חקר החי בישראל
.JPG)
חקר החי או זואולוגיה בישראל הוא חקר, צפייה, גילוי ותיעוד של הפאונה בארץ ישראל.
היסטוריה
חוקרי הטבע הראשונים הגיעו לארץ לא רק ממניעים מדעיים, אלא גם מסיבות דתיות, וכהרפתקנים שנמשכו לאקזוטיקה של המזרח התיכון. ראשון חוקרי הטבע בארץ ישראל הידוע לנו הוא פייר בלון, אשר פרסם בשנת 1553 ספר על מסעותיו בין השנים 1546 ו-1549 ביוון, אסיה הקטנה, מצרים, ערב הסעודית וארץ ישראל.
ישראל אהרוני היה זואולוג, חלוץ מדעי החי בארץ ישראל וראשון לחוקרי עולם החי בספרות העברית. אהרוני גילה מינים של בעלי חיים חדשים למדע. הוא היה עד למינים רבים שכיום כבר נעלמו מנוף ארצנו עקב ציד מוגבר והתרחבות האוכלוסייה. אהרוני השתתף גם בציד הפרטים האחרונים של הדוב החום הסורי בהר החרמון ב-1917. את מסעותיו והרפתקאותיו הרבים, בארץ ובסביבתה, תיאר וסיכם בספרו: "זכרונות זואולוג עברי".
ב-1925 הוקמה "המחלקה לזואולוגיה של המכון לחקירת טבע ארץ-ישראל".
ב-1937 פורסם הקטלוג הצרפתי Prodromus faunae Palestinae על ידי שמעון בודנהיימר, בו רוכזה רשימת כל בעלי החיים הידועים מישראל עד אותה תקופה. רשימה זו נחשבת כמקיפה ביותר שנערכה על החי בארץ ישראל ואחת המצוטטות ביותר בספרות המדעית בנושא, אף על פי שהתיישנה מאז היא עדיין מצוטטת במאמרים בני ימינו.
ב-2004 נוסדה העמותה לזואולוגיה בישראל שמטרותיה הן לקדם, לעודד ולהפיץ את מדע הזואולוגיה בישראל לענפיו השונים. לצורך כך העמותה מאגדת את הזואולוגים בישראל, חובבים, מורים ואנשי אקדמיה ומארגנת כינוסים, ימי עיון וסיורים מדעיים[1].
חקר החי בישראל
חקר היונקים בישראל
גיורא אילני היה זואולוג ישראלי שנודע במחקריו על יונקי המדבר בישראל ובתרומתו לשמירת הטבע בארץ. שמו נקשר במיוחד בחקר נמרי מדבר יהודה. בתצפיותיו בדרום הערבה זיהה והגדיר לראשונה את צבי הערבה, תת-מין אנדמי של הצבי המצוי השונה מתת המין צבי ארץ ישראלי הנפוץ בצפון הארץ, ומצבי הנגב שאזור תפוצתו חופף. במהלך פעילותו היה אילני הראשון שאיתר בישראל טורפים נדירים כמו שועל הצוקים, הקרקל, וחתול החולות[2].
היה מראשוני רשות שמורות הטבע, ובמשך 20 שנה שימש כזואולוג הראשי בה. בתפקיד זה הוא פעל להבאת פראים מאיראן לחי-בר יוטבתה, זמן קצר לפני תחילת המהפכה האיראנית, ולהטסת ערודים ויענים מאתיופיה לישראל. אילני יזם גם את ספירות הצבאים בנגב ובערבה, והביא מחולות סיני שועלי פנק שהיוו גרעין רבייה בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב.
חקר העופות בישראל
 |
ראו גם – צפרות#צפרות בישראל |
חיים מירום היה זואולוג ישראלי, מחברו של "צפורי ארץ ישראל", מגדיר הציפורים הראשון בישראל, וממניחי היסוד לצפרות הישראלית.
חקר הזוחלים והדו-חיים בישראל
בשנת 1940 מצאו היינריך מנדלסון והיינץ שטייניץ שלושה פרטים של עגלשון שחור-גחון בשוליים המערביים של הגולן, סמוך לביצות החולה. המין, שהוכרז רשמית כנכחד ב-1996, שב ונתגלה ב-15 בנובמבר 2011 כאשר פקח רשות הטבע והגנים, יורם מלכה, מצא נקבת עגולשון בשמורת החולה. לאחר בדיקה מדעית אושר שמדובר בפרט של המין שנחשב לנכחד. לאחר מכן נלכדו מספר פרטים נוספים ששוחררו חזרה לטבע[3].
חקר הדגים בישראל
וולטר שטייניץ היה חלוץ הזואולוגים הימיים בתחום חקר הדגה בארץ ישראל וערך מחקרים מדעיים על הפאונה הימית במזרח אגן הים התיכון. הוא מצא ותיעד מינים חדשים של דגים בארץ ישראל, וגילה שבאזור המזרחי של אגן הים התיכון חיים, לצד מיני דגים ים-תיכוניים, מיני דגים לא-מקומיים שהאוקיינוס ההודי הוא בית גידולם הטבעי. שטייניץ סבר שמיני הדגים הזרים הגיעו לים התיכון בנדידה מהים האדום (שהוא שלוחה צפונית של האוקיינוס ההודי) אל תוך מזרח הים התיכון דרך תעלת סואץ. היות שתעלת סואץ נפתחה ב-1869, עשורים בודדים לפני ששטייניץ ביצע את מחקריו, הוא הבין שהנדידה של בעלי חיים מהאוקיינוס ההודי אל תוך הים התיכון היא תופעה אקולוגית חדשה יחסית, והיה מראשוני הביולוגים שקרא לבצע מעקב שיטתי אחר נדידה של בעלי חיים בין שני הימים.
מאז, מחקר נדידת חי ימי דרך תעלת סואץ הסתעף, העמיק, ונמשך גם במאה ה-21.
חקר פרוקי הרגליים בישראל
ב-1951 פורסם הספר "אנטומולוגיה כללית" של שמעון בודנהיימר ששימש שנים רבות כספר האנטומולוגי העברי המקיף ביותר.
ב-1962 נוסדה החברה האנטומולוגית בישראל[4] שאחד ממייסדיה היה חנן ביטינסקי-זלץ. מלבד זאת, ביטינסקי פרסם 88 מאמרים, רובם בתחום האנטומולוגיה, חקר ותיאר 168 מינים חדשים מקבוצות טקסונומיות שונות, כגון פרפראים, דבוראים, חיפושיות ואחידי כנף.
ב-2003 התגלה לראשונה המין מברישימון הערבה במהלך מחקר שנערך משני צדי הגבול בין המדינות על ידי אורי שיינס מאוניברסיטת חיפה–אורנים וצוות של חוקרים ישראלים וירדנים באזור הערבה הדרומית, צפונית לעין עברונה.
ב-2020, שתי חוקרות מהאוניברסיטה העברית שעסקו במחקר בגן הלאומי נחל אלכסנדר גילו במקרה מין חדש של דבורת בר, שלא היה מוכר עד כה, והוא כנראה ייחודי לחולות מישור החוף בישראל. שם הדבורה הנבחר הוא "Lasioglossum dorchini" על שם חוקר הדבורים הישראלי אחיק דורצ'ין.
ב-2022, התגלה לראשונה מין חדש של עכביש הנקרא "Sahastata aravaensis" באזור הערבה על ידי אפרת גביש-רגב.
חקר מאובנים בישראל
באתר גשר בנות יעקב התגלו שרידיו של פיל ישר-חט. כמו כן, באתר נמצאו גם מאובני בעלי-חיים רבים, חלקם עם סימני חיתוך או הכאה מכלי-אבן, הכוללים בין השאר קרנפים, היפופוטמים, בקר קדום, יחמורים, איילים, סוסים וצבאים[5].
באתר הארכאולוגי מחצבת רבדים התגלה חט באורך כ-2.5 מטרים של המין הנכחד פיל ישר-חט, שמתוארך לפי המחקר ללפני אלפי שנים.
ב-1962, התגלו במקרה עקבות דינוזאורים בבית זית בנות אלפי שנים, והשתייכו להערכת החוקרים לסטרוטיומימוס.
ב-2015, שרידי שלד מאובן של אלאסמוזאור בן אלפי שנים התגלו בערבה.
ב-2021, בחפירה בנחל חווארים שבנגב נמצאו מאובנים של זוחל ימי קדום, כמעט בשלמותו. לפי הערכות החוקרים מדובר במזוזאורוס.
מוסדות זואולוגיים בישראל
בישראל קיימים כיום מספר מוסדות זואולוגיים כמו עמותות לקידום הזואולוגיה בישראל בניהן: רשות הטבע והגנים, העמותה לזואולוגיה בישראל, החברה האנטומולוגית בישראל, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון ועוד; גני חיות השמים במרכזם את חקר החי בארץ ישראל בניהם: הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב, המכיל כ-220 מינים המייצגים את הפאונה המגוונת של ארץ ישראל; וכן, גם תוכניות זואולוגיה במוסדות להשכלה גבוהה כמו בית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב והמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
מבחר תמונות
הדוב החום הסורי האחרון שניצוד בישראל על ידי ישראל אהרוני
ישראל אהרוני בהרצאתו באוניברסיטה העברית בירושלים
פאצ'יראצ'יס, נחש מאובן בעל רגליים אחוריות שגילה גאורג האז במסלע הקנומני בעין יברוד שמצפון לירושלים
קישורים חיצוניים
- צפריר רינת, מת הזואולוג פרופסור היינריך מנדלסון, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2002
- חנן ביטינסקי-זלץ באתר אוספי הטבע הלאומיים – אוניברסיטת תל אביב
הערות שוליים
- ^ Israel zoological society העמותה לזואולוגיה בישראל, באתר Israel Zoology Soc (באנגלית)
- ^ אילני, גיורא (2004-09-29). "שועלי פנק בחולות סיני". Ynet. נבדק ב-2022-11-04.
- ^ אבי בליזובסקי, עגולשון שחור גחון - צפרדע נכחדת ו"מאובן חי" עושה קאמבק בישראל, באתר הידען, 2013-06-04
- ^ אודות, באתר החברה האנטומולוגית בישראל | לאנשי מקצוע ומתעניינים באנטומולוגיה
- ^ הפרהיסטוריה של עמק החולה - האתרים הקדומים, באתר מוזיאון האדם הקדמון
