חילופי סטודנטים
תוכנית חילופי סטודנטים היא תוכנית שבה סטודנטים אקדמיים (לעיתים אף תיכוניים) לומדים באוניברסיטה אחרת באמצעות אחת מהתוכניות אליו קשורה אוניברסיטת האם שלהם. החילוף יכול להתבצע באותה המדינה (בארצות הברית) או בין מדינות שונות. הקורסים הנלמדים נחשבים בזכאות לתואר.
החילוף מאפשר הכרת שיטות למידה ומחקר חדשות ומעניק הזדמנות להכרת תרבויות שונות ויצירת קשרים אקדמיים וחברתיים. בנוסף, הוא משפר מיומנויות שליטת בשפה האנגלית או שפות זרות אחרות (בהתאם לשפה המדוברת). למרות השם "חילוף סטודנטים", על הסטודנט המבקש אין הכרח לאתר פרטנר שיחליף את לימודיו בכיוון ההפוך.
בישראל, זכאים לצאת לחילוף סטודנטים החל משנה ב' לתואר ראשון ובכל התארים מעבר לכך. מרבית המוסדות האקדמיים מאפשרים חילוף ובהם[1]: אוניברסיטת תל אביב[2], האוניברסיטה העברית בירושלים[3], אוניברסיטת בן-גוריון בנגב[4] המרכז הבינתחומי הרצליה[5], אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה, הטכניון, מכון ויצמן ובית ברל[6].
היסטוריה
חילופי סטודנטים הפכו לנפוצים אחרי מלחמת העולם השנייה, בכדי לעודד את חשיפת המשתתפים בה לתרבויות חדשות ושונות, תוך שיפור שפתם והרחבת אופקיהם החברתיים. פופולריות החילוף גברה גם אחרי סיום המלחמה הקרה.
סטודנט בדרך כלל שוהה במדינה המחליפה לתקופה של 6 עד 12 חודשים, כאשר סטודנטים נשארים בדרך כלל לסמסטר אחד בכל פעם.
סטודנטים בינלאומיים (אנ') הלומדים את כל תארם בארץ היעד (כמו לימודי רפואה באיטליה או צרפת) עשויים לשהות במדינה גם מספר שנים.
מרבית הקורסים, בהתאם להיקפם ודירוג המוסד, עשויים להקנות נקודות זכות בהכרה לזכאות התואר.
סוגי תוכניות
תוכניות קצרות טווח כמו לתלמידי בית ספר תיכון בדרך כלל אורכות שבוע עד שלושה חודשים ולא מצריכות מהלומד בהן, הרשמה או השתתפות בפעילויות המוסד. מטרת תוכניות אלו היא חשיפה לתרבויות חדשות, שפות וקהילות מגוונות.
תוכניות ארוכות טווח נעות בין 6 חודשים עד שנה. על הסטודנט בה לקבל אשרת לימודים (או הוצאת אזרחות כפולה, בהתאם למדינה המארחת) לשהות במדינה המארחת. הסטודנט המתארח אמור להתערות בקהילה המקומית, להשתתף בפעילויות המקומיות בה או שוהה בבית משפחה מקומית. עם חזרתם לארץ המקור, על הסטודנטים להציג את הידע שרכשו או להשתמש בו במהלך עבודתם האקדמית או היומיומית.
ישנן תוכניות בינלאומיות רבות ובהן תוכנית ארסמוס של האיחוד האירופי. הזכאות להשתתפות בתוכנית עשויה להימדד באמצעות השגת רף ציונים גבוה, מעבר מבחן בשפת המקום (או בשפה בינלאומית כאנגלית) וקבלת אישור מהמוסד האקדמי לגבי רף הלימודים במוסד המארח. לרוב נדרש ראיון בפני ועדת ההוראה של המוסד המפנה ובהתאם יכול להידרש גם של המוסד המארח.
בהתאם להשגת חסויות, עלות המגורים והשהות בארץ במהלך הלימודים, עשויה להיות על חשבון המוסד בו הוא לומד או על חשבון הסטודנט המתארח.
חסרונות
מלבד היתרונות הצפויים בחשיפה לתרבויות חדשות ואפיקי למידה שונים, עשויים להתגלות קשיי הסתגלות לשהות במדינת היעד.
סטודנט המגיע לארץ זרה עשוי לחוש הלם תרבות או מחלת בית. הסטודנט עשוי להתקשות בחיבור למשפחה או הסביבה המארחת, ונדרש להתחבר למשפחה מאחרת אחרת.
בנוסף, בהתאם למדינה, יכולים להיות קשיים בתחבורה, מציאת עבודה ללא השפה והכישורים המקומיים הנדרשים או כאשר אשרת העבודה אינה מאפשרת זאת.
קישורים חיצוניים
- בונז'ור, פרופסור: המדריך לחילופי סטודנטים בחו"ל, באתר מאקו, 1 בינואר 2014
הערות שוליים
- ^ Studying Abroad in Israel, באתר שגרירות ישראל בארצות הברית
- ^ מידע לסטודנטים יוצאים בחילופי סטודנטים, התכנית לחילופי סטודנטים, באתר האוניברסיטה
- ^ Student Exchange - חילופי סטודנטים, באתר האוניברסיטה
- ^ Exchange Program - What is it?, באתר אוניברסיטת בן-גוריון
- ^ התכניות לחילופי סטודנטים, באתר המרכז
- ^ חילופי סטודנטים באתר בית ברל
