תיארוך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תיארוך הוא פעולה, במגוון שיטות, לשם קביעת גילם של שרידים מהעבר – כגון סלעים, מינרלים, מאובנים, ממצאים ארכאולוגיים וביולוגיים; אירועים – כמו רעידת אדמה, שבר או מחדר; או תהליכים – הצפה (של ים), המסה, או התמרה.

מעצם טבעו, התיארוך אינו עוסק בקביעת עובדות שהיו בעבר, אלא קובע את משך הזמן הדרוש למושא התיארוך להגיע למצב הפיזיקלי הנתון. אם נניח שחוקי הפיזיקה הרלוונטיים למדידה לא השתנו לאורך התקופה המתקבלת, נוכל לקבל את גילו ההיסטורי של מושא התיארוך. לפעמים אפשר לצפות בשיטה זו, המצאות ממצאים במקומות מסויימים בהנחה שהתיארוך של ממצא מסויים נכון.

הפועל גזור השם "תִּאֲרֵךְ" (במובן קבע תאריך) הוא חידושו של המילונאי ראובן אלקלעי (לפי הכתוב במילונו).[1]

שיטות תיארוך

תיארוך רדיומטרי

תיארוך רדיומטרי כולל שיטות שונות המבוססות על ידיעת קצב הדעיכה הרדיואקטיבית של איזוטופים טבעיים, ושיעורו של קצב זה בעת המדידה. בין שיטות התיארוך הרדיומטרי:

שיטות נוספות

הערות שוליים

  1. ^ ראובן אלקלעי, כרך 3, מלון עברי שלם, הוצאת גליל, 1994