חטיפת הדיפלומטים הרוסיים בעיראק
| תאריך | 3 ביוני 2006 |
|---|---|
| מקום | בגדאד, עיראק |
| הרוגים | 5 |
חטיפת הדיפלומטים הרוסיים התרחשה ב-3 ביוני 2006 בבגדאד, עיראק, כאשר חמושים עיראקים ארבו למכונית השייכת לשגרירות רוסיה.[1] ויטלי טיטוב (קצין סוכנות הביון) נהרג במהלך ההתקפה. ארבעת האנשים האחרים שנמצאו ברכב – פיודור זייצב (מזכיר השגרירות השלישי), רינתאט אגליולין (טבח), אולג פדוסייב (קצין סוכנות הביון) ואנטולי סמירנוב (נהג) נחטפו.[2] ב-19 ביוני 2006, מועצת מוג'אהדין של עיראק, קבוצה המזוהה עם אל-קאעידה, קיבלה אחריות[3] על המתקפה, והוציאה אולטימטום לרוסיה: בתוך 48 שעות אמורה ממשלת רוסיה להסיג את כוחותיה מצ'צ'ניה ולשחרר את כל האסירים המוסלמים. ב-25 ביוני פרסם הארגון הצהרה לפיה מבין ארבעת בני הערובה, שלושה נערפו והרביעי נורה. להצהרה צורף סרטון שהראה מספר שניות של עריפת ראשו של בן ערובה אחד, גופתו הערופה של השני וירי של החטוף השלישי.[4]
ב-28 ביוני הורה נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לשירותים החשאיים של רוסיה למצוא ולחסל את המחבלים האחראים לחטיפתם והוצאתם להורג של הדיפלומטים. ניקולאי פטרושב, ראש שירות הביטחון הפדרלי, ציין שהצו יבוצע "ללא קשר לזמן והמאמץ הנדרשים".[5][6] ההערכה היא כי צו דומה הוצא לחיסולו של זלימחאן ינדרבייב, ממלא מקום נשיא הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה. ינדרבייב נהרג בפיצוץ מטען חבלה בדוחה, קטר בפברואר 2004.[7] עם זאת, ראש מחלקת המדיניות וסגן העורך הראשי של העיתון "דיילי ג'ורנל", אלכסנדר גולץ, בפרשנות לרדיו ליברטי הטיל ספק ביכולתם של השירותים הרוסים לחסל טרוריסטים במדינה שיש בה מלחמת אזרחים.[8]
אחד מחוטפי הדיפלומטים הרוסים, איש אל-קאעידה עומר עבדאללה דאד, נלכד על ידי האמריקאים ב-19 בדצמבר 2006. הוא הודה במעורבותו בחטיפה; הוא ערף באופן אישי את ראשם של שניים מהדיפלומטים.[9] מארגן החטיפה, מאהר אל-זוביידי, נהרג במהלך היתקלות עם כוחות אמריקאים באוקטובר 2008.[10][11] שותף טרור אחר, חבר אל-קאעידה אחמד סאלח, נידון למוות על ידי הרשויות העיראקיות במאי 2010.[12] העדות שנמסרה ממנו סייעה לכוחות המיוחדים במציאת מקום קבורתם של גופותיהם של העובדים ההרוגים משגרירות רוסיה.
גופות הדיפלומטים שנהרגו נמצאו באפריל 2012.[13][14]
קורבנות
- אולג יבגנייביץ' פדוסייב (28 בנובמבר 1964, מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות – 24 ביוני 2006, בגדאד, עיראק) היה עובד שירות ביון החוץ הרוסי, מאבטח בשגרירות רוסיה בעיראק. בשנים 1984–1986 שירת בצבא ובשנים 1986–1992 עבד כנהג במפעל הרכב ה־29 במוסקבה. מאז 1992 מילא פדוסייב תפקידים אדמיניסטרטיביים וטכניים שונים במשרד החוץ הרוסי ויצא שוב ושוב לנסיעות עסקים קצרות טווח וסיפק ביטחון למשימות דיפלומטיות רוסיות כחלק מהיחידה המיוחדת של סוכנות הביון, "זסלון ".[15] הוענק לו מסדר האומץ לאחר מותו.[16]
נעדרים
- סמירנוב, אנטולי ניקולאייביץ' (10 ביולי 1973, וינה, אוסטריה – מת ככל הנראה ב-24 ביוני 2006, בגדאד, עיראק) – נהג של משרד החוץ הרוסי, נהג השגריר בעיראק. זו הייתה נסיעתו הראשונה מחוץ לרוסיה. הוא עבד בשגרירות רוסיה בעיראק במשך שנתיים.[17] הוענק לו אות מסדר האומץ לאחר מותו.[18]
הערות שוליים
- ^ "Russia Confirms Deaths Of Hostages In Iraq". Radio Free Europe/Radio Liberty (באנגלית). AP, AFP. 2006-06-26. אורכב מ-המקור ב-2006-09-17. נבדק ב-2017-02-25.
- ^ "Group Claims Russian Hostages Slain". CNN (באנגלית). AP. 2006-06-25. אורכב מ-המקור ב-2007-03-10. נבדק ב-2017-02-25.
- ^ Александр Реутов (22 ביוני 2006). "Российским дипломатам вынесен смертный приговор". Коммерсантъ. אורכב מ-המקור ב-2018-05-14. נבדק ב-2018-05-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Иван Соловьев (26 ביוני 2006). "Казнь заложников". Время новостей. אורכב מ-המקור ב-2012-06-18. נבדק ב-2018-02-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Putin Orders Hunt For Killers Of Russian Hostages In Iraq". KABC-TV (באנגלית). AP. 2006-06-28. אורכב מ-המקור ב-2011-06-04. נבדק ב-2017-02-25.
- ^ Myers, Steven Lee (2006-06-28). "Putin issues order to kill slayers of hostages". The New York Times (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2008-09-25. נבדק ב-2007-03-28.
- ^ Walsh, Nick Paton (2004-02-15). "Putin gets blame for Qatar hit". Guardian (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2013-08-27. נבדק ב-2017-02-25.
- ^ Valentinas Mite (2006-06-30). "Russia: Putin's Orders In Iraq Create Challenges For The FSB". Radio Free Europe/Radio Liberty (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2017-03-09. נבדק ב-2017-02-25.
- ^ "Армия США выполнила приказ Владимира Путина: схвачен один из террористов, похитивших и казнивших четверых российских дипломатов в Ираке в 2006 году". 7info.ru. 16 במאי 2007. אורכב מ-המקור ב-2018-02-26. נבדק ב-2018-02-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Григорий Плахотников, Анна Благовещенская (6 באוקטובר 2008). "Американские войска сдержали слово Владимира Путина". Коммерсантъ. אורכב מ-המקור ב-2018-02-26. נבדק ב-2018-02-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Alleged Baghdad Bomb Mastermind Killed". CBS News (באנגלית). 2008-10-04. אורכב מ-המקור ב-2017-03-09. נבדק ב-2017-02-25.
- ^ Саша Пятницкая (23 במאי 2010). "В Ираке казнят одного из убийц российских дипломатов". קומסומולסקאיה פראבדה. אורכב מ-המקור ב-2010-05-26. נבדק ב-2018-02-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Remains of Russian Diplomats Killed in Iraq 'Discovered'". Sputnik News (באנגלית). 2012-04-10. אורכב מ-המקור ב-2017-03-09. נבדק ב-2017-02-25.
- ^ Владимир Богданов, Екатерина Забродина, Анна Федякина (11 באפריל 2012). "Вернулись на родину". רוסיסקאיה גאזטה. אורכב מ-המקור ב-2018-02-26. נבדק ב-2018-02-26.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ "В Москве похоронят убитого в Ираке сотрудника СВР". Известия. 10 באפריל 2012. אורכב מ-המקור ב-2018-02-27. נבדק ב-2018-02-27.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Федосеев, Олег". Lenta.ru. אורכב מ-המקור ב-2017-03-09. נבדק ב-2017-02-25.
- ^ Константин Гетманский, Евгений Верлин, Мария Баринова (3 ביולי 2006). "Дипломатия террора". Журнал «Профиль». אורכב מ-המקור ב-2018-02-26. נבדק ב-2018-02-26.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ "Смирнов, Анатолий". Lenta.ru. אורכב מ-המקור ב-2018-02-26. נבדק ב-2018-02-26.
