויצירת חותמות אישיות בעבודת יד, בעיקר משעווה.[2]
ראו גם
- בולה
- בולה אפיפיורית
- חותם גליל
- חותמות למלך
- חותם המדינה
- החותם הגדול של ארצות הברית
- חותם המדינה (מדינות ארצות הברית)
- שבעת החותמות
- טביעת חותם
קישורים חיצוניים
- מסמך של הארכיון הלאומי הבריטי בנושא
- חותם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ על המילה חוֹתָם, באתר hebrew-academy.org.il
- ↑ Wax Seal Stamps - Everything You NEED TO KNOW!, נבדק ב-2023-05-19
חותם36387371Q162919