חפלה
בתרבות הישראלית חפלה מזרחית, או פשוט חפלה (בערבית: حفلة) היא כינוי בעגה למסיבת זמר ים־תיכונית. חפלה נערכת לרוב בחצרות בתים, מרפסות וגגות לקהל של בני משפחה וחברים,[1] אך גם במועדונים קטנים וביוזמות עירוניות בהיכלי תרבות. חפלה מתאפיינת בזמרה וקריוקי מהסוגה המזרחית והערבית, בלווי כיבוד קל, שתייה חריפה ולעיתים נרגילות.
החפלה הושפעה רבות מתרבות בני עדות המזרח, ושזורה בהתפתחות הזֶמר המזרחי הישראלי החל משנות ה-60. עת כונו ערבי זמרה "חפלות", כשהמפורסמות שבהן נערכו בכרם התימנים.[1] חפלות אלו היו נחוצות לצמיחתם של זמרים, בשעה שהממסד שלט בכל תחנות הרדיו ומנע השמעת מוזיקה מזרחית.[2] בין להקות החפלות החלוציות מאותה תקופה נמנים "השובלים", "צלילי הכרם" ו"צלילי העוד", וכן הזמרים סולימאן הגדול, דקלון, חופני כהן, אהובה עוזרי, בעז שרעבי ופלפל גורג'י.
ברבות השנים נעשתה החפלה בעלת אופי אינטימי, והצטמצמה לחוגים משפחתיים וחברתיים.
אף שבתרגום חופשי מהשפה הערבית "חפלה" פירושה מסיבה, בהקשר המוזיקלי מתייחסת לקונצרט או אירוע מוזיקלי גדול.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 חאפלה בלי הפסקה: אחרי שלב ההתמסחרות, המוזיקה המזרחית חוזרת אל המקומות מהם היא צמחה, באתר הארץ
- ^ לוי, אנדרה, לקראת פוליטיקה של זהויות: מאבקה של התרבות המזרחית להכרה ולתמיכה, פנים, מס' 10, קיץ 1999, עמ' 183–184
