חנניה דהן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנניה דהן
אין תמונה חופשית
לידה 1915
טבת תרע"ו
סלא, מרוקו
פטירה 5 באפריל 1998 (בגיל 83 בערך)
ט' ניסן תשנ"ח
מדינה ישראל
מקום קבורה חולון
פעילות בולטת הקים וניהל את בית הספר העברי הראשון בסלא, ציר בקונגרס הציוני, חבר מרכז מפא״י, מנהל המחלקה לקליטה וארגוני עולים מטעם מפא״י, סגן חבר 'הועד הפועל הציוני', סגן חבר הועד הפועל של ההסתדרות
מפלגה מפא״י

חנניה דהן (1915 טבת תרע"ו -5 באפריל 1998 ניסן תשנ"ח) היה פעיל ציוני, סופר וחוקר יהדות מרוקו, ובפרט הפולקלור, השירה והאמנות. יו"ר ועד הקהילה בעיר סלא במרוקו בה הקים את בית הספר העברי הראשון בעיר והיה מנהלו[1]. כן היה דהן ציר בקונגרס הציוני, חבר מרכז מפא״י, מנהל המחלקה לקליטה וארגוני עולים מטעם מפא״י, סגן חבר 'הועד הפועל הציוני[2], סגן חבר הוועד הפועל של ההסתדרות ומזכיר מפא"י בבת ים.

ביוגרפיה

דהן נולד בשנת 1915 בעיר סלא שבמרוקו. בשנת 1921 למד בחדר וקיבל חינוך מסורתי דתי. בשנת 1927 למד בבי"ס אליאנס. בשנת 1933, בגיל 17, נכלא בעקבות פעילות ציונית. בתקופת היותו מזכיר הקהילה במרוקו בשנת 1943[3]הקים את בית הספר העברי הראשון "תלמוד תורה". זהו בית הספר הראשון שבו היה שילוב של לימודי קודש עם לימודי חול והוא שימש כמנהלו. בבית ספר למדו לימודי עברית, תורה, דקדוק, היסטוריה וספרות. בשנת 1942 נישא לאסתר.

ב-1943 הקים דהן מועדון ציוני חברתי בשם "בוגרי אליאנס". במועדון פעלה מקהלה לשירים בעברית. בשנת 1946 ייסד את התנועה הציונית "מזרחה" בעיר סלה והרחיב את פעילות התנועה לעיר וזאן[4]. בשנת 1947 הפך לאסיר ציון במרוקו בעקבות פעילות התנועה. בשנים אלו דהן היה חבר בפדרציה הציונית במרוקו ושימש יו״ר תנועת הנוער בוגרי כי״ח.

בשנת 1948 עלה דהן למדינת ישראל דרך מחנה במרסיי, צרפת[5]. משם עבר למחנה עולים ברעננה שם התמנה לסגן המחנה. עם העברת העולים ליפו, איתר אורווה נטושה והפך אותה לבית כנסת "אורחות חיים" הקיים עד היום.

"נתקלתי במציאות איומה וראיתי את הניכור בכל מה שקשור ליהודי מרוקו. מי שלמד היסטוריה יודע כמה סופרים, משוררים ורבנים הקימה יהדות זו. מתוך חוסר הידע של הישוב הגעתי למסקנה שהקהילה שלנו לא תוכל להיקלט במדינה אלא אם תדע לתת את תרומתה לתרבות המתחדשת של עם ישראל".

עיתון מעריב 9.5.1979

פעילותו הציונית

בשנת 1949 התמנה להיות מנהל הקליטה והעלייה במפלגת מפא"י. בתפקיד זה ניהל מסע הסברה לעולים החדשים וקלט אותם עם הגעתם ליישובים שונים ברחבי הארץ. בתפקיד זה כיהן במשך 17 שנה. דהן הועמד לבחירות לכנסת השלישית בשנת 1955 בתפקיד מנהל מחלקת מרכז מפא"י[6]. דהן שימש גם מרצה מטעם מרכז התרבות והחינוך של ההסתדרות ומטעם מחלקת ההסברה של הסוכנות היהודית. היה פקיד במחלקת הקליטה של מרכז מפא״י, מנהל המחלקה לעדות המזרח ומרכז המדור ליוצאי צפון-אפריקה. פעמיים שימש ציר לקונגרס הציוני מטעם מפא"י: ב־1956 בקונגרס ה-24, וב־1961 בקונגרס ה-25. אז גם נבחר כחבר הוועד הציוני העולמי.

דהן הקים עם הח"כ לשעבר אשר חסין את התאחדות יוצאי צפון אפריקה בישראל[7]. בשנת 1952 הקים בקול ישראל את הערוץ לדוברי ערבית מוגרבית[8] ובמשך עשור שידר פרשנויות שונות לאירועי השבוע בשפה זו.

בשנת 1976 נבחר למזכיר מפלגת העבודה בבת ים, תפקיד בו שירת 20 שנה[9]. בשנת 1986 פרש לגמלאות ועסק רק בכתיבה ומחקר. ב־1989 תרם אוסף תשמישי קדושה ממרוקו למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב אשר מוצגים בתערוכה "בפאתי מערב". בשנת 1998 נפטר והותיר אחריו חומר בעל ערך היסטורי רב שנתרם על ידי בני המשפחה למכון בן צבי[10]. לאחר מותו משפחתו הוציאה לאור את הספר "עין רואה ואוזן שומעת".

פרסומיו

ספרים

  • אוצר הפתגמים ליהודי מרוקו בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודים ואחרים, שני כרכים, הוצאת סתוית, תל אביב, 1983
  • לכסיקון עברית-מוגרבית : בשפת הדיבור של יהודי מרוקו. הוצאה עצמית, 1997.
  • עין רואה ואוזן שומעת : ספורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי. הוצאה עצמית 1998
  • מקורות השירה היהודית במרוקו. בת ים: הוצאה עצמית, 1971
  • הרב רפאל אנקווה, רבם הראשי הראשון של יהודי מרוקו : קורות משפחתו, תולדות חייו ומשנתו תוואריך פאס (יומן פאס). תל אביב: ברית יוצאי מרוקו, הוצאת קמים, 1976.

מאמריו

  • עו"ד פרופסור כהן ז"ל, במערכה: ביטאון הצבור הספרדי ועדות המזרח, כ"ג (274): 28, 1983.
  • השירה והפיוט של יהודי מרוקו (סגנון שירתו של דוד בוזגלו ז"ל), במערכה: ביטאון הצבור הספרדי ועדות המזרח, כ"ו (307): 5, 27, 1986.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חנניה דהן, עין רואה אוזן שומעת: סיפורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי, 1998, עמ' 85
  2. ^ מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י), "א" מפלגת פועלי ארץ ישראל. עצרת עם בחצר המפלגה בירושלים., באתר ירושלים, ‏1955
  3. ^ חנניה דהן, עין רואה אוזן שומעת : ספורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי, 1998, עמ' 96-95
  4. ^ חנניה דהן, עין רואה ואוזן שומעת : ספורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי, 1998, עמ' 102
  5. ^ חנניה דהן, עין רואה ואוזן שומעת : ספורים מחיי יהודי מרוקו אותם ראיתי ושמעתי, 1998, עמ' 117
  6. ^ מעומדים לכנסת השלישית, באתר הספרייה הלאומית, ‏10.7.1955
  7. ^ סופרנו, מחאה נגד שלטונות מארוקו בעצרות אזכרה לחללי "פרייס", באתר עיתנות יהודית היסטורית JPRESS, ‏20.1.1961
  8. ^ שיר השירים אשר לשלמה, באתר הספרייה הלאומית, ‏1955
  9. ^ דבר, Monday, April 12, 1976; Page: 3, באתר "אתר עיתונות יהודית היסטורית www.JPRESS.org.il, מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב", ‏12.4.1976
  10. ^ מכון בן צבי – מקוטלג YBZL 0016 המכון לחקר קהילות מזרח.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0