טבח פורט ארתור

מראה מהים של אתר פורט ארתור, שבו נרצחו מרבית קרבנות הטבח

טבח פורט ארתור הוא הכינוי שניתן למסע הרג שהתרחש ב-28 באפריל 1996 באוסטרליה. במהלכו רצח יורה יחיד בתוך כשעה 35 אנשים ופצע עוד 23, מרביתם באתר ההיסטורי פורט ארתור באי טסמניה. זה היה מסע ההרג השלישי בחומרתו בעולם שנעשה על ידי פושע יחיד והחמור בפשעים מסוג זה שהתרחשו באוסטרליה. בעקבותיו הוחמרו מאוד חוקי החזקת הנשק באוסטרליה.

רקע

מבצע הטבח היה מרטין בריאנט, יליד 1967. הוא היה בן 28 בעת הטבח. הוא סבל מראשית חייו מקשיים חברתיים ולימודיים ניכרים ומנטייה לאלימות. נמצא כי מנת המשכל שלו הייתה 66. בבדיקה לאחר הטבח נקבע כי לקה בתסמונת אספרגר. הוא כמעט ולא עבד, והתקיים מקצבת סעד. בבגרותו ניסו הוריו לפקח עליו וקיבלו אפוטרופסות משפטית עליו ועל רכושו.

ב-1992 זכה בריאנט בירושה גדולה שקיבל מאישה שאתה חי, תמהונית שהייתה מבוגרת ממנו בשנים רבות. היא נספתה בתאונת דרכים שבה נפצע בריאנט (שהיה אתה במכונית) באופן קשה. הוא עבר לגור בבית האחוזה של הידידה, ואביו הצטרף אליו שם כדי לפקח עליו. אביו של בריאנט סבל מדיכאון, ובהמשך התאבד בטביעה.

בריאנט סבל תמיד מבדידות ומנידוי חברתי בשל התנהגותו, ואלו החמירו לאחר מות אביו. הוא הרבה לנסוע לחו"ל במאמץ להפיג את בדידותו, ללא הצלחה. ב-1995 הפך לאלכוהוליסט והחל להשמיע כוונות התאבדות. זמן מה לפני הטבח החל לגלות עניין בכלי ירייה ורכש באמצעות הדואר רובה אוטומטי ורובה חצי אוטומטי וכמות גדולה של תחמושת.

הטבח

ב-28 באפריל 1996 יצא בריאנט מביתו כשהוא נושא את שני הרובים ותחמושת בתוך תיק ונכנס למכוניתו מסוג וולוו (לא היו לו רישיון נהיגה או רישיון להחזקת נשק). בשעה 11:45 הגיע לבית ההארחה Seascape בקרבת אתר פורט ארתור. אביו של בריאנט ניסה בעבר לרכוש את בית ההארחה, אך בני זוג בשם מרטין הקדימו אותו, ומאז בריאנט נטר להם טינה בשל כך, בפרט לאחר שאביו התאבד. כעת נכנס בריאנט לבית ההארחה והרג את בני הזוג מרטין ביריות ובדקירה. הוא נשאר במקום זמן מה.

בשעה 13:10 הגיע בריאנט במכוניתו לאתר ההיסטורי פורט ארתור, אחד מאתרי הנידונים האוסטרליים לשעבר ואתר תיירות פופולרי. הוא נכנס לבית קפה במקום והזמין מנת אוכל, שאותה אכל מחוץ למבנה.

לאחר שסיים לאכול חזר בריאנט לתוך בית הקפה, שהיה מלא במבקרים, הוציא רובה ופתח באש מטווח קצר ללא אבחנה לעבר היושבים בקפה. בתוך פחות מדקה הרג 12 אנשים ופצע עשרה. בקפה פרצה מהומה ואנשים השליכו את עצמם ואת קרוביהם על הארץ. אחרים ביקשו לברוח אך בריאנט ניצב ליד פתח היציאה מהקפה ומנע זאת מהם. לאחר מכן נע לחלק אחר של המבנה שבו נמצאה חנות מזכרות. שם הוא ירה למוות בתוך פחות מדקה בשמונה אנשים נוספים, כולל אחדים שניסו להסתתר מפניו, ופצע עוד שניים. כעת התרוקנה מחסנית הרובה של בריאנט והוא החליף אותה ויצא מהמבנה.

בריאנט חזר למגרש החנייה שבו העמיד את מכוניתו, שהיה מלא באוטובוסים ובאנשים. הם שמעו את היריות וחלקם ניסו לתפוס מחסה, אך אחרים סברו בתחילה בטעות שמדובר בשיחזור של קרב היסטורי כלשהו. בריאנט תקף את הקהל, כשהוא רודף אחרי אנשים שניסו לנוס מפניו ולהסתתר. לאחד מהם אמר: "אף אחד לא נמלט ממני". הוא ניגש למכוניתו, נטל את הרובה השני והמשיך במסע היריות. במגרש החניה הרג בסך הכל ארבעה אנשים ופצע שישה.

בריאנט נכנס למכוניתו ונסע אל שער היציאה מהמתחם. בדרך נתקל באם ושתי בנותיה הקטנות (בנות שלוש ושש) שנסו מפני קול היריות וירה בשלושתן למוות מטווח קצר. אנשים אחרים ומכוניות ראו זאת ונסו מפניו. ליד השער חסם את דרכה של מכונית BMW שבה היו שני גברים ושתי נשים. הוא ירה למוות בנהג ובגבר האחר שיצא לקראתו. לאחר מכן הרג את שתי הנשים, השליך אותן מהרכב, השתלט עליו ונסע איתו משם כשהוא משאיר מאחור את מכוניתו ואת אחד משני הרובים שלו.

בריאנט הגיע למרכז מסחרי לא הרחק משם וחסם את דרכה של מכונית נוספת שבה היו אשה וגבר. הוא הכריח את הגבר להיכנס לתא המטען של מכונית ה-BMW ולאחר מכן ירה למוות באשה. לעובד חנות במקום היה נשק, אך לפני שהספיק לטעון אותו להשתמש בו נכנס בריאנט ל-BMW ונסע משם.

בריאנט נסע חזרה לבית ההארחה שבו החל את מסע הרצח והגיע אליו בשעה 14:00 לערך. בדרכו חזרה מאתר הנופש לבית ההארחה ירה בריאנט לעבר מספר מכוניות שחלפו לידו. אחדים מיושבי המכוניות נפצעו.

בריאנט גרר לתוך בית ההארחה את בן הערובה שתפס, כבל אותו למעקה מדרגות והתבצר בבניין, לא לפני ששפך דלק על מכונית ה-BMW והצית אותה.

שני השוטרים היחידים שנמצאו באזור הוזעקו על ידי האנשים באתר הנופש והגיעו בסופו של דבר לקרבת בית ההארחה, אך שם ירה בריאנט לעברם וריתק אותם למקומם במשך שעות. בהמשך צלצלה לבית ההארחה עיתונאית. לשאלתה מה מתרחש הוא ענה "הרבה כיף" (Lots of Fun).

רק בשעה 21:00 הגיע למקום כוח התערבות חמוש של משטרת טסמניה והטיל על הבית מצור. השוטרים שוחחו בטלפון עם בריאנט, שדרש לקבל מסוק שיוביל אותו אל מטוס שייצא לעיר אדלייד כנגד בן ערובה שישחרר. הוא אמר שימשיך להחזיק את בעלת הבית - שאותה רצח מוקדם יותר - כבת ערובה. התקשורת עמו פסקה לאחר שהתרוקנה סוללת הטלפון האלחוטי שבו השתמש.

בבוקר העלה בריאנט את הבית באש, אולי בניסיון להימלט בחסות השרפה, אך האש פגעה בו והוא נכווה. הוא רץ החוצה ושם השתלטו עליו השוטרים והעבירו אותו לטיפול רפואי. התברר שבריאנט הרג את בן הערובה שלו במועד כלשהו במהלך הלילה או הבוקר. האירוע הסתיים לאחר כעשרים שעות, ב-29 באפריל בשעה 08:00 לערך.

בסך הכל רצח בריאנט שתי ילדות, שתי נערות בנות 15 ו-17 וכן 31 בוגרים מגיל 21 ועד 72.

לאחר הטבח

למעלה: גן זיכרון בפורט ארתור לקרבנות הטבח. למטה: לוח זיכרון באתר לקרבנות

הטבח חולל זעזוע עמוק בציבור האוסטרלי. בין השאר הושמעו איומים רבים לפגוע בבריאנט ולנקום בו.

בריאנט אושפז בבית חולים והחלים מפצעיו. בבדיקה פסיכיאטרית שנערכה לו נמצא כי איננו חולה במחלת נפש ונקבע שהוא כשיר לעמוד לדין. תחילה הוא כפר בשלל האישומים נגדו אך בהמשך הודה בהם והורשע על פי הודאתו. בית המשפט הורה לחתום ולאחסן את כל הראיות הנוגעות לטבח. ב-22 בנובמבר 1996 נידון בריאנט לעונש של 35 מאסרי עולם וכן ל-1,035 שנות מאסר בגין ניסיונות לרצח, גרימת חבלת גוף, הצתות ועוד, ללא אפשרות לחנינה. בשל האיומים לנקום בו על פשעיו הוא ריצה את עונשו בבידוד מלא בבית סוהר בטסמניה. עשר שנים לאחר הטבח הועבר למאסר ביחידה פסיכיאטרית מיוחדת בכלא.

גרסת בריאנט למניע שלו לביצוע הטבח לא פורסמה בציבור. אפשר שעשה את הטבח בעקבות הדיווחים בתקשורת על טבח דאנבליין שאירע בסקוטלנד חודש לפני כן. מרגע שנתפס ביקש בריאנט שוב ושוב לדעת כמה אנשים רצח והוא נראה כמתרשם מהמספר. פסיכיאטר שכתב על הפרשה ומקרי רצח דומים טען כי הם נבעו מתופעת ההעתקה של פשעים מסדר גודל זה. לטענתו הסיקור התקשורתי המוגבר של מעשים אלו מביא אצל אנשים מסוימים בעלי ליקויי אישיות לא להרתעה מהם אלא דווקא לרצון לחקות אותם בתוספת הדרכה מפורטת כיצד לעשות זאת.

אתר פורט ארתור שב ונפתח לציבור מספר שבועות לאחר הטבח. מבנה המסעדה שבו החל הטבח משמש כיום כאתר הנצחה וסביבו ניטע גן זיכרון. לוח זיכרון לנרצחים נחנך בו ביום השנה השני לטבח. קרן זיכרון לסיוע לילדים קרבנות אלימות (Alannah and Madeline Foundation) הוקמה לזכר שתי הילדות הצעירות שנרצחו על ידי בריאנט.

החמרת חוקי אחזקת הנשק באוסטרליה

התגובה הציבורית הבולטת ביותר לטבח הייתה שינוי דרסטי בחוקי אחזקת הנשק באוסטרליה, שהיו מקלים למדי עד לאותה עת. הממשלה הפדרלית בהנהגתו של ג'ון הווארד שנתמכה בהסכמה חוצת מפלגות בפרלמנט הובילה את ממשלי כל המדינות והטריטוריות של אוסטרליה לקבל חוקים מחמירים בעניין זה. הדבר נעשה למרות התנגדות ציבורית מסוימת, שאותה הובילו ארגונים ימניים ונוצרים באוסטרליה, אשר התברר שנתמכו על ידי איגוד הרובאים הלאומי האמריקני. מנגד תמכו בפומבי במהלך פוליטיקאים, פעילים חברתיים וכן חלק מבני משפחות קרבנות הטבח.

החוקים החדשים שחוקקו המדינות והטריטוריות קבעו הגבלות נוקשות על החזקת רובים אוטומטיים וחצי אוטומטיים על ידי אזרחים והשימוש בהם וכן הגבילו את השימוש בהם לצורך ירי וציד ספורטיביים.

בנוסף לחקיקה יזמה הממשלה הפדרלית מבצע לרכישת כלי נשק המצויים בידי הציבור על פי טבלת שווי שנקבעה. במסגרת המבצע נאספו מהציבור כ-643 אלף כלי נשק שתמורתם שולם סך של 350 מיליון דולר אוסטרלי. הוצאה זו מומנה באמצעות העלאה זמנית של דמי ביטוח הבריאות באוסטרליה.

קישורים חיצוניים

• דף מקורות אודות הטבח
• גן הזיכרון לטבח, באתר Monument Australia

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30959369טבח פורט ארתור