טאיתו בטול
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה. |
טַאיתוּ בטוּל (לעיתים: טיטו בטול; 1851 בערך[1]-11 בפברואר 1918), קיסרית אתיופיה עקב נישואיה למנליק השני, קיסר אתיופיה.
טאיתו הייתה הבת השלישית מתוך 4 ילדים במשפחת אצולה המיוחסת לשושלת הסולומונית ולשושלת יג'ו של בני האורומו.
מוצאה
משפחתה מצד אביה היו שליטי סמיאן צאצאיו של הקיסר סוסוניוס ששלט במאה ה-17. אביה הראס בטול היילה מרים היה פחות ידוע (למרות שתוארו היה יותר גבוה) מדודה הדג'אזמאץ' וובה היילה מרים שהיה שליט רובה של צפון אתיופיה בשנות ה-40 של המאה ה-19 ויריבו של הקיסר תוודרוס השני.
סבתה מצד אביה הייתה ביתו של ראס גוגסה שהיה חבר בשושלת יג'ו של בני האורומו, שהמירו את דתם מהאסלאם לנצרות וברובה של תקופת השופטים האתיופית היו סגני הקיסרים חסרי-הכח בבירה הקיסרית גונדר. אימה יוובדר הייתה ממשפחת אצולה פשוטה מגונדר. לאחר כישלון ארבעה נישואים קודמים לגנרלים ומושלים, נישאה טאיטו למלך מנליק משוואה בשנת 1883, לימים, מנליק השני, קיסר אתיופיה. לזוג לא היו ילדים מנישואים אלו.
קיסרית אתיופיה
לטאיטו מיוחסת השפעה רבה על בעלה לפני ואחרי הכתרתו לקיסר אתיופיה בשנת 1889. טיטו נחשבת למי שהובילה את הזרם השמרני בחצר הקיסרית, זרם אשר התנגד לעריכת רפורמות והכנסת מודרניזציה למדינה. טיטו הייתה ידועה בחשדנותה כלפי כוונות נציגי מדינות אירופה ביחס לאתיופיה. במיוחד מילאה טיטו תפקיד מפתח סביב משבר הסכם אוצ'ילי. כאשר איטליה פלשה לאתיופיה ממושבת החסות שלה באריתריאה התלוותה הקיסרית טיטו לצבא הקיסרי הכלל אתיופי, שבראשות הקיסר מנליק השני, קיסר אתיופיה לקרב אדווה, קרב אשר הסתיים בתבוסה צורבת לאיטליה הקולוניאליסטית במרץ 1896.
הקיסרית טיטו נודעה באישיותה ההחלטית ובהתערבותה הבוטה בוויכוחים בחצר הקיסרית, דבר שהפך אותה לבלתי אהודה, וזאת בניגוד לבעלה הקיסר שנמנע מלהתערב ולקבל החלטות בוויכוחים שונים. כאשר בריאותו של הקיסר מנליק החלה להידרדר בשנת 1906, החלה טאיטו לצבור כוח פוליטי וחילקה משרות שונות לקרובי משפחתה. מצב זה עורר את זעמם של קבוצות אצילים מגונדר ושוואה, כמו גם את קרובי משפחתו של יורש העצר לכס הקיסרי, ליג' ייאסו, לימים הקיסר ייאסו החמישי.
בשנת 1910 הצליחו הכוחות שהתנגדו לקיסרית טאיטו לסלק אותה מהשפעתה על ידי כך שנוסדה מועצת עוצרים, בראשות הראס טסמה נאדוו, אשר שלטה במקום הקיסר החולה. הקיסרית הורשתה רק לטפל בבעלה הגוסס. עם מותו של בעלה הקיסר בשנת 1913, ירש את מקומו נכדו ליג' ייאסו. טאיטו נאלצה לעזוב את הארמון הקיסרי באדיס ולגלות לארמון הישן שבהר אינטטו, בקרבת אדיס, ובשכנות לכנסייה אותה הקימה שנים קודם, ושם הוכתר בעלה לקיסר אתיופיה.
יש הטוענים שטאיטו נטלה חלק בקשר אשר בסופו הוביל להדחת הקיסר ייאסו החמישי בשנת 1916, ולהכתרת זוודיתו לקיסרית אתיופיה. הקיסרית זוודיתו, אשר בעבר הייתה נשואה לאחיינה של טאיטו הראס וולה בטול, הייתה קרובה אליה מאוד, ואפילו הזמינה אותה לשוב ולהתגורר בארמון הקיסרי באדיס-אבבה. טיטו סירבה להצעה אולם המשיכה לשמש יועצת סתרים לקיסרית החדשה.
טאיטו העבירה את שנותיה האחרונות בארמון שבהר אינטוטו. בשנת 1917 היא ביקשה מהקיסרית זאודיתו רשות לסיים את חייה במחוז גונדר, בקשה שסורבה. 3 חודשים לאחר מכן מתה טאיטו ונקברה לצד בעלה, במנזר ביתא מרים, באדיס-אבבה. בשנים 1904-1906 הקים הקיסר מנליק השני אכסניה לצליינים אתיופיים בירושלים ברחוב הנביאים. המבנה הוקדש לכבודה של הקיסרית טיטו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
