חיה קדמון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. חיה קדמון (25 בספטמבר 1919 - 4 בספטמבר 1960) הייתה משוררת ומתרגמת.
ביוגרפיה
קדמון (במקור קאופמן) נולדה בסימפרופול שברוסיה, בשנת 1925, כשהיא בת 6, עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בכפר יחזקאל. אביה, אברהם קאופמן, היה מורה ואמה רופאת ילדים. היא למדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, הייתה חברה בשומר הצעיר ואחר גם בהנהגה הראשית של התנועה. היא הצטרפה ל"גרעין ארץ ישראלי-ג'", לימים חצור שבדרום.
קדמון הייתה חברה במפ"ם, וכתבה בעל המשמר, אחר כך הצטרפה לפלג השמאל של משה סנה, ובשנת 1954 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית[1]. היא החלה לפרסם בקול העם שירים, בהם שירים פוליטיים, שירים לירים ושירי ילדים, וכן מאמרי ביקורת ומסות בנושאי ספרות כללית ועברית. כמו כן תרגמה לעברית משיריהם של משוררים רוסים.
היא למדה ספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים ואחר כך המשיכה ללימודי השתלמות באנגליה, שם ערכה והגישה תוכנית בשידורים העבריים של רשות השידור הבריטית. כשחזרה לארץ עסקה בהוראת ספרות עברית ואנגלית בבתי ספר ובסמינריונים שונים. הייתה בין פעילי הליגה לידידות ישראל-ברית המועצות וביקרה בברית המועצות ובבולגריה[2].
קדמון נישאה לרוברט פרקש, ביולוג יליד ארצות הברית, שהיה פעיל במפלגה הקומוניסטית בארצות הברית והגיע לישראל עקב הרדיפות המקארתיסטיות.
קדמון נפטרה ב-4 בספטמבר 1960 כשהיא בת 41. נערך לה מסע ההלוויה ברחובות תל אביב בהשתתפות נציגי השגרירות הסובייטית, ועל קברה ספדו לה משה סנה ואלכסנדר פן, ובסיום הטקס הושר האינטרנציונל[3]. בעלה נפטר שמונה חודשים לאחר מותה באופן פתאומי כשהוא בן 36. בנם היחיד, יובל, שהיה בן 4 כשהתייתם מהוריו, אומץ, על פי בקשתו של רוברט, על ידי ידידיו מהמפלגה הקומוניסטית, דני פתר-פטרזיל וליליה פתר פטרזיל.
עשור לאחר מותה יצאה לאור בהוצאת "תרבות לעם" אסופה משיריה, "לבעור תמיד" (1971), בעריכת המשורר אלכסנדר פן, הכוללת שירים פוליטיים, חברתיים וליריים.
יצירתה
- באן מספרים..., קול העם, 5 בנובמבר 1954
- על גדרומיך, איראן, קול העם, 26 בנובמבר 1954
- על הדם, קול העם, 11 במרץ 1955
- שיר האבוקה החיה, קול העם, 22 באפריל 1955
- גאון ירדן, קול העם, 13 בינואר 1956
- למפלגה - תודה!, קול העם, 7 ביוני 1957
- שתי סונאטות, קול העם, 20 ביוני 1958
- בלדה על העשרים וארבעה, קול העם, 9 בספטמבר 1960
- שיר הלוחם המובל להורג, קול העם, 14 באפריל 1961
- ארצי שלי, קול העם, 26 במאי 1961 - השיר האחרון שכתבה
- למשוררי "הכסאות המרוקנים", קול העם, 16 בפברואר 1962
- אל העצמאות, קול העם, 17 באפריל 1964
קישורים חיצוניים
- חיה קדמון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- חיה קדמון איננה, קול העם, 5 בספטמבר 1960
- סוניה אידלברג, לזכרה של חיה קדמון, קול העם, 17 באוקטובר 1960
- מרדכי אבי-שאול, הסופר מ. אבי־שאול על מות חיה קדמון, קול העם, 21 באוקטובר 1960
- יוסף אלגזי, לזכרם של חיה קדמון (1960-1919) ורוברט פרקש (1960-1925)
- תמר גוז'נסקי, "שירי זונק ממרי יומך אל העתיד"(הקישור אינו פעיל)
- איתן קלינסקי, משוררת שלום נשכחת
הערות שוליים
- ^ שבתי טבת, מתי חשוב אדם כמת?, הארץ, 6 בספטמבר 1960
- ^ משהו על מסורתו המהפכנית של העם הבולגרי, קול העם, 9 בספטמבר 1957
- ^ הלוויית המשוררת חיה קדמון בת"א, קול העם, 7 בספטמבר 1960
