חסר דת (ישראל)
חסרי דת (הידועים גם כחסרי עדה דתית מוכרת או חסרי סיווג דתי) הוא סיווגם בחוק הישראלי של אזרחים, שאינם משתייכים לאף אחת מן העדות הדתיות המוכרות על ידי המדינה. מאחר שהקהילות המוכרות הן בעלות מעמד חוקי ואוטונומיה שיפוטית מסוימת, המוגדרים כ"חסרי דת" נתונים להגבלות שונות, בייחוד בתחום נישואים וגירושים. מספרם נכון לשלהי 2019 הוא כ-400,000 נפש.[1]
החוק הישראלי מכיר ביהודים, הנתונים לסמכות הרבנות הראשית לישראל; בעדה המוסלמית, הכפופה לבית הדין השרעי; בעשר עדות נוצריות שונות: אורתודוקסים, קתולים לטינים ועוד חמש כנסיות אוניאטיות (ארמנים קתולים, סורים קתולים, כשדים קתולים, מלכיתים קתולים ומארונים), שתי כנסיות אוריינטליות (הארמנים הגרגוריאנים והסורים האורתודוקסים) ובכנסייה פרוטסטנטית אחת, האוונגלית אפיסקופלית; בעדה הדרוזית, המפוקחת על ידי בתי הדין הדתיים הדרוזיים; ובבני האמונה הבהאית.
הסדר המילטים הישראלי, שמקורו במשפט העות'מאני, נוגע לחיי הפרט בתחומים כמו המרת דת בין עדה לעדה, ובפרט נישואים וגירושים, שניתן לערוך אותם בשטח ישראל רק על ידי הרשויות הדתיות השונות. עקב כך, המסווגים כ"חסרי דת" אינם יכולים טכנית להינשא בשטח המדינה, ונדרשים לחלופות כמו נסיעה למדינות אחרות כדי להתחתן, או הסתפקות במעמד של ידועים בציבור. חקיקה מיוחדת שהועברה כדי לטפל בעניין היא ברית הזוגיות ל"חסרי דת" מ-2010 (שקבעה גם זכות וטו לרשויות הדתיות, במקרה שהן סבורות שאחד הבאים בברית הזוגיות משתייך לעדתם). כבר ב-1972 כתב המשפטן אמנון רובינשטיין ש”בפנינו קבוצה שלמה של אנשים, שאין להם דין אישי. הם, למעשה, מוצאים מחוץ לתחום החוק הישראלי ומרחפים בוואקום משפטי.” "חסרי הדת" נתקלים גם בבעיות בנושא הקבורה, מאחר שרוב הקבורה בישראל היא דתית.[2] נכון ל-2018, פעלו בישראל ובשטחי יהודה ושומרון 21 בתי-עלמין ייעודיים שנועדו ל"חסרי דת".[3]
על אף שהסיווג הוא הגדרת סל המכילה את כל מי שאינו שייך לעדות הרשמיות (ויכול לחול על סיקים, הינדואים וחברי כל דת אחרת),[4] הרוב הגדול של המסווגים כ"חסרי דת" בישראל הם מהגרים מהמרחב הפוסט-סובייטי, שהתאזרחו מתוקף חוק השבות אך אינם רשומים כיהודים. זוהי קבוצה מורכבת המונה למעלה מ-300,000 איש. היא מכילה רבים המזדהים כיהודים, למרות מעמדם בעיני הרשויות, לצד מספר ניכר של מאמיני הכנסייה הרוסית האורתודוקסית, שישראל מעדיפה לקטלג כ"חסרי דת" משום שרישומם כנוצרים עשוי לפגוע ברוב הדמוגרפי הלא-ערבי במדינה. בתווך בין הקטבים מצויים מגוון בעלי השקפות נוספות. מאחר שאוכלוסייה זו עברה חיברות ברובה בקרב המגזר היהודי-חילוני בישראל, מעמדם הדתי גורם לסערות תקופתיות, בעיקר סביב סירוב של הרבנות להשיא זוגות המורכבים מ"חסרי דת" ויהודים, או הסירוב לקבור חיילים שנהרגו בחלקות יהודיות. הממשל הישראלי רואה ב"חסרי הדת" הפוסט-סובייטים בעיה דמוגרפית וחברתית, ויזם פעילות מיסיונרית נרחבת כדי לשדלם להמיר את דתם ליהדות, ולו מן השפה ולחוץ. פעילות זו נחלה הצלחה מועטה, הן בשל סירובם של רוב המהגרים להיענות לה, והן בשל התנגדות קשה מרוב הממסד הרבני, שסירב להעלים עין מכך שאלו שכן פנו אליו לא התכוונו ברוב המקרים לשמור מצוות.[5] ב-2017 אסר בית-המשפט על הצבא לחייב מגויסים להשתתף בפעילות דתית,[6] אם כי הקצינים הממונים על מערך זה הוסיפו לנהל רישום של מועמדים ולהפעיל עליהם לחץ להיענות.[7]
קבוצה אחרת, שהיא קטנה מאוד אך זכתה לחשיפה תקשורתית ניכרת, כללה ידוענים יהודים שמתנגדים להסדר המילטים ולחקיקה הדתית. בספטמבר 2011 הסופר יורם קניוק פעל בתקדים משפטי שאיפשר לו לצאת מן המילט היהודי, להירשם כ"חסר דת",[8] ובעקבותיו שינו אחרים את רישומם מיהודים ל"חסרי דת". בפסק דין נוסף נקבע (בניגוד להלכה היהודית) ש"אם גישתו של האדם המבקש לשנות את רישומו מיהודי לחסר דת היא עניינית, מחשבתו כנה וכוונתו אמיתית, יש להצהיר על כך שהוא חסר דת, משום שהכרזה זו משקפת את המציאות".[9] בדצמבר 2012 עתרו כמה עשרות ידוענים בבקשה דומה.
קישורים חיצוניים
- גל אמיר, No Room for Westphalia in the Middle-East . Journal on European History of Law, דצמבר 2018.
- איאן לוסטיק, Israel as a Non-Arab State: The Political Implications of Mass Immigration of Non-Jews. Middle East Journal, 1999.
- חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, תש"ע-2010.
- רות הלפרין-קדרי, הכל נשאר ברבנות. הארץ, 19 באוקטובר 2011.
- יואלה הר שפי, חסר דת אינו חסר לאום. הארץ, 5 באוקטובר 2011.
- שחר אילן, על כל גר, חמישה לא יהודים. הארץ, 24 באפריל 2016.
הערות שוליים
- ^ מספר "האחרים" (חסרי דת יחד עם נוצרים שאינם ערבים) ברישומי הלמ"ס לרבעון האחרון של 2019 הוא 441,600. מספר הנוצרים שאינם ערבים נאמד ב-39,825.
- ^ עו"ד גל אמיר, "השגרת הדיון בנימוק הדתי למוסד העדה הדתית במשפט הישראלי", תזה לתואר מוסמך, 2011. עמ' 3, 18, 32–35, 41–42 ועוד.
- ^ מחלקת המדינה של ארצות הברית, דו"ח חופש הדת הבינלאומי 2018: ישראל. עמ' 18.
- ^ דוגמה: נוהל טיפול בעדכון מצב אישי לבן / בת זוג בברית הזוגיות לחסרי דת, עמ' 7/9.
- ^ גל אמיר, "השגרת הדיון בנימוק הדתי למוסד העדה הדתית במשפט הישראלי", תזה לתואר מוסמך, 2011. עמ' 102–107.
- ^ הקצין עתר, בג"ץ הוציא צו זמני לצה"ל: אינו מחויב להגיע לכנס גיור.
- ^ Defying High Court, the Israeli Army Still Presses non-Jewish Soldiers to Convert. הארץ, 25 ביוני 2020.
- ^ הפ (ת"א) 25477-05-11 יורם קניוק נגד שר הפנים, ניתן ב-7 בספטמבר 2011
- ^ הפ (חיפה) 72982-10-18 יונתן בן-חיים נגד משרד הפנים, ניתן ב-27 בינואר 2019
